משפחת סיקורל
סיקורל הייתה משפחה יהודית ספרדית בולטת במצרים לאורך המחצית הראשונה של המאה ה-20, שנודעה בעיקר בזכות רשת בתי הכלבו העילית הנושאת את שם משפחתם. מורנו ציקורל, הפטריארך המשפחתי, היגר מאסיה הקטנה במחצית השנייה של המאה ה-19. בני משפחה אחרים נשארו בסמירנה עד תחילת המאה העשרים ואז נדדו לסן פרנסיסקו בארצות הברית ולצרפת. מורנו סיקורל הקים בתחילת המאה את Les Grands Magasins Cicurel. שלושת בניו עזרו להרחיב את העסק לאחר מותו.
במצרים עצמה תחילה הצליחו סיקורלים לשרוד את האנטישמיות הגוברת במצרים בעקבות הקמת ישראל, אך בסופו של דבר הממשלה המצרית סגרה את העסק שלהם ואילצה את מכירתו. המשפחה עזבה את מצרים והתפזרה ברחבי אירופה ובדרום אמריקה. כיום החנויות נשארו במצרים רק כקליפה, נטולות הפאר הקודם שלהן.
הגעה למצרים
מורנו ציקורל עצמו נולד בשנת 1864 בסמירנה. בגיל העשרים שלו היגר למצרים עם אשתו ובנו הצעיר סלומון. החל את עסקיו כעוזר חייט ברובע מוסקי של קהיר, מורנו מצא עבודה במהירות בחנויות הכלבו האנקס, שם הפך למנהל מחלקה. בשנת 1887 יצא לדרך עצמאית ברכישת ממעסיקו חנות קטנה, "או פטי בזאר". בנו השני, יוסף, נולד באותה השנה. בנו השלישי, סלבטור, נולד כעבור שבע שנים בשנת 1894.
הקמת Les Grands Magasins Cicurel
זמן קצר לאחר תחילת המאה העשרים פתח מורנו סיקורל במרכז העיר קהיר ליד כיכר האופרה, אזור יוקרתי של מלונות וקונסוליות אופנתיים חנות כלבו גדולה חדשה בשם Les Grands Magasins Cicurel. בהמשך נפתחו שני סניפים נוספים באלכסנדריה ובאיסמעיליה, וגם כן רשת חנויות יד שנייה בשם אורקו[1].
החנות בקהיר "הקיפה שני בניינים, שכל אחד מהם תופס רובע עירוני וגובהו ארבע קומות... כשהם בפנים יכלו הקונים לצפות במגוון של סחורות במחלקות שסיפקו את מלך מצרים, כמו גם משפחות אחרות ממעמד גבוה וגם מעמד בינוני יותר."[2]
הדור השני
לאחר מותו של מורנו ב-1919, המשיכו בניו סלומון, יוסף וסלבטור לנהל את האימפריה העסקית המשפחתית וכל אחד מהם זכה לבלוט בזכות עצמו.
סלומון (1881–1927)
לאחר מותו של מורנו, בנו הבכור סלומון נכנס לתפקיד השותף הבכיר ב- Les Grands Magasins Cicurel. בשנת 1927, סלומון אז בן 46, צבר עושר אישי משמעותי והתגורר בווילה עם שטח ענק על הנילוס בקטע הבלעדי של גיזה (כיום חלק מאוניברסיטת קהיר) עד להירצחו האכזרי. מותו עלה לכותרות.
זמן קצר אחרי חצות 4 במרץ, הוא נדקר למוות שמונה פעמים בעוד שאשתו, אלבירה טוריאל, דווחה כמורדמת בכלורופורם במיטה לצידו. שניים מילדי הזוג, רוזי, בת 10 וריימונד, בן 6, ישנו עם המשרתת שלהם באזור המשרתים, ונשארו בטוחים. (בתם השלישית לילי הייתה בצרפת). נגנבו תכשיטים. בגלל מעמדם הגבוה של הסיקורלים בחברה המצרית, פיענוח התיק נעמד בראש סדר העדיפויות ובראשו עמד המנכ"ל לביטחון פנים מחמוד פחמי קייסי פאשה, שלימים יהפוך לשר הפנים של מצרים, אישית[3]. עקב עמדתם של הסיקורלים והעובדה כי תכשיטים נגנבו, פרצה היסטריה בקרב עשירי קהיר, שחששו מגל רציחות שוד.
תוך יממה נעצרו ארבעה גברים בגין הפשע. שני גברים היו איטלקים: נהג המשפחה לשעבר, שנשבע לנקום את פיטוריו מהתפקיד וחברו. השלישי היה יווני, נהג למשפחה קהירית אחרת. הרביעי היה יהודי מקומי[4]. באותה התקופה, מצרים עדיין תפקדה תחת שיטת הקפיטולציות, לפיה נשפטו אזרחים זרים על פי חוקי מדינותיהם. ומכיוון שבאיטליה וביוון בוטלו עונשי מוות, רק היהודי המצרי הועמד לקבל עונש מוות על הפשע, שאותו תכנן לפי ההאשמות[5]. האבסורד המשפטי הזה וקשירתו הישירה לשאלת הריבונות הפכו במהרה לדיון פוליטי סוער הן בעיתונות המצרית והן בפרלמנט החדש במדינה[6].
מסע ההלוויה של סלומון חסם את התנועה ברחובות קהיר כשהוא התקרב לעבר בית העלמין היהודי בסאטין העתיק. עסקים רבים ובתי מסחר, שהיו ברובם בבעלות יהודית, נסגרו מתוך כבוד. לאחר הרצח עברה משפחתו של סלומון לצרפת וכבר לא הייתה מעורבת בניהול חנויות Cicurel.
אשתו של שלמה עזבה עם ילדיהם לצרפת ולא חזרה להתגורר במצרים. בתו, לילי, התחתנה עם פייר מנדס פראנס, שלימים הפך לראש ממשלת צרפת[7]. בנו, ריימונד, היה מוזיקאי ופילוסוף עד מותו בשנת 2008.
יוסף (ביי) סיקורל (1887–1939)
מלבד ניהול עסק המשפחה לאחר מותו של סלומון, יוסף, בנו השני של מורנו ומאמין חזק בלאומיות מצרית, כיהן בוועד הפועל של לשכת המסחר המצרית ובוועדה למסחר ותעשייה. "שני המוסדות הללו קידמו את הפיתוח הכלכלי והתעשייתי של מצרים ושימשו חממה הדוקטרינה של לאומיות כלכלית הפכו לפופולריים הודות לטלעת חרב פאשה"[8].
בשנת 1920 יוסף איחד כוחות עם טלעת חרב ועם איש העסקים היהודי הבולט יוסף אסלן קטאווי כדי ליצור את הבנק הלאומי הראשון של מצרים, בנק מיסר. הוא היה אחד מעשרת הדירקטורים המייסדים שכוונו באומץ לשבור את החנק החיצוני על כלכלת מצרים, כלומר זו של הבריטים, הצרפתים והבלגים, שהיו בעלי מניות בבנקים ובמוסדות הפיננסים של מצרים. בנק מיסר זכה לשבחים רבים כהתגלמות הלאומיות הכלכלית המצרית.
יוסף סיקורל השתתף באופן אישי בכמה ממיזמיו של בנק מיסר במהלך שנות העשרים והרחיב את השתתפות המשפחה לענפי כלכלה נוספים[9]. הוא התיישב את משפחתו בפריס, שם ייצג את בנק מיסר והמשיך לטפל בספקים אירופיים עבור חנויות Cicurel. נפטר בנוטינגהאם בשנת 1939 במהלך משימת קנייה עבור העסק המשפחתי. משפחתו חזרה למצרים בתחילת מלחמת העולם השנייה.
ליוסף נולדו ארבעה ילדים: קלמנט (נולד ב־1912), רנה (נולד ב־1916), גיא (נולד ב־1917) וסילבן (נולד ב־1927). שלושת הגדולים השתתפו בעסק המשפחתי כשהתבגרו. רנה התמודד גם בשתי ראלי, וזכה הן בראלי סולום והן בראלי קהיר-טריפולי-קהיר בתחילת שנות החמישים.
סלוואטור ביי סיקורל (1894–1976)
לאחר מותם של סלומון ויוסף ניהל סלבטור סיקורל את העסק לבד טרם הצטרפו אליו שלושת בניו הגדולים של יוסף. לאחר מכן הוא הוביל את ניהול מפעל Cicurel עד לסגירתו.
