נוויל מסקליין
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מדען ריקה. כהן הדת ד"ר נוויל מַסְקֶליין (באנגלית: Nevil Maskelyne, עמית בחברה המלכותית, 6 באוקטובר 1732 - 9 בפברואר 1811) היה האסטרונום המלכותי החמישי של בריטניה. הוא כיהן במשרה זו מ-1765 עד 1811.
חייו
מסקליין נולד בלונדון. אביו מת בהיותו בן 12 ואילו אמו מתה בשנת 1748, כאשר היה עדיין תלמיד בבית הספר וסטמינסטר. עניינו באסטרונומיה התעורר בשנות לימודיו בווסטמינסטר, זמן קצר לאחר ליקוי החמה של 25 ביולי 1748.
בשנת 1749 החל את לימודיו בקולג' סנט קתרין, קיימברידג', וסיים ברנגלר, אוניברסיטת קיימברידג' בשנת 1754. בשנת 1755 הוסמך לכהן דת והיה לחבר ועד המנהלים של המוסד בשנת 1756 ולעמית החברה המלכותית בשנת 1758.
בסביבות 1785 נשא מסקליין לאישה את סופיה רוז. בתם היחידה, מרגרט (1858-1786) הייתה אמו של נוויל סטורי-מסקליין (1911-1823), פרופסור למינרלוגיה באוקספורד.
קריירה
בשנת 1760 מינתה החברה המלכותית את מסקליין לאסטרונום באחת ממשלחותיה לצפות במעבר נוגה על פני השמש בשנת 1761. הוא והמתמטיקאי רוברט וודינגטון נשלחו לאי סנט הלנה. התצפית הייתה חשובה, משום שמדידות מדויקות היו מאפשרות חישוב מדויק של מרחק כדור הארץ מן השמש, ואלה מצדן יאפשרו חישוב מציאותי, ולא יחסי, של גודל מערכת השמש. מכאן, נטען, אפשר יהיה להפיק לוחות אסטרונומיים מדויקים יותר, בייחוד אלה המנבאים את תנועת הירח.
מזג אוויר סגרירי מנע את התצפית בליקוי; אף על פי כן, מסקליין ניצל את מסעו לניסוי שיטה לקביעת קו אורך, תוך שימוש במיקום הירח, שנודעה בהמשך כשיטת הניווט על פי מרחק הירח. אחרי שובו לאנגליה ב-1761 חזר מסקליין למשרתו ככהן דת בצ'יפינג בארנט והחל לעבוד על ספר, שהסביר את שיטת מרחק-הירח לחישוב קו האורך וסיפק טבלאות ככלי עזר לשימוש בו. הספר יצא לאור ב-1763 כ"מדריך לימאי הבריטי", שכלל הצעה לחשב מראש את מרחקי הירח לכל שנה והודפס בפורמט נוח לשימוש לנווטים.
בשנת 1763 שלחה ועדת קו האורך את מסקליין לברבדוס, כדי לבצע שם ניסוי רשמי של שלושה מתמודדים על פרס קו האורך. היה עליו לבצע תצפיות על גבי ספינה ולחשב את קו האורך של עיר הבירה, ברידג'טאון, על ידי צפייה בירחי צדק. שלוש שיטות הניסוי השעון הימי של ג'ון הריסון (הידועה עתה כH4), הלוחות הירחיים של טוביאס מאייר וכיסא ימאים שבנה כריסטופר אירווין, בכוונה לסייע לתצפיות לווייני צדק מעל גבי ספינה. הן השעון של הריסון והן תצפיות הניווט באמצעות מרחק הירח, שהתבססו על לוחות הירח של מאייר, הניבו תוצאות שתאמו את תנאי חוק קו האורך, אם כי נראה שהשיטה הראשונה מדויקת יותר. השעון של הריסון ציין את קו הורך של ברידג'טאון בשגיאה של פחות משישה-עשר ק"מ, ואילו תצפיות מרחק הירח הגיעו לדיוק בטווח של 30 מייל ימיים.
מסקליין מסר את תוצאות הניסוי שלו למועצת קו האורך ב-9 בפברואר 1765. במועד זה כבר התמנה לאסטרונום המלכותי והיה, בתוקף תפקידו, לאחד מ"מפקחי קו האורך". המפקחים הבינו, שמדידת הזמן והשיטות האסטרונומיות למציאת קו האורך משלימות אלו את אלו. שיטת מרחק-הירח הייתה נוחה יותר לפרסום מהיר, הודות להצעתו של מסקליין להוציא לאור לוחות כגון אלה שב"מדריך הימאי הבריטי" שלו מדי שנה בשנה. הצעה זו הביאה לייסודו של "האלמנך הימי", שעל הפקתו היה מסקליין אחראי, בתוקף תפקידו כאסטרונום מלכותי. קיום תצפיות אסטרונומיות, גם אם לעיתים מזומנות בלבד, הייתה גם הדרך היחידה לבדוק, שמד הזמן אכן עומד במשימתו כהלכה לאורך מסע ימי ממושך. המפקחים צריכים היו גם לוודא, שאפשר להתקין יותר משעון ימי אחד ושיש אפשרות להעביר את השיטות של הריסון ליצרני שעונים אחרים.
מועצת קו האורך החליטה אפוא על מתן מענקים להריסון (10,000 ליש"ט), מאייר (3000 ליש"ט, לאחר מותו) ואחרים