מרת'ה וילסון
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אמן ריקה. מרת'ה וילסון (באנגלית: Martha Wilson; נולדה ב-18 בדצמבר 1947) היא אמנית פמיניסטית אמריקאית, שבמהלך 40 השנים האחרונות חוקרת את הנשיות הסובייקטיבית שלה דרך צילומים, משחקי תפקידים, לבוש ותחפושות וכן וצילום וסרטונים, תוך כדי קריאת תיגר על המוסכמות החברתיות ו"חדירה" לאישיות שונות. מרתה וילסון הקימה ומנהלת מרחב אומנותי שנקרא פרנקלין פורנס (אנ') אשר חוקר, מקדם ומשמר ספרות, סרטים והופעות המאתגרות את האומנות הממסדית, את תפקידי האמן בחברה וציפיות ממסדיות מהגדרת האומנות. [1] היא זכתה במגוון פרסים על עבודתה, כגון פרס אובי (אנ') בשנת 1992.[2]
קורות חיים
וילסון נולדה בפנסילבניה. ב-1969 היא סיימה בהצטיינות את התואר הראשון במכללת וילמינגטון (אנ') באוהיו, ושלוש שנים אחר כך סיימה תואר שני בספרות אנגלית, באוניברסיטת Dalhousie, בנובה סקושיה, קנדה.
וילסון סיימה את מכללת וילמינגטון בשיא מלחמת וייטנאם, ומכיוון שהתנגדה למדיניות של הנשיא ניקסון, החליטה לעזוב את ארצות הברית ועברה לקנדה ללימודי התואר השני. באותה תקופה, וילסון עוד לא הצליחה להודות לעצמה שהיא רוצה להיות אומנית, לכן עסקה באומנות כמשהו צדדי. היא הייתה מבלה בסודיות בקולג' לאומנות מעבר לרחוב, כי, כמו שהיא מצטטת בראיון ב- BOMB, החברה שם הייתה יותר "מגניבה".
כשהרעיון שלה לתזה (בדוקטורט) נדחה, היא מצאה עבודה בקולג' לעיצוב ואומנויות.[3]
בשנת 1974 היא חזרה לניו יורק, שם המשיכה לפתח את העבודה שלה ולתרום משמעותית לעולם האומנות הפרובוקטיבית עד היום.
בשנת 1976 היא הקימה את Franklin Furnace עם חברתה וירג'יניה, ווילובי שרפ, איתם התגוררה.[3]
קריירה
עבודתה
מרתה וילסון התחילה את הקריירה שלה בשנות השבעים המוקדמות של המאה העשרים, כשהתגוררה בנובה סקושיה. עבודתה המשיכה להתפתח כשעברה לניו יורק בשנת 1974.
בשנת 1976, היא הקימה את Franklin Furnace, שמהווה מקום לשימור ידע אומנותי והצגה וחשיפה של אומנים פחות מוכרים. האתר מנסה להבין את מקומו של האומן בחברה, ומערער על מוסכמות חברתיות הנוגעות לאומנות. Franklin Furnace התחיל כמחסן בו היא התגוררה עם חברתה. לאחר שגילתה שאין הרבה מקומות בהם מוכרים ספרי אומנות, היא התחילה ליצור קשר עם אמנים ולאסוף מהם את הספרים שכתבו. באופן הדרגתי, נבנה באותו המחסן אוסף ספרי האומנות הגדול ביותר בארצות הברית. כמה שנים לאחר מכן, כאשר וילסון הבינה שיש סכנת שרפה במקום, היא העבירה את האוסף למוזאון לאומנות מודרנית (the museum of modern art) בעיר ניו יורק.
וילסון הציגה ומציגה במגוון רחב של גלריות, כמו גלריית P.P.O.W, גלריית A.I.R, מוזאון ויטני לאומנות אמריקאית וכו'. בשנת 1978, ובשנת 1983, וילסון הופיעה בערב התרומה הלאומי למלגה לאומנויות, סוכנות פדרלית עצמאית אשר מעניקה לכול האמריקאים הזדמנויות שוות להיות חלק מהקהילה האומנותית.
בשנת 2011, הוציאה וילסון ספר מקור, בו היא הציגה כמה חלקים שונים. ההופעה כאמנית, פמיניזם ועוד. חלקים מסוימים מהספר נכתבו על ידי מספר אנשים, וחלקים מסוימים נכתבו על ידה, וכן ההצגה של כל חלק.[3]
פרסים
- 1991- Skowhegan School Governor’s Award for Service to the Arts
- 1992- Bessie Award for commitment to artists’ freedom of expression
- 1992- Obie Award for commitment to artists’ freedom of expression
- 2012- The Yoko Ono Courage Award (פרס המוענק על ידי יוקו אונו לאמנים, זמרים וכו')[2]
תערוכות
- 1994- Tipper Gore’s Advice for the 90s, window installation at Printed Matter, New York, NY
- 2002- Personal & Political, Guild Hall Museum, East Hampton, NY
- 2008- Martha Wilson: Photo/Text Works, 1971-74, Mitchell Algus Gallery, NY (solo)
- 2011- I have become my own worst fear, P•P•O•W Gallery, New York, NY (solo)
- 2013- Good Girls Memory_Desire_Power, National Museum of Contemporary Art (MNAC), Bucharest, Romania[2][2]
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של מרת'ה וילסון (באנגלית)- פרופיל באתר artnet (באנגלית)
- פרופיל באתר bombmagazine (באנגלית)
הערות שוליים
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים במכלול שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "מרת'ה וילסון".