משבר צ'נקלה
משבר צ'נקלה או פרשת צ'אנאק (באנגלית: Chanak Crisis, בטורקית: Çanakkale Krizi) היה משבר מדיני שהתרחש בספטמבר 1922. במשבר היו מעורבות טורקיה, בריטניה וצרפת, והוא הוביל לנפילת ממשלתו של דייוויד לויד ג'ורג'.
רקע
בשנת 1920, לאחר מלחמת העולם הראשונה, נחתם הסכם שלום בין מדינות ההסכמה לבין האימפריה העות'מאנית, הוא הסכם סוור. ההסכם קבע, בין היתר, שבריטניה וצרפת יקבלו חזקה משותפת באיסטנבול ובדרדנלים. אזורים אלו הוכרזו אזורים בינלאומיים מפורזים.
התנועה הלאומית הטורקית בראשותו של מוסטפא כמאל דחתה את הסכם סוור, ובמסגרת מלחמת העצמאות הטורקית כבשו כוחותיו של כמאל אזורים שנשלטו באותה עת על ידי היוונים, הארמנים והצרפתים.
מהלך המשבר
תחילתו של המשבר כאשר בספטמבר 1922 התקדמו כוחותיו של כמאל לעבר צ'נקלה (צ'אנאק), העיר שבה הוצבו הכוחות הבריטיים והצרפתיים שנועדו להגן על אזור הדרדנלים המפורז, ואיימו עליהם. בישיבת הקבינט הבריטי מיום 15 בספטמבר הוחלט שהכוח הבריטי לא ייסוג מפני הטורקים, אלא ימשיך להחזיק בעמדותיו. למחרת הישיבה פירסמה קבוצת שרים בריטיים הודעה המאיימת במלחמה על טורקיה עקב הפרתה את הסכם סוור. ההודעה פורסמה בהיעדרו של שר החוץ, הלורד קרזון, וללא ידיעתו.
קרזון שב ללונדון ב-18 בספטמבר, והבהיר שההודעה תגרום זעם רב בצרפת, כיוון שראש הממשלה שלה, ריימון פואנקרה, נקט קו פרו-טורקי מובהק. הוא נסע מיד לפריז על מנת ליישב את ההדורים עם פואנקרה, ולהגיע להבנה בין בריטניה וצרפת בעניין טורקיה.
הציבור בבריטניה והעיתונות הבריטית נזעקו לנוכח האפשרות שבריטניה תפתח במלחמה מחודשת בטורקיה. ההודעה החפוזה על איום במלחמה נתפסה כהתנהלות כושלת מצידו של ראש הממשלה לויד-ג'ורג'.
קרזון הגיע לצרפת ב-20 בספטמבר, אבל באותה עת פואנקרה כבר הורה לכוחות הצרפתיים לסגת מצ'נקלה. לאחר מספר פגישות בין שני האישים הוחלט להתחיל במשא ומתן על הפסקת-אש בין טורקיה לבין בריטניה וצרפת.
אבל הפיכה שפרצה בסוף ספטמבר באתונה טרפה את הקלפים, וב-29 בספטמבר הורה הקבינט לצ'ארלס הרינגטון, המפקד העליון של הכוחות הבריטיים בטורקיה, לשגר לטורקים אולטימטום לפיו אם לא ייסוגו תפתח בריטניה במלחמה. ההחלטה התקבלה בניגוד לדעתו של קרזון. הרינגטון, וכן הורס רמבולד, השגריר הבריטי בטורקיה, התעלמו מהוראה זו, ובכך איפשרו את התנאים שהובילו להסכם שביתת הנשק של מודניה כשבועיים מאוחר יותר. קרזון, הרינגטון ורמבולד נתפסו בצדק כמי שהצילו את בריטניה ממלחמה, וזכו להכרת תודה מהקבינט.
תוצאות המשבר
במישור הבינלאומי, משבר צ'נקלה רוקן מתוכנו את הסכם סוור, וסלל את הדרך להסכם לוזאן שנחתם שנה לאחר מכן.
בתוך בריטניה הוביל המשבר לנפילת הממשלה: במהלך שנת 1922 התגברה הביקורת כלפי תפקודו של לויד ג'ורג' בראשות הממשלה, ומשבר צ'נקלה היה הקש ששבר את גב הגמל. ב-19 באוקטובר 1922 נפגשה צמרת המפלגה השמרנית במועדון קרלטון, והחליטה להפיל את הממשלה. לויד-ג'ורג', נאלץ להתפטר, ובמקומו התמנה בונר-לו. מאידך עלתה קרנו של שר החוץ קרזון, שנדחק עד אותה עת לקרן זווית בשל מעורבותו הנרחבת של לויד ג'ורג' בענייני חוץ.
המשבר גם הביא לצעד נוסף בעצמאותה של קנדה. בשונה מהצהרת המלחמה ב-1914, לא נועץ ראש הממשלה הבריטי בראש הממשלה הקנדי לפני פרסום ההודעה המאיימת במלחמה. הדבר עורר דיון סוער בפרלמנט הקנדי, וראש הממשלה הקנדי מקנזי-קינג הבהיר נחרצות שרק הפרלמנט הקנדי מוסמך להורות על יציאת קנדה למלחמה. אמנם האיום במלחמה לא מומש, אבל הנקודה הובהרה.
לקריאה נוספת
- פרק 9 מתוך ספרו של מזכיר שר החוץ הבריטי, ניקולסון, דן במשבר מנקודת המבט הבריטית:
Harold Nicolson, Curzon: the last phase, 1919-1925, London 1934, Chapter 9 (pp. 246-280)
