משבר הייצוג
משבר הייצוג (באנגלית: Crisis of Representation) הוא כינוי למשבר שהתפתח במחקר האנתרופולוגי בשנות השמונים והתשעים של המאה העשרים, ובמסגרתו הצביעו אנתרופולוגים על הבעייתיות בייצוג השדה החברתי באמצעים ספרותיים, וביחסי הכוח בין האנתרופולוגיה למושאי המחקר. משבר הייצוג היה בסיס להתפתחות האנתרופולוגיה הביקורתית.
רקע
תקופת משבר הייצוג הייתה בין השנים 1986–1990 והתאפיינה בביקורת פנימית על הסובייקטיביות של החוקר והשפעתה על תוצאות המחקר. כתוצאה מכתבים שונים שהופיעו בתקופה זו, החלו חוקרים איכותניים לבטא את נקודת מבטם בתוך המחקר ובכך לתת מקום לסובייקטיביות במדע[1].
בשנות ה-80 וה-90 מחברים כמו ג'ורג' מרכוס וג'יימס קליפורד עסקו בסמכות אתנוגרפית ובאיך ולמה ידע אנתרופולוגי אפשרי וסמכותי. השאלות שהעלו השניים היו חלק מנטייה כללית לפוסטמודרניזם שהיה פופולרי באותו זמן, ומחדירה של שיח זה לדיסציפלינה האנתרופולוגית, כשאחת מכותרותיו הייתה "משבר הייצוג" ו"מבט רפלקסיבי" של החוקר על עצמו. מרכוס וקליפורד טענו כי האנתרופולוגיה לא מייצגת את המציאות, והכתיבה האתנוגרפית דומה יותר לעלילה ספרותית מאשר למחקר מדעי.
משבר הייצוג ערער על סמכותם של החוקרים לייצג את הנחקרים, בני התרבות, ועל מדעיותו של המחקר האנתרופולוגי. האנתרופולוגים הבינו כי האנתרופולוגיה היא לא ממש מדע אלא ביטוי תרבותי סובייקטיבי, ולא ניתן לכתוב או לייצג בכלל מציאות חברתית בצורתה הטהורה. לכן החוקרים נידונים תמיד למידע מסדר שני או שלישי, כאשר בתוך המידע מגולמות דעותיו, אמונותיו ומחשבותיו של החוקר.
ככל שהאנתרופולוגים החלו לעבור ממחקר של חברות רחוקות – "מחקר בחוץ", לחקר החברה שבה הם חיים – "מחקר בבית", טכניקת ההזרה הפכה לכלי מתודולוגי במחקרם. מחקרה של מרי דאגלס על בני היאקירמא מבטא את הניצנים של משבר הייצוג.
המהפך הרפלקסיבי הביא להתמקדות באופי הדיאלוגי של עבודת השדה, כלומר בדרכים שבהן מופק הידע האתנוגרפי, מתוך המפגש בין החוקר לנחקרים. המהפך הרפלקסיבי התאפיין בעליית המודעות למרכזיותו של הסובייקט המתבונן (האנתרופולוג), בתהליך ייצור הידע ובתוצר הידע. ברגע שגירץ אמר שהחוקר הוא פרשן של התרבות, גברה ההבנה שהאנתרופולוג מפרש את מה שהוא רואה ולא מציג את התמונה כפי שהיא; הוא כבר לא אוסף נתונים וממצאים, אלא הוא מפרש את העולם דרך התודעה שלו. המציאות היא האובייקט והאנתרופולוג הוא הסובייקט, והידע מיוצר דרכו. כחלק מהמחקר אנתרופולוגים החלו להסתכל על האופן שבו הם השפיעו על המחקר ותוצריו, כלומר לבחון איך הסובייקט תורם לייצור הידע ומשפיע עליו.
מהפך זה הוליד את משבר הייצוג – ביקורת על האופן שבו ההקשר ההיסטורי-פוליטי השפיע על תהליך הפקת הידע האנתרופולוגי, ועל האופנים שבהם ההגמוניה של העולם המערבי (שממנו באו רוב החוקרים) השפיעה על הבניית ה"אחרים"[2].
נוסף על המהפך הרפלקסיבי עלתה הפרדיגמה הנרטיבית במדעי החברה, ועימה המודעות לכך ש"חומרי גלם" יכולים להיות מעובדים ומאורגנים באופנים שונים, בתהליך היצירתי של הפקת הנרטיבים. הדגשת האופי המעובד והמובנה שביסוד ארגון החוויה האנושית; כל אלו הביאו להתרחקות מהמסורת הפוזיטיביסטית של ריאליזם אתנוגרפי תמים, וערערו את בסיסי הסמכות של המחקר האתנוגרפי, כלומר את היכולת להציגו כ-"מייצג נאמן של מציאות אמיתית"[3].
משבר הייצוג הוביל לתמורות במחקר האנתרופולוגי ועורר את החוקרים להציע דרכים חדשות לביצוע אתנוגרפיה. לאור משבר הייצוג החלו להופיע מחקרים המביאים את נקודת הראות של היליד, מתוך גישה המבקשת לפרש את התרבות מנקודת מבטם של בני התרבות הנחקרת. בשל כך, החלו אנתרופולוגים לשלב במחקריהם את פרשנותם ופרשנות הילידים על מנת לקבל תמונה מלאה ואמיתית. גירץ, לדוגמה, תיאר בספרו "פרשנות של תרבויות" קרב תרנגולים המתקיים באי באלי - אשר במבט מבחוץ נראה כמו תחרות ספורטיבית, אך בעיני הילידים הוא נתפס כקרב אגו גברי. בספרו הציג גירץ את הגישה הפרשנית ושאף להראות כי מסקנות החוקר נובעות מתוך פרשנותו האישית, ולכן חוקר שיחקור את אותו שדה בגישה אחרת, תיאורו יהיה שונה ומסקנותיו יהיו בהתאם[4].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- תאוריות אנתרופולוגיות: פוסטמודרניזם באנתרופולוגיה, טקסטולוגיה.
הערות שוליים
- ^ Denzin, NK, Lincoln, YS, Introduction: entering the field of qualitative research in: The landscape of qualitative research: theories and issues. part of the Handbook Of Qualitative Research, California: Sage, 1994, עמ' 1-34
- ^ תיאוריות אנתרופולוגיות: פוסטמודרניזם באנתרופולוגיה, באתר טקסטולוגיה
- ^ תיאוריות אנתרופולוגיות: פוסטמודרניזם באנתרופולוגיה, באתר טקסטולוגיה
- ^ פרשנות של תרבויות, כתר הוצאה לאור, 1973/1990
