משפט זוטא
משפט זוטא הוא הליך נפוץ במשפט פלילי, בו מתקיים משפט קטן בתוך המשפט הגדול (מארמית: משפט זוטא = משפט קטן). זהו הליך ביניים המתקיים כאשר במהלך דיון בבית המשפט עולה טענה כנגד קבילותה של הודאה כזו או אחרת, ומטרתו לפסוק אם היא קבילה. המקור עליו מתבסס ההליך, במשפט האנגלי, והוא קיים במערכת המשפט בארץ עוד מימי המנדט הבריטי.
הרקע
ע"פ דיני הראיות, הודאה באשמה שמסר הנאשם במהלך חקירת משטרה, בפני חוקר, מוגשת לבית המשפט כראיה בצרוף עדות החוקר על אופן מסירת ההודאה ונכונותה[1]. הודאה כזו מהווה ראייה מכרעת שעלולה לגרום להרשעת הנאשם באופן כמעט ודאי, שכן לא נותר לתביעה אלא להביא עוד דבר מה נוסף כראייה, כדי שיוכרע הדיון. במשפטים בהם עלול הנאשם להישלח לשנים רבות בכלא, נמצאים הסניגורים בעמדת נחיתות מול התביעה, ולעיתים קרובות כופרים בקבילותה של ההודאה ומעלים טענות על אי-חוקיותה, בעיקר בגלל אמצעי חקירה פסולים שגרמו לטענתם למסירת ההודאה. על פי החוק היא תהיה קבילה רק אם בית המשפט ראה שההודייה הייתה מרצון חופשי[2].
הבקשה למשפט זוטא מוגשת לשופט לפני מסירת ההודאה כראייה, ואם החליט כי יש מקום לדון בקבילות - נעצר הדיון הגדול (בכתב האישום), ונפתח הדיון הקטן (זוטא).
ניהול משפט זוטא
כדי להוכיח את קבילותה של ההודאה באשמה, על התביעה להביא ראיות שניתנה מרצונו החופשי של הנאשם. למעשה, בדיון כזה מתהפכות היוצרות – ההגנה היא התובעת ומביאה נימוקים לפסילה וטענות הנוגעות לאופן מסירת ההודאה, בעוד התביעה מגוננת עליהם. לאחר פסיקת השופט בהליך הביניים, חוזר המשפט להתנהל במסגרת הרגילה.
הדיון במשפט הזוטא הוא אך ורק בנושא הקבילות – מבלי שהשופט חייב אפילו לעיין בתוכן ההודאה, אלא אם כן נוצרה סיבה מיוחדת לכך. כך גם החלטתו נוגעת לתקפותה של ההודאה – אין השופט יכול לומר מה משקלה מול כל הראיות האחרות, ואיך היא יכולה להשפיע עליהן. מתוך חשש להטיית דין העלולה להיווצר עקב תוצאות משפט הזוטא, למשל: הבעת דעה של השופט על אמינותו של הנאשם, נקבעו בפסיקה הלכות מחייבות לגבי המשמעות שיש לתת להליך הביניים ולהבדלתו המוחלטת מתוך המשפט עצמו.[3]
משפט זוטא מתנהל בדרך כלל כבר בפתיחת המשפט או במהלכו, אם כי קרו מקרים נדירים בהם התנהל ההליך גם בשלבים סופיים.[4]
קישורים חיצוניים
- הכרעת דין במשפט זוטא ת"פ 8806/00
הערות שוליים