משטר הביות בשוק העבודה
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: הגדרה לא ברורה, ערך לא ברור, מניפסט של הצהרות שלא מתקשרות אחת עם השניה, חוסר התייחסות לעולם שמחוץ לישראל.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: הגדרה לא ברורה, ערך לא ברור, מניפסט של הצהרות שלא מתקשרות אחת עם השניה, חוסר התייחסות לעולם שמחוץ לישראל. |
משטר הביות מתאפיין בארגון שוק העבודה בשכר סביב מודל "העובד האידיאלי", היכול להשקיע את כל זמנו ומרצו בעבודתו בשכר, על פי דרישות מעבידו[1], דהיינו, גבר שרעייתו או אישה אחרת דואגת לצרכיו האישיים ולילדיו[2]. על פי ג'ואן ויליאמס (Joan C. Williams) משפטנית פמיניסטית שעבודתה מתמקדת בנושאים העומדים בפני נשים במקום העבודה, משטר הביות היא אבחנה ממוסדת בין הספרה הציבורית המכילה את התחום הציבורי, הפוליטי והכלכלי, כמשויכת לגבר, בעוד הספרה הפרטית הכוללת את הטיפול במשפחה וגידול הילדים, משויכת לאישה[1]. אבחנה ממוגדרת זו התבססה היטב במאה ה-19 וכך הוצאה עבודת הנשים מכלל החישוב הכלכלי ועבודת הבית מההגדרה של העבודה היצרנית[2].
"העובד האידיאלי" ו"האישה האידיאלית"
מאז שנות ה-80 של המאה ה-20 ניכרת השפעתם של האידאולוגיה הליברלית ושל השינוי המהותי במשטר הכלכלי-פוליטי בישראל[3] והנורמה הכללית בשוק העבודה הפרטי בישראל היא כזו שמצפה שהעובדים יעבדו שעות מרובות מאוד, ייטלו חופשות מועטות ויהיו זמינים באופן מוחלט לעבודתם[4]. לדוגמה, בתעשיות ההייטק משטר הזמן כופה על העובדים להיות נגישים כמעט בכל זמן לטובת הארגון, והדבר נוגד כמובן את חובות 'האם העובדת'[5]. במקביל לתפיסת העובד האידיאלי, נורמת ההתייחסות אל הטיפול במשפחה ובבית גם היא טוטלית, ומצופה שההורה המטפל, לרוב האֵם, תהיה זמינה באופן מוחלט לצורכי המשפחה והבית[2]. האישה נתפסת קודם כל במושגים של אם ורעיה, שחובותיה הראשוניים הם ללדת ילדים ולטפל בביתה ובבני משפחתה ואילו עבודה בשכר מתקבלת (אם בכלל) רק כתרומה לפרנסת המשפחה. מטלות הבית מהוות למעשה מעין "בית חרושת למגדר" (Gender factory) ובמסגרתו מכוננות הישויות "הנשיות" ו"הגבריות" הסטריאוטיפיות. משפחתיות כזו מבוססת על חוסר שוויון בין המינים ועל חלוקת סמכויות וחלוקת תפקידים חדה וברורה המובנית בתוך מוסדות החברה והמדינה, ועל ידי כך הופכת להיות "המובן מאליו" בחיי היומיום[6]. ציפייה מעין זו מסמנת נשים כעובדות לא אידיאליות, בשל מחויבותן המוגברת למשפחתן[1]אחריות זו כלפי המשפחה, מונעת מנשים להקדיש את מלוא זמנן לעולם העבודה, כפי שדורש מודל העובד האידיאלי ופוגעת בסיכויי הקידום שלהן במרחב הציבורי[3].
שימור ושעתוק חלוקת העבודה המגדרית
הגישה הכלכלית מציגה את חלוקת העבודה כבסיס ליעילות ולמקסום התועלת של המשפחה כגוף אחד. תפיסת ה"יתרון היחסי" מבוססת על הרעיון שלמי מבין בני הזוג שיש לו יתרון יחסי בשוק העבודה, כלומר העל יכולת להשיג הכנסות גבוהות יותר או במעמד גבוה יותר לרווחת המשפחה- ישקיע את מרב זמנו בשוק העבודה בשכר ולמי שיש יתרון יחסי בטיפול בילדים ובביצוע עבודות הבית- ישקיע את מרב זמנו בעבודה זו[7]. למרות כניסתן הגוברת של נשים אל הספרה הציבורית, הספרה הפרטית הנתפסת עדיין כתחום אחריותה הטבעי של האישה ונשים הן אלו המבצעות את מרבית העבודות בבית כולל הטיפול בילדים, בהתאם למשטר הביות[1].על פי מודל זה, עבודה ומשפחה הם תחומים המוציאים זה את זה: מחד גיסא, הורים המבקשים להיות עובדים מצליחים בשוק העבודה מסתכנים בכך שהם ייתפסו כהורים שאינם טובים מספיק; ומאידך גיסא, עובדים המבקשים ליטול חלק משמעותי בחיי ילדיהם ובגידולם היומיומי אינם נחשבים עובדים אידיאליים, שכן הם אינם פנויים לעבודה בכל שעה משעות היום[4]. ההכשר שמעניק משטר הביות לניגוד הפנימי שבין הורות פעילה לבין עבודה על פי דפוסי העובד האידיאלי, מוביל לא רק להפלייתן בשכר של אמהות, אלא גם לשימורה ושעתוקה של חלוקת העבודה המגדרית המסורתית בטיפול בילדים. דבר זה פוגע לא רק בעצמאותן הכלכלית ובזכותן של נשים לשוויון הזדמנויות בעבודה, אלא גם במאבק להגברת השוויון המגדרי בכל תחומי החיים האחרים[1].
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 דפנה הקר, מיכל פרנקל (2005), הורות פעילה ושוויון הזדמנויות בעבודה: הצורך בשינוי מאפייניו של שוק העבודה, עבודה חברה ומשפט, י"א , ע"מ 303-275.
- ^ 2.0 2.1 2.2 דפנה יזרעאלי (1999 בתוך: א' פרידמן, ד' יזרעאלי, ה' דהאן-כלב, ח' הרצוג ומ' חסן (מחברות), "המיגדור בעולם העבודה: מדוע נמשך אי השוויון בין המינים?" בתוך: מין מיגדר פוליטיקה, הקיבוץ המאוחד, 167- 215, הקיבוץ המאוחד, 2006
- ^ 3.0 3.1 מיכל פרנקל, דפנה הקר, יעל ברוידא (2011) בתוך: ש' מרגלית וג' כ"ץ (עורכים), "משפחות עובדות במשפט הישראלי: בין נאו-ליברליזם לזכויות אדם", עיונים בתקומת ישראל: מגדר בישראל , ב' (2014). 727-682.
- ^ 4.0 4.1 אריאן רנן-ברזילי (2012), "הורים א/עובדים: רב-ממדיות והפמיניזם החברתי של מעמד הפועלות - תשתית תאורטית לשילוב משפחה ועבודה בישראל", עיוני משפט, ל"ה (2),ע"מ 352-307.
- ^ סלביה פוגל-ביזאוי (2005), "אם טוב כל כך, אז למה רע כל כך? ההיבטים המגדריים של הנאו-ליברליזם בשוק העבודה בישראל", חברה וכלכלה בישראל, א' (תשסה) 216-183.
- ^ סלביה פוגל-ביזאוי (1999) בתוך: א' פרידמן, ד' יזרעאלי, ה' דהאן-כלב, ח' הרצוג ומ' חסן (מחברות), "משפחות בישראל: בין משפחתיות לפוסט מודרניות", בתוך: מין מיגדר פוליטיקה, 166-107, הקיבוץ המאוחד, 2006
- ^ חיה שטייר (2005), "קשרי הגומלין בין עבודה בשכר לעבודה במשפחה", סוציולוגיה ישראלית, ז' (1), ע"מ 141-121.
