מושע
מושע, משאע, מושה, מושעא או מושאע (בטורקית: muşah, מהמילה הערבית مشاع, מֻשַׁאע) הוא מושג מחוק הקרקעות העות'מאני של 1858 שהיה חלק מן המג'לה. המושג מקובל במדינת ישראל לתיאור בעלות משותפת על נכס מקרקעין על פי חוק המקרקעין (פרק ה').
פירוש השם משאע הוא "שותפות". שותפות כזו יכולה להיווצר כתוצאה מירושה, כאשר מספר יורשים ירשו יחד נכס שהיה בבעלות מוריש אחד, או מספר בעלי חלקות סמוכות שהפכו לשותפים בחלקה אחת חדשה בעקבות תוכנית איחוד וחלוקה, או כאשר הבעלות על הקרקע הייתה קהילתית והנהגת הכפר (המוח'תאר) או הנהגת החמולה חילקה כל שנה (או אחת למספר שנים) את הקרקעות שבחזקת הכפר בין בני הכפר או החמולה. אולם השותפות לא בהכרח מעידה על בעלות. למשל, בעל אדמה יכול היה להחכיר אותה למשפחה מסוימת וזו החליטה לחלק בינה לבין עצמה את השטח המוחכר לעיבוד משותף כמשאע. ברבות השנים התגלו מספר שיטות אחזקה משותפת מקרקע מעובדת ועד למרעה משותף. המשאע הקלאסי שמוזכר בדרך כלל בספרות הוא צורת עיבוד שלכל שותף יש חלק מסוים בקרקע (סהם) אבל אין לו קרקע מוגדרת כשלו משום שכל תקופה מסוימת, בדרך כלל שנתיים, המעבדים החליפו ביניהם חלקות. למרות שבעיניים מערביות השיטה נראתה לעיתים אווילית, הרי שבפועל, כפי שהציג החוקר עמוס נדן, הייתה זו שיטה מותאמת לצורכי הפלאחים ובמידת הצורך בוטל העיבוד בשיטת המשאע אפילו על ידי האיכרים/פלאחים בעצמם (פעולה שנקראת מפרוז). פרופסור דוד גרוסמן ופרופסור רות קרק חקרו את נושא המשאע בכלל ובארץ ישראל בפרט וכתבו סידרה מקיפה של מאמרים שהתפרסמו בכתבי עת וספרים בינלאומיים.
במפנה המאה העשרים, כ-70 אחוזים של הקרקעות המעובדות בארץ ישראל-פלשתינה היו אדמות משאע, אדמות שהיו בחזקתן של הקהילות הכפריות, והיו מחולקות מחדש מעת לעת. הרפורמה האגררית בתקופת המנדט פירקה חלק משותפויות המשאע.
מאז חקיקת חוק המקרקעין ב-1969, פירוק שותפות במקרקעין מתבצע על פי הוראות החוק.
בנוסף בעסקאות נדל"ן אשר בהן מעורבות דירות במושע הבנקים נוקטים עמדה של הטלת אחריות זיהוי הנכס על השמאים של הבנקים, נדיר למצוא שמאים שמסכימים לזהות נכס במושע, לכן בעסקאות נדל"ן שנעשות מאז 2012 חלה תפנית והבנקים פחות נותנים משכנתאות לנכסים כאלה, הסייגים לדברים אלה הם כאשר לנכס יש תשריט או כאשר יש תקנון או הסכם לנכס. בכניסה לעסקה שכזאת על הקונה לקחת בחשבון שהרכישה היא רכישה על בסיס מזומן ללא הלוואת משכנתא, ובנוסף רכישה כזאת עלולה להוות בעיה במכירת נכס שכזה.
ראו גם
לקריאה נוספת
- יחיאל מיכל פינס משנת ארץ ישראל אדר א' תרמ"ג (1883), עמודים 143–144
- גבריאל בר מבוא לתולדות היחסים האגראריים במזרח התיכון, 1800 - 1970, הקיבוץ המאוחד (1971), פרק 5
- דוד גרוסמן, החזקה הקומונלית - דיון בשיטת המשאע והשלכותיה, הקק"ל
- Nadan, Amos. 2003. 'Colonial Misunderstanding of an Efficient Peasant Institution.' Journal of the Economic and Social History of the Orient 46: 320–54.
- Himadeh, Said B. (ed.), Economic Organization of Palestine, American University of Beirut, Publications of The Faculty of Arts and Sciences, Social Science Series no. 11, Beirut (1938)
- Owen Roger, The Middle East in the World Economy 1800-1914, Methuen, London and New York (1981)
