נבחרת ברית המועצות בכדורסל
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| התאחדות | התאחדות הכדורסל הסובייטית |
| הצטרפות | 1947 |
| השתייכות | פיב"א אירופה |
| אליפות העולם בכדורסל | |
| הופעות | 9 (הראשונה ב-1959) |
| ההישג הטוב | זהב: 1967, 1974, 1982 כסף: 1978, 1986, 1990 ארד: 1963, 1970 |
| המשחקים האולימפיים | |
| הופעות | 9 (הראשונה ב-1952) |
| ההישג הטוב |
זהב: 1972, 1988 כסף: 1952, 1956, 1960, 1964 ארד: 1968, 1976, 1980 |
| אליפות אירופה בכדורסל | |
| הופעות | 21 (הראשונה ב-1947) |
| ההישג הטוב |
זהב: 1947, 1951, 1953, 1957, 1959, 1961, 1963, 1965, 1967, 1969, 1971, 1979, 1981, 1985 כסף: 1975, 1977, 1987 ארד: 1955, 1973, 1983, 1989 |
נבחרת ברית המועצות בכדורסל נוהלה על ידי התאחדות הכדורסל של ברית המועצות ונחשבה, בעת קיומה, לנבחרת הטובה באירופה ולאחת מהטובות בעולם[1].
ברית המועצות זכתה פעמיים במשחקים האולימפיים בשנים 1972 ו-1988, בשלוש אליפויות עולם בשנים 1967, 1974 ו-1982 ובארבע עשרה אליפויות אירופה, יותר מכל נבחרת אחרת.
הנבחרת הייתה אחת הנבחרות החזקות ביותר בעולם במשך ארבעה עשורים וזכתה במדליות בכל תשע האולימפיאדות שבהן השתתפה: 2 מדליות זהב, 4 כסף ו¯3 ארד. הנבחרת השתתפה בתשע אליפויות עולם, תשע אולימפיאדות ו-21 אליפויות אירופה, כשהיא זוכר. בשנים 1957-1971 בשמונה אליפויות אירופה רצופות.
אחד הניצחונות הגדולים בתולדות הנבחרת הוא בניצחון על נבחרת ארצות הברית. בגמר טורניר הכדורסל של אולימפיאדת מינכן (1972) בתוצאה 50-51. מרבית הכדורסלנים המוכשרים בנבחרת היו מרוסיה, ליטא ואוקראינה, שבהמשך העמידו נבחרות חזקות משלהן. מבין מאמני הנבחרת המוצלחים ביותר בכדורסל הסובייטי היו — סטפן ספנדריאן, אלכסנדר גומלסקי וולדימיר קונדראשין.
ב-1991, לאחר התפרקות ברית המועצות התפרקה הנבחרת והוקמו 15 נבחרות כדורסל שונות שייצגו את הרפובליקות של ברית המועצות.