לדלג לתוכן

משתמש:לכתחילה אריבער!/הציפייה לגאולה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
הדף נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הדף בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
הדף נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הדף בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו. שיחה

הציפייה לגאולה מבארת את עניינה ומהותה של ציפייה לגאולה.

מקור

הרמב׳׳ם קבע שלושה עשר עיקרי אמונה שהם י"ג היסודות של דת ישראל. י"ג העיקרים הללו התקבלו בכל תפוצות ישראל, עד שנהוג בהרבה קהילות לומר בכל יום אחר התפילה שלושה עשר ׳׳אני מאמין" הבנויים לפי י"ג העיקרים של הרמב״ם. י״ג דברים אלה מוגדרים על ידו ״עיקרי דתנו ויסודתיה"[1]. המיוחד בי״ג עיקרי האמונה הוא בכך שהם מרכז הדת. הם בבחינת יסודות שעליהם נשענת כל דת ישראל, וכל פגיעה בהם היא פגיעה בכל מהות דתנו. יש הבדל בין מי שאינו מאמין למה שכתוב בגמרא, למשל, שיש שבעה רקיעים, לבין מי שאינו מאמין באחד מעיקרי האמונה. הראשון הוא אמנם כופר, אך לא משום שהאמונה שיש שבעה רקיעים היא יסוד בדת, אלא משום שבעקיפין זוהי כפירה בכך שהתורה ניתנה מפי הגבורה. אך השני הוא כופר באופן ישיר באחד היסודות של אמונת ישראל. יש גם נפקא מינה בפועל בין שני הדברים הללו. מי שלא למד את דברי חז׳׳ל אודות שבעת הרקיעים, ובתמימות חקר ובדק והגיע למסקנא שיש רק שישה רקיעים – איש זה אינו כופר כלל וכלל. לא חסר לו מאומה בענייני אמונה, שכן האמונה בשבעת הרקיעים אין לה כלום עם עיקרי האמונה. אמנם מי שיודע את דברי הגמרא ואף על פי כן אינו מקבל את הדברים הוא כופר, משום שביודעין ובמתכוון הוא חולק על דברי תורה; אך מי שלא שמע על הגמרא הזו והוא סבור שיש שישה או שמונה רקיעים לא פגם כלל ביסודות הדת. לעומת זאת, אם מישהו לא שמע על ביאת המשיח או על תחיית המתים וכדומה, ולכן אינו מאמין בזה – הרי אף שהוא כופר בכך שלא במתכוון, הרי בפועל הוא כופר באחד מיסודות ומעיקרי האמונה וחסר לו דבר מהותי באמונת ישראל, כי האמונה בביאת המשיח ובתחיית המתים היא יסוד ועיקר בדת ישראל[2].

האמונה נחשבת בביאת המשיח לעיקר ויסוד בדת, משום שזהו דבר שעליו עומד כל עניין הגאולה, כמו היסוד של מציאות הבורא, כמובן שבאם יש חיסרון באמונה ביסוד זה אין כל מקום לתורה ומצוות שעניינן עבודת ה'. כך מובן גם לגבי העיקר השמיני, תורה מן השמים, שכן אם אין האדם מאמין בכך חס ושלום, אין מקום לקיום התורה בתור ציווי ה'.

בתורת החסידות

ערך מורחב – תורת החסידות

על פי המבואר בתורת החסידות אודות כללות הכוונה בבריאת העולם ובקיום התורה והמצוות, עניין המשיח אינו עניין צדדי, אלא בו באה לידי ביטוי התכלית של הכל. כל עבודתנו בלימוד התורה ובקיום המצוות מובילה לכיוון אחד אל ימות המשיח. מטרת הבריאה היא, כפי שמביא[3] בעל התניא, רבי שניאור זלמן מליאדי, ש״נתאוה הקב״ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים". הקב"ה ברא את כל העולמות ואת העולם הזה התחתון ונתן לנו את התורה והמצוות בכדי שבעולם הגשמי, תיעשה עבורו ״דירה״.

החיוב לחכות למשיח

עם זאת, האמונה בביאת המשיח כוללת גם חיוב לחכות לביאתו, וכמו שכתב הרמב"ם[4], ”וכל מי שאינו מאמין בו או שאינו מחכה לביאתו לא בשאר הנביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו”, הרי שלא מספיק רק להאמין, כמו בשאר י"ב העיקרים, אלא כאן נדרש מהאדם גם דבר נוסף לחכות לביאת המשיח. סיבת ההבדל בין שאר המושגים למושג הזה, שבו צריך גם לחכות לביאתו, מובן על ידי המוסבר בקבלה ובחסידות, שלפיה, מכונה העולם הזה בשם ״עולם הקליפות"[5].

הערות שוליים

  1. בפירוש המשניות לסנהדרין
  2. בעניין הבדל זה בין י"ג עיקרי האמונה לשאר העניינים המובאים בתורה, מפורסם בשם הגר"ח מבריסק זצ"ל הביטוי "נעבעך אן אפיקורס איז אויך אן אפיקורס". אך המבואר כאן אינו נוגע בשאלת הגדרת אדם זה הטועה בעיקרי האמונה כאפיקורס שהיא שאלה עתיקה שכבר השתברו בה קולמוסים רבים אלא בהבחנה העקרונית בין הדברים, שבעיקרי האמונה אף מי שטועה מחוסר ידיעה חסר לו עיקר באמונה, ולעומת זאת בשאר פרטי התורה מי שאינו יודע פרט זה או אחר אין הדבר פוגע בשלמות דתו ואמונתו
  3. בתחילת פרק לו, על פי מדרש תנחומא נשא פ"ו. שמות רבה וארא פט"ז
  4. שם
  5. ראה עץ חיים שער מב. תניא פרקים ו, לו. ועוד