סלבטור היה האלוף הארצי בסייף במצרים. כקפטן, הוא הוביל את צוות הסייף המצרי לזכייה במדליית כסף במשחקי הקיץ האולימפיים ב -1928 באמסטרדם[10] הוא היה גם יו"ר מועדון הספורט מכבי[11].
נוסף על קשריו הרבים בתחום הספורט והמסחר המצרי, היה סלבטור חבר מייסד של ידידי האוניברסיטה העברית בירושלים וכיהן במועצת הקהילה היהודית הספרדית בקהיר במשך יותר מ -20 שנה. בשנת 1946, סלבטור ירש את רנה קטאווי כנשיא המועצה, תפקיד בו מילא עד שעזב את מצרים בשנת 1956 למילאנו[12]. בשנה שלאחר מכן עבר ללוזאן שבשוויץ ונשאר שם עד מותו בשנת 1976.
סגירתו של Les Grands Magasins Cicurel
Les Grands Magasins Cicurel נותר בולט בתרבות המצרית במשך למעלה מ -40 שנה. במהלך מלחמת העצמאות ב-1948, החנות לא הוכנסה לניהול על ידי הממשל המצרי, מכיוון שהייתה יעד קניות מועדף של משפחת המלוכה. זה לא היה המקרה של עסקים רבים אחרים בבעלות יהודית. אף על פי כן, בעוד עסקיה נהנו מקשרי המשפחה בחברה הגבוהה, החנות לא הצליחה לחמוק מהמתחים העולים שצפו בנוף הפוליטי[13].
זמן קצר לאחר הקמת מדינת ישראל בשנת 1948, חנות סיקורל במרכז העיר קהיר נפגעה בהפצצות קהיר ב -1948 שבוצעו, ככל הנראה, על ידי האחים המוסלמים. בתזכיר שהוגש למשרד המסחר בשנת 1948 תוארה חברת סיקורל כ"אחד מעמודי התווך של עצמאותנו הכלכלית". הנזק תוקן והחנויות נפתחו מחדש[14].
כשהם מזניחים את סימני הזמנים המשתנים, סיקורלים נותרו במצרים כאשר המתח נגד היהודים המשיך לעלות. ב-26 בינואר 1952, במהלך השריפה בקהיר, נאסף אספסוף זועם ובזז חלקים גדולים של קהיר המודרנית ללא הרף. בחירת חנות סיקורל כיעד הבזיזה נהיה בגלל האופי האירופאי הנתפס של החנות והצוות היהודי שלה ברובו[15]. לאחר שנשרף נבנתה החנות מחדש.
מצבם של סיקורלים, כמו גם מצבם של מרבית יהודי מצרים, הידרדר בשנת 1956 במהלך משבר סואץ והמלחמה שבאה בעקבותיו[16]. הפעם Les Grands Magasins Cicurel הוצב תחת שליטה ממשלתית, יחד עם כל שאר העסקים היהודיים. המשפחה נאלצה למכור את אחזקות הרוב שלה לקבוצה חדשה בראשות מצרים מוסלמים תמורת סכום זעום. החנות הולאמה בשנת 1961. כיום, בתי הכלבו הישנים הממשיכים לפעול נושאים את שמם המקורי, אך מעט דברים נוספים דומים לחנויות המקוריות. החללים "מפורקים ומושכרים לפי מטר לסיטונאים כדי להציג סחורה במחירים נמוכים ומכשירים חשמליים."[17]
עוזבים את מצרים
בסוף שנת 1956, כאשר Les Grands Magasins Cicurel הועבר לשליטה ממשלתית, עזבה רוב המשפחה את מצרים. רק רנה, בנו השני של יוסף, נותר בקהיר בניסיון חסר תועלת לשחרר כמה נכסים משפחתיים. עם זאת, הוא ויתר על משימה בלתי אפשרית זו בשנת 1959 ועזב תחילה לשווייץ, ואז בשנת 1962 לפריז בירת צרפת.
שאר המשפחה שנולדה במצרים התפזרה ברחבי אירופה ודרום אמריקה:
קלמנט (1918–1978) עבר לאיטליה, שם עבד עם חנויות הכלבו La Rinascente ו- מרקס אנד ספנסר. ילדי קלמנט, ז'וזף אלן (1945–2011) ומריאן (1940-) התיישבו בפריס (צרפת). רנה (1916–2005) התיישב גם כן בצרפת ובנו פול ג'וזף (1945-) עבר לקנדה ולאחר מכן לארצות הברית, שם בנה קריירה מצליחה במימון. גיא (1917–1980), עבר לסאן פאולו שבברזיל, שם שכר בנייני משרדים ונשאר עד סוף חייו. בנותיו של גיא קלוד ומונה נותרות בברזיל. סילבן (1920–1991), עבר ללוזאן, שווייץ, שם התגורר בשארית חייו.
בנו של סלבטור, רונלד מורנו, נשאר בשווייץ לאחר מות אביו. בתו ז'אנין (חאנין) היגרה לארגנטינה שם הפכה לאלופת ארגנטינה בדרסאז' ב-1989 וב-1990 וגם ייצגה את ארגנטינה במשחקי הפאן אמריקה ב-1991.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ Beinin, Joel (1998). The Dispersion of Egyptian Jewry: Culture, Politics, and the Formation of a Modern Diaspora. Los Angeles, California: University of California Press. p. 44. ISBN 0-520-21175-8.
- ^ Reynolds, Nancy (2012). A City Consumed: Urban Commerce, the Cairo Fire and Politics of Decolonization in Egypt. Stanford, California: Stanford University Press. p. 57.
- ^ Samir, Raafat. "The House of Cicurel". egy.com. Al Ahram Weekly. נבדק ב-23 ביולי 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Green, David B. "This Day in Jewish History / Owner of Egypt's Grandest Store Brutally Murdered in Cairo". Haaretz. נבדק ב-23 ביולי 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Samir, Raafat. "The House of Cicurel". egy.com. Al Ahram Weekly. נבדק ב-23 ביולי 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Samir, Raafat. "The House of Cicurel". egy.com. Al Ahram Weekly. נבדק ב-23 ביולי 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Samir, Raafat. "The House of Cicurel". egy.com. Al Ahram Weekly. נבדק ב-23 ביולי 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Beinin, Joel (1998). The Dispersion of Egyptian Jewry: Culture, Politics, and the Formation of a Modern Diaspora. Los Angeles, California: University of California Press. p. 45. ISBN 0-520-21175-8.
- ^ Beinin, Joel (1998). The Dispersion of Egyptian Jewry: Culture, Politics, and the Formation of a Modern Diaspora. Los Angeles, California: University of California Press. p. 44. ISBN 0-520-21175-8.
- ^ Gilbert, Martin (2010). In Ishmael's House: a History of Jews in Muslim Lands. New Haven, Connecticut: Yale University Press. ISBN 978-0-7710-3369-8.
- ^ Krämer, Gudrun (1989). The Jews in Modern Egypt: 1914-1952. Seattle, Washington: University of Washington Press. p. 106. ISBN 0-295-96795-1.
- ^ Beinin, Joel (1998). The Dispersion of Egyptian Jewry: Culture, Politics, and the Formation of a Modern Diaspora. Los Angeles, California: University of California Press. p. 48. ISBN 0-520-21175-8.
- ^ Beinin, Joel (1998). The Dispersion of Egyptian Jewry: Culture, Politics, and the Formation of a Modern Diaspora. Los Angeles, California: University of California Press. p. 68-69, 81, 93. מסת"ב 0-520-21175-8
- ^ The Cambridge History of Egypt. Volume Two: Modern Egypt from 1517 to the End of the Twentieth Century edited by M. W. Daly. Published by the Cambridge University Press, 1999.
- ^ Beinin, Joel (1998). The Dispersion of Egyptian Jewry: Culture, Politics, and the Formation of a Modern Diaspora. Los Angeles, California: University of California Press. p. 93. מסת"ב 0-520-21175-8
- ^ CIE Staff. "Salvator Cicurel Passes Away". Center for Israel Education. Center for Israel Education. נבדק ב-23 ביולי 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Shawky, Amany Aly. "Downtown's Department Stores: A Demolished History of a Bygone Era". Egypt Independent. Egypt Independent. נבדק ב-23 ביולי 2015.
{{cite web}}: (עזרה)
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים במכלול שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "משפחת סיקורל".