משפטם והוצאתם להורג של בני הזוג צ'אושסקו
בעקבות אירועי המהפכה הרומנית (1989) הודחו שליטי רומניה הקומוניסטית, ניקולאה צ'אושסקו ורעייתו אלנה צ'אושסקו. הם עזבו את בוקרשט, אותרו, נעצרו, הועמדו למשפט והוצאו להורג. משפטם המאולתר של ניקולאה צ'אושסקו ורעייתו, שלאחריו הורשעו והוצאו להורג בחיפזון, מוגדר על ידי היסטוריונים רומנים כ"משפט הסטליניסטי האחרון"[1].
לאחר פרוץ המהפכה הרומנית, ניסו ניקולאה צ'אושסקו, שהחזיק באותה עת בתפקידים השלטוניים העליוניים של הרפובליקה הסוציאליסטית רומניה ורעייתו אלנה, שהחזיקה בתפקידים בכירים מאוד, לדכא את המהפכה, אך לאחר שנוכחו בעוצמתה בבוקרשט, נמלטו משם.
הרקע להימלטות צ'אושסקו מבוקרשט
אירועי המהפכה הרומנית התחילו עם תקרית מקומית בטימישוארה, תקרית שהתפתחה וניסיונות הדיכוי רק עוררו תרעומת הולכת וגדלה בציבור.
21 בדצמבר
בבוקרו של 21 בדצמבר 1989, בבוקרשט, פנה צ'אושסקו מהמרפסת של הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הרומנית אל עצרת של 100,000 אנשים וגינה בחריפות את ההתקוממות בטימישוארה תוך התפארות בהישגי הסוציאליזם. הקהל נשאר אדיש ורק השורות הראשונות עודדו בקריאות ובמחיאות כפיים. במחווה, שנבעה כנראה מייאוש, הציע צ'אושסקו להעלות את השכר הכללי במאתיים לאי לחודש, תוספת של 10% בגובה המשכורת עד אותה עת.
תנועות פתאומיות שנוצרו בשולי הקהל ורעשים שתוארו מאוחר יותר כיריות מנשק חם או פצצות, הפכו את העצרת לתוהו ובוהו. ההמון המבועת החל להתפזר וסוכנים הפיצו בתוך הקהל את הידיעה שהסקוריטטה יורה בהמון, ושהתחילה המהפכה. הם גם קראו לאנשים להצטרף למהפכה.
ניסיונותיהם של צ'אושסקו ושל אשתו למשוך את תשומת הלב של הקהל ולהרגיע אותו בקריאות "הלו, הלו" ו-"הישארו רגועים במקומותיכם" נפלו על אוזניים ערלות. העצרת החלה לשנות את אופיה ולהפוך למפגן מחאה. צ'אושסקו הצליח אומנם להשלים את נאומו, אולם בשל קטיעת השידור הישיר של העצרת בטלוויזיה, הצופים ראו מספיק כדי להבין שמתרחש משהו יוצא דופן. ההמון התחיל להתפזר ברחובות, תוך הפיכת עיר הבירה לזירת מהפכה, כמו בטימישוארה. הם קראו סיסמאות כמו: "הורידו את העריץ", "מוות לקרימינל", "אנחנו העם, הורידו את הדיקטטור" ועוד. ההמון כבש את מרכז העיר מכיכר קוגלניצ'אנו ועד כיכר רוסטי והכיכר רומאנה. על הפסל של מיכאי האמיץ, המוצב בשדרות קוגלניצ'אנו, טיפס צעיר ונופף דגל לאומי שהוצא ממנו הסמל הקומוניסטי. עם חלוף הזמן יצאו לרחובות יותר ויותר אנשים. לקראת המפגינים חסרי הנשק יצאו חיילים, טנקים והיחידה המיוחדת למלחמה בטרור. החיילים ירו מגגות בניינים וכלי רכבם דרסו אנשים. מכבי האש ניסו לחסום את ההמון בעזרת סילוני מים חזקים.
בערב באו ולנטין צ'אושסקו, זויה צ'אושסקו ובעלה לבקר את הזוג צ'אושסקו. המבקרים סיפרו מה קורה בעיר והציעו להעביר את השלטון לאחרים. הזוג צ'אושסקו נשאר ללון במשכן הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית ורק ביקשו שיביאו להם בגדים להחלפה[2].
22 בדצמבר
בבוקרו של 22 בדצמבר צ'אושסקו נטה להאמין שמאמציו לייצב את המצב ולדכא את המהומות עולים יפה, אך בשעה 7.00, אלנה, אשתו, קיבלה ידיעות על המוני פועלים ממפעלים שונים, שמתקדמים לכיוון מרכז הבירה. מתרסי המשטרה, שנועדו למנוע את המעבר לכיכר האוניברסיטה ולכיכר ההיכל, לא עמדו במשימתם. בשעה 9.30 כיכר האוניברסיטה כבר הייתה גדושה. כוחות הביטחון, הצבא והמשטרה, הופיעו שוב, אך הפעם כדי להצטרף למהפכנים. בשעה 10.00 שודר ברדיו שנכנסו לתוקף חוקי החירום ואסורה התכנסות של יותר מחמישה אנשים. מאות אלפי המפגינים, שהתכנסו בפעם הראשונה בחייהם ביוזמתם, בזו להודעות. צ'אושסקו ניסה לפנות אל ההמון ממרפסת הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית, אך ההמון היסה אותו בזעם רב. מסוקים השליכו כרוזים אל המפגינים, כרוזים בהם נקראו ללכת הביתה וליהנות מחופשת חג המולד[3]. רוח חזקה העיפה את הכרוזים הלאה וההמונים המשיכו בשלהם.
המפגינים התקיפו יחידה צבאית בדרך קיסלף ופירקו את החיילים מנשקם. בין השעות 9.00–11.00 מת ואסילה מילאה, שר ההגנה, בנסיבות חשודות. בהודעה שפרסם צ'אושסקו נמסר שהוא נמצא אשם בבגידה והתאבד לאחר שנחשפה בגידתו. התאוריה הפופולרית ביותר גרסה, שהוא נרצח לאחר שסירב לבצע את הוראות הדיכוי של צ'אושסקו. לאחר מותו של מילאה מינה צ'אושסקו את ויקטור סטנקולסקו לתפקיד שר ההגנה. הוועד הפועל הפוליטי החליט על הכרזת מצב חירום בכל רחבי המדינה. החלו התלבטויות גם בין מקורבי צ'אושסקו המסורים, ראש ממשלת רומניה, קונסטנטין דסקלסקו, אמר: הייתי ואשאר איתך עד שאתפגר, אך צריך לחשוב אם נירה בעובדים הגונים". גם אחרים הביעו דעות דומות וצ'אושסקו סיכם: "ודאי שלא נוכל לירות בפועלים. אנחנו נציגי הפועלים ולא נוכל לירות בפועלים, אבל יש גם פרחחים ואיך נבדיל ביניהם?" בינתיים הוחלט להתיר ירי בפועלים שבאים עם נשק ביד[4].
לאחר שסטנקולסקו קיבל את הפיקוד, ציווה על היחידות לסגת לבסיסיהן. צ'אושסקו יצא, בליווי שני נאמנים, למרפסת הוועד הפועל ומשם פנה במגפון אל ההמונים. הוא האיץ בהם לחזור לבתיהם, אך הם לא נענו לו ואבנים התחילו לעוף לכיוונו - אחת מהן שברה חלון ונחתה על המכתבה והבהילה את אלנה צ'אושסקו. השומרים הסתלקו והחיילים שבו לקסרקטינים - דבר לא יכול היה לעצור את ההמון. הגנרל סטנקולסקו, שר ההגנה החדש, שכנע את בני הזוג צ'אושסקו להסתלק בעזרת מסוק. כשצ'אושסקו היה בדרכו לעלות למסוק, כבר החלו להיכנס מפגינים לתוך הבניין.
ההימלטות והמעצר
צ'אושסקו, יחד עם אשתו, שני נאמנים בובו ומנסקו ושני השָלישים, המיור פלורין ראץ והקפטן מריאן רוסו, יצאו בשעה 12:09 מהגג של מטה המפלגה הקומוניסטית בבוקרשט במסוק אל ארמון סנגוב, במרחק כארבעים קילומטרים מבוקרשט. המסוק נחת בחצר של ארמון סנגוב ושם צ'אושסקו יצר קשרים טלפוניים עם מחוזות שונים ונוכח לדעת שהמצב בקונסטנצה ובמחוזות אולט ודמבוביצה שקט. הוא יצר קשר עם אחיו, הגנרל איליה צ'אושסקו ותבע ממנו לנקוט באמצעים.[5]. איליה ניסה להרגיע אותו ועדכן אותו, שהוא נמצא בקשר עם מקבילו הסובייטי, מה שהכעיס את ניקולאה צ'אושסקו. ניקולאה צ'אושסקו תבע שישלחו לו שני מסוקי ליווי עם גייסות - הם אף פעם לא הגיעו. צ'אושסקו המריא משם לטרגובישטה עם אשתו ושני קציני סקוריטטה, האחד כשליש שלו והשני כשליש רעייתו[6]. לדברי טייס המסוק, הוא הבין משידורי רשת הרדיו שנפתח מצוד אחרי צ'אושסקו, לכן שיקר לצ'אושסקו, כשאמר לו שהמסוק אותר והם בסכנת פגיעה מאש נגד מטוסים. צ'אושסקו נבהל, והורה לטייס לנחות. הנמלטים נחתו בסמוך לטרגובישטה. בני הזוג צ'אושסקו, וקציני הסקוריטטה, שהתלוו אליהם, עצרו מכונית אקראית נהוגה בידי רופא מקומי, ובלית ברירה נהגה הסיע את הזוג צ'אושסקו ושני השלישים שלהם כברת דרך. עוברי דרך ששמו לב לנחיתת המסוק ולכניסת הזוג למכונית עדכנו את התקשורת ובתקשורת שודרו פרטי המכונית וכיוונה. צ'אושסקו הורה לנהג לכבות את הרדיו והנהג שהודיע להם שיש בעיות במנוע מכוניתו. הזוג צ'אושסקו ואחד השלישים (לא היה בה מקום לשני השלישים) עברו למכונית אחרת, שאתרו בחצר בכפר וקרשט ובסופו של דבר, בני הזוג הובאו למכון מחקר חקלאי. בינתיים נפוצו שמועות על הימצאות הזוג צ'אושסקו בסביבה ושוטרי טרגובישטה יצאו לחפש אותם וגם מצאו אותם במכון. הם נלקחו במכונית המשטרה, שניסתה להביא אותם לתוך העיר, אך בעיר השתלטו המהפכנים על מוסדות השלטון, לקחו נשק מתחנת המשטרה וניסו לתפוס את הזוג. השוטרים והזוג הסתתרו ליד יער עד שהצליחו לבסוף, בשעת החשכה, להכניס את הזוג צ'אושסקו לתחנת המשטרה, שם עברו חיפוש ונעצרו. המקום לא היה בטוח עבורם, לכן הועברו בהמשך למפקדה הצבאית המקומית.
המשפט
ב-24 בדצמבר 1989 חתם יון איליאסקו, אז נשיא מועצת החזית להצלה לאומית של רומניה, על צו המורה על הקמת בית דין צבאי מיוחד, שישפוט את ניקולאה ואלנה צ'אושסקו[7]. קבוצת אנשי צבא בראשות גנרל סטנקולסקו יצאו מבוקרשט בחמישה מסוקים אל טרגובישטה, כדי לארגן את המשפט. בקבוצה היו גם חמשת השופטים המיועדים, שני שופטים צבאים, הקולונל ג'יקה פופה (נשיא בית הדין), הקולונל יואן ניסטור ועוד שלושה קצינים זוטרים, סרן קורנליו סורסקו, סגן בכיר דניאל קנדראה וסגן יון זמפיר. התובע היה מיור דן ווינאה (בהמשך הגיע לדרגת גנרל) ועורכי הדין קונסטנטין לוצ'סקו וניקולאה תאודורסקו היו אמורים לייצג את ההגנה.
המשפט נפתח ב-25 בדצמבר, בשעה 13:20 והסתיים בשעה 14:40. סעיפי האישום היו:
- רצח עם - מעל 60,000 קורבנות.
- חבלה בעוצמת המדינה על ידי ארגון פעולות מזוינות נגד העם ועוצמת המדינה.
- פעולות שהרסו טובים ציבוריים על ידי הריסת וגרימת נזק למבנים, פיצוצים בערים וכדומה.
- חבלה בכלכלה הלאומית.
- ניסיון להימלט מרומניה על בסיס פקדונות מעל מיליארד דולר בבנק בחוץ לארץ.
ניקולאה צ'אושסקו כפר בסמכות בית הדין לשפוט אותו ותבע ממאשימיו שיוכיחו את ההאשמות. במהלך המשפט, שארך שעה ועשרים דקות בלבד, התביעה והשופטים העלו את ההאשמות, אך לא הביאו הוכחות או עדים. עורכי הדין הממונים על הסנגוריה לא נבחרו על ידי הנאשמים ופעלו כמו בתקופת המשפטים הסטליניסטים המבוימים ויצאו במתקפה על הנאשמים. במשך שנים רבות אחרי המשפט המשיכו הרומנים לחפש חשבונות בבנקים בחוץ לארץ, אך לא נמצא דבר. מספר ההרוגים במהלך המהפכה, עד המשפט היה כ-400 איש ולאחר המשפט עוד כ-800 ומרבית ההרוגים נפלו כתוצאה מקטטות, שנבעו מהאנדרלמוסיה ואי הבהירות השלטונית.
בית הדין דן פה אחד את בני הזוג צ'אושסקו למוות ולהחרמת כל רכושם ונלקחו ללא דיחוי לביצוע גזר הדין.
ההוצאה להורג והקבורה
גזר הדין נקבע בשעה 14:45 ולמרות שפסק הדין אפשר הגשת ערעור תוך עשרה ימים, בוצעה ההוצאה להורג כעבור דקות אחדות בחצר המקום, ליד בניין המשמר. אחד מעורכי הדין נימק זאת בכך שהנידונים לא הכירו בסמכות בית הדין ובכך חסמו את דרכם להגשת ערעור והעונש הפך להיות סופי[8].
גנרל סטנקולסקו פנה לחיילי יחידת הצנחנים 01842, שהוצבו ב'בוטן' וביקש מתנדבים לביצוע משימה צבאית - מבין כחמישים איש, שהיו שם, התנדבו עשרים. סטנקולסקו בחר שמונה ובראשם סרן בשם יונל בוירו והם הועברו לטרגובישטה במסוק. מבין המתנדבים בחר הגנרל שלושה חיילים, כולל הקצין, ועליהם הוטלה המשימה. הגנרל גם דאג שיובאו למקום שתי יריעות של אוהל, שמאוחר יותר שימשו לכיסוי הגופות ועטיפתן. החיילים קשרו את ידי בני הזוג צ'אושסקו מאחורי גבם ולקחו אותם בכוח אל המקום בו הוצאו להורג. אלנה צ'אושסקו התלוננה על קשירת הידיים ותבעה שיוציאו אותם להורג יחד ולא בנפרד. ניקולאה צ'אושסקו טען שכל ההצגה הייתה מיותרת ויכלו ישר לירות בהם. כשהוצב ליד הקיר התחיל צ'אושסקו לשיר את האינטרנציונל עד שמת[9]. שלושת אנשי הצבא ירו, אך לא יחד - בוירו ירה שלושה צרורות, שניים בניקולאה ואחד באלנה, אחד החיילים ירה צרור באלנה והחייל השלישי ירה רק כדור אחד, כי בטעות כיוון את נשקו לירי בודדת[10].
זמן קצר לאחר ההוצאה להורג, בשעה 14:50, שודרה בטלוויזיה הרומנית הודעה קצרה על העמדתם לדין, סעיפי האישום, הרשעתם והוצאתם להורג של בני הזוג צ'אושסקו[11]. בהמשך היום שודרו בטלוויזיה קטעים מהמשפט וההוצאה להורג.
לאחר ההוצאה להורג נעטפו הגופות ביריעות אוהל, שהוכנו מראש, והועלו למסוק, שהעביר אותן לאצטדיון כדורגל ברובע גנצ'אה, בבוקרשט. שם מובילי הגופות ברכב איבדו את דרכם ורק למחרת הגיעו לבית החולים הצבאי הראשי. בהמשך נקברו ניקולאה ואלנה צ'אושסקו בבית העלמין גנצ'אה בקברים נפרדים.
כעבור פחות משבועיים, ב-7 בינואר 1990, באמצעות צו-חוק מספר 6 בוטל עונש המוות ברומניה והוראה זו קיבלה תוקף גם בחוקה החדשה של שנת 1991.
ההתחשבנות עם משפחת צ'אושסקו
עם מעצרם של הזוג צאושסקו וביתר שאת לאחר משפטם והוצאתם להורג, נפתח מצוד אחר בני המשפחה, ילדיהם, האחים והאחיות, אחיינים, הם נעצרו באשמות שונות, החל מטרוריזם וכלה בחבלה בכלכלת רומניה. חפצי הערך שלהם הוחרמו ומשפחותיהם סולקו מדירותיהן. העצורים הוחזקו במעצר ללא משפט ולבסוף, כעבור יותר מחצי שנה, מרביתם שוחררו ללא האשמה.
במהלך מעצרו של הבן ניקו צ'אושסקו על ידי "מהפכנים", אחד מהם תקע בו סכין. קבריהם של הורי ניקולאה צ'אושסקו נהרסו ועצמות המתים הוצאו מתוכם ופוזרו[12].
לקריאה נוספת
- Tiranul מאת Lavinia Betea, Florin-Răzvan Mihai, Ilarion Țiu, הוצאת Cetatea de Scaun, 2015 (ברומנית)
- Nicolae Ceaușescu a fost unchiul meu מאת Emil Bărbulescu הוצאת Editura Datina (ברומנית)
קישורים חיצוניים
- תקציר וידאו של המשפט וההוצאה להורג (ברומנית)
הערות שוליים
- ^ Tiranul מאת Lavinia Betea, Florin-Răzvan Mihai, Ilarion Țiu, הוצאת Cetatea de Scaun, 2015, הפרק Ultimul proces stalinist, החל מעמוד 375.
- ^ Tiranul מאת Lavinia Betea, Florin-Răzvan Mihai, Ilarion Țiu, הוצאת Cetatea de Scaun, 2015, עמוד 346.
- ^ ברומניה תחת השלטון הקומוניסטי חג המולד היה בדרך כלל יום עבודה רגיל
- ^ Tiranul מאת Lavinia Betea, Florin-Răzvan Mihai, Ilarion Țiu, הוצאת Cetatea de Scaun, 2015, עמודים 358 - 359.
- ^ במשך שלוש שעות היה סגן שר ההגנה, איליה צ'אושסקו, שר ההגנה בפועל
- ^ Misterele de la Snagov (ברומנית)
- ^ Hotărârea CFSN privind instituirea Tribunalului Militar Excepțional (ברומנית)
- ^ Nicolae şi Elena Ceauşescu: „Împreună am luptat, să murim împreună!“ (ברומנית)
- ^ A man haunted by his Christmas in firing squad (באנגלית)
- ^ Comandoul care l-a împuşcat pe Ceauşescu (ברומנית)
- ^ Comunicatul privind execuția soților Ceaușescu (ברומנית)
- ^ * Nicolae Ceaușescu a fost unchiul meu מאת Emil Bărbulescu הוצאת Editura Datina עמודים 216 - 217 (ברומנית)
