לדלג לתוכן

משתמש:מאיר שמחה יעקובוביץ/חומר וצורה (הלכה)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית

חומר וצורה הם מונחים שלקוחים מתורת הקבלה לגבי גוף ונפש, והועברו ע"י חלק מהאחרונים לעולם ההלכה, החומר מייצג את הגשם ואילו הצורה מייצגת את המהות של החפץ, ולדוגמא, שולחן חומרו הוא העץ, וצורתו היא הצורה השולחנית. המושג קיים גם בעולם הפילוסופיה בהקשר דומה למושג ההלכתי.

דוגמאות בהלכה

דוגמא קלאסית לזה היא מחלוקת התנאים כיצד לבער חמץ, שיטת רבי יהודה[1] כי ביעור חמץ צריך להתבצע באמצעות שריפה, חכמים חולקים וסוברים כי כל דרך של ביעור, כשרה לביעור החמץ, רבי יוסף רוזין[2] מבאר כי יסוד הדיון נעוץ בשאלה מהו העיקר החומר או הצורה, אילו העיקר הוא החומר יש לומר כי האופן לביעור חמץ הוא כילוי החומר [שריפה], אך אם העיקר היא הצורה יש לומר כי יש אפשרות לביעור חמץ בכל אופן.

בכתיבת גט

נחלקו בית שמאי ובית הלל האם כתיבת הגט בהעדר נתינתו פוסלת לכל הפחות לכהונה, בית שמאי סבורים שכן, ובית הלל סבורים שלא, גם את זאת מבאר רבי יוסף רוזין[3], כי נתינת הגט היא דין מצד חומריותו של הגט, הקלף והדיו, אולם מצד צורתו, מהות הגירושין שיש בו, אי"צ נתינה, ולכך השאלה, האם לכל הפחות לכהונה יש משקל לצורה או לא.

הערות שולים

  1. פסחים כא, א
  2. שו"ת צפנת פענח דווינסק סימן נ
  3. שם