משתמש:שבלי הלקט/טיוטה
|
א-ל אלוקים צור עוזנו. רב טוב מאוד גמלנו. ובת זוג הנחיל אותנו. הוא יום מכובד מימים. כי בו בחר מכל ימים. ה' לאורך ימים. מאוד מה רמה שקולה. ככל התורה כולה. אוהביה זכות תולה. יראת ה' תוסיף ימים: מנוחת שבת תפארה. עם דינים אפקוד במרה. ט"ל מלאכות אסרה תורה. תולדותיהם להם דומים: מרגוע משור עד חמור. ומחללו ענשו אמור. סקל יסקל דין גמור. כי הצור פעלו תמים: אלוקים דיבר בקדשו. דברי תורה לא ימושו. ודברי חול אל תלחשו. כי בו שבת צור עולמים: רפא ירפא חוליינו. ויחונן את בית חיינו. הר זה קנתה ימינו. כי ארכו לו שם הימים: |
א-ל אלוקים צור עוזנו הוא פיוט לשבת שנכתב על ידי רבי מאיר אביחצירא, שנדפס בקובץ יגל יעקב[1], ומנגינתו כמנגנית איש חי עלה השמים[2].
הפיוט כולל חמשה עשר בתים ופזמון, בכל בית ארבע צלעות, שלושת הצלעות הראשונות מתחרזות זו עם זו וסיומי הבתים מתחרזים ביניהם ועם הפתיח. המחבר חתם את שמו בראשי הבתים (מהבית השני) "מאיר חזק אמיץ" והאותיות מ' א' וי' נכפלו כמה פעמים.
את הפיוט חיבר רבי מאיר בהיותו בן ארבע עשרה, ואביו הבבא סאלי אמר עליו בפני כמה רבנים כי חידושים רבים שחידשו בחייהם אינם מגיעים למה שחידש בפיוט זה[3].
לקריאה נוספת
- אור המאיר עמ' 523