מתקפת הצבא הלבן על פטרוגרד
מתקפת הצבא הלבן על פטרוגרד - מתקפה שבוצע על ידי הצבא הלבן במטרה לכבוש את העיר במהלך שנת 1919. המטרה לא הושגה והצבא נסוג בחזרה לשטח אסטוניה העצמאית.
רקע
לאחר הסכם ברסט-ליטובסק הצבא הגרמני התקדם עד לאזור פסקוב. בשטח שהיה בשליטה גרמנית מתנגדים למשטר הסובייטי החלו להתארגן למאבק מזוין. ב-10 באוקטובר 1918 הוכרז על הקמת "צבא המתנדבים הצפוני". הגרמנים התחייבו להעביר לצבא החדש נשק, תחמושת וציוד נדרש נוסף. בהיוודע על הקמת הצבא החדש לרשותו הועברו מספר יחידות של הצבא האדום. לקראת סוף אוקטובר 1918 היקף הצבא הגיע לכ-2000 לוחמים. אמנם בנובמבר 1918 עזרה גרמנית הופסקה. היחידות שכבר הוקמו לא יכלו להתמודד עם הצבא האדום התוקף ולכן סוכם על העברה לשטח אסטוניה והכפפת הצבא לממשל אסטוני.
תפקיד מדינות השונות
אסטוניה
במהלך חורף 1918-1919 יחידות הצבא הלבן נסוגו לשטח אסטוניה. הממשלה האסטונית חששה מריכוז כוח צבאי משמעותי בחלק הצפון-מזרחי של המדינה הצעירה. אמנם הממשל האסטוני תמך בהתארגנות נגד המשטר הסובייטי. באפריל 1919 השלטון במדינה התחלף והשלטון החדש החל בלחץ על הצבא הרוסי במטרה להביא לכך שהוא תעזוב שטח המדינה. הדבר גדם לכך שמפקדי הצבא החליטו לבצע מתקפה לכיוון פטרוגרד.
בריטניה
עד למלחמת העולם הראשונה מרחב הים הבלטי לא היה בתחום האינטרסים של האימפריה הבריטית. בשלבים האחרונים של המלחמה לאזור נשלח הצי המלכותי הבריטי. במטרה להחליש את רוסיה, בריטניה החליטה לעזור ככל הניתן למדינות החדשות אסטוניה ולטביה. החל ממאי 1919 הודות למדיניות של וינסטון צ'רצ'יל עזרה של בריטניה החלה להיות ממשית יותר. עד לנובמבר 1919 בריטניה העבירה לאזור תחמושת, ציוד נוסף ונשק רב.
גרמניה
לגרמניה באופן מסורתי הייתה השפעה גדולה מאוד באזור. לאחר הסכם ברסט ליטובסק כל השטח הועבר לשליטה גרמנית. בשטח לטביה ואסטוניה הייתה אוכלוסייה גרמנית משמעותית שעזרה להתבססות השלטון החדש. לאור מגבלות הסכם ורסאי, גרמניה לא יכלה להפגין נוכחות גלויה, אך היא עזרה להקמת צבא בעלת אוריאנטציה פרו-גרמנית בפיקוד פאבל ברמונט-אבילוב. צבא זה ניסה להפיל את המשטר הלטבי וכתוצאה מכך, כוחות של הצבא הלבן שנתמכו במדינות ההסכמה במקום להתרכז במתקפה על פטרוגרד היו צריכים להעביר חלק מהכוחות ללחימה נגד היחידות הפרו-גרמניות.
מתקפת אביב
במהלך יאנואר-אפריל 1919 הצבא הלבן פעל משטח אסטוניה והצליח להביס את הצבא האדום במספר מתקפות מתפרצות. כתוצאה מכך ולאור לחץ של הממשל האסטוני לעזוב את שטח המדינה הוחלט על תחילת מתקפה כוללת. יוזם המתקפה היה גנרל אלכסנדר רודזיאנקו. הוא החליט על המתקפה לכיוון פסקוב ונובגורוד שבשלב שני הייתה צריכה להגיע לפטרוגרד. המטרה הראשונה הייתה להעביר את הכוחות לשטח רוסיה ולהרחיב את היכולת המבצעית. בים הבלטי המתקפה נתמכה על ידי הצי של אסטוניה והצי המלכותי הבריטי. סכום על תחילת המתקפה ב-2 כיוונים: הצבא האסטוני תקף לכיוון פסקוב והצבא הלבן תקף לכיוון נרבה.
תוך זמן קצר מתחילת המתקפה החזית של הצבא האדום נפרץ. ב-25 במאי הצבא הלבן כבש פסקוב והגיעה לפרברי פטרוגרד. תוך 10 ימים נכבש שטח שהיקפו היה גדול יותר משטח אסטוניה עצמה. בהתאם לעדויות של קציני הצבא הלבן רק העדר אספקה וחשש מקרבות רחוב בעיר עצרו את המתקפה. במקביל החל מרד במוצבים סביב העיר פטרוגרד שלא קיבל עזרה מספקת מהצבא הלבן.
המתקפה היבשתית נתמכה במתקפות הצי המלכותי שניסה לתקוף את הצי הבלטי הסובייטי בקרונשטט. כמו כן בוצעו מתקפות מהאוויר על מתקני הבסיס הימי. במהלך פעולות הצי הבריטי הוטבעו מספר אוניות סובייטיות.
עצירת המתקפה של הצבא הלבן איפשרה לבולשביקים לדכא את המרד במוצבים סביב פטרוגרד, להעביר את הכוחות הנוספים לאזור תוך ריכוז של 23 לוחמים נגד כ-16 אלף בצבא הלבן. ב-21 ביוני 1919 החלה מתקפת נגד של הבולשביקים. כתוצאה מכך, הצבא הלבן החל את הנסיגה מפרברי פטרוגרד וב-26 באוגוסט הצבא האדום נכנס לפסקוב. היחידות שפלשו חזרו לשטח אסטוניה והחזית התייצבה.
מתקפת סתיו
המתקפה חדשה תוכננה לסתיו 1919. הצבא הלבן כלל כ-19 אלף לוחמים בתמיכת הצי הבריטי וכ-18 אלף חיילים אסטונים. הפיקוד הכולל על הכוחות הועבר לניקולאי יודניץ'.
המתקפה החלה ב-26 בספטמבר ובסוף אוקטובר הצבא הגיע לפרברי פטרוגרד כולל פושקין, אך מעבר לקו זה הוא לא הצליח להתקדם. לאון טרוצקי העביר לאזור כוחות נוספות והצבא האדום באזור הגיע לכ-40 אלף חיילים. בעקבות משא ומתן שהתנהל בין השלטון הסובייטי לבין אסטוניה, יחידות אסטוניות שהיו מוצבות בחלק השמאלי של החזית עזבו את אזור הלחימה. לאור עודף משמעותי בכוח הלחימה, הצבא האדום החל במתקפה ולקראת 14 בנובמבר 1919 יחידות הצבא הלבן נסוגו בחזרה לשטח אסטוניה. באסטוניה בלחץ השלטון הם פורקו מנשקם ובכך הסתיימה התנגדות מזוינת לשלטון הסובייטי באזור. האוניות של הצי המלכותי הבריטי עזבו את האזור.
ב-2 בפברואר 1920 נחתם הסכם בין אסטוניה לבין רוסיה הסובייטית שהעביר לאסטוניה שטחי גבול שהיו במחלוקת.
הצדדים הלוחמים
הצבא הלבן ובני בריתו
- 18.5 אלף לוחמים בצבא לבן
- 18 אלף לוחמים אסטונים
- שייטת הצי המלכותי הבריטי
- 6 טנקים בריטים
מפקדים בכירים
- ניקולאי יודניץ'
- אלכסנדר רודזיאנקו
- סטניסלב בולך-בלכוביץ'
- יוהאן לאידונר (אסטוניה)
- וולטר קובן (בריטניה)
הצבא האדום
היקף הכוח היה כ-40 אלף לוחמים
מפקדים בכירים
- אוגוסט קורק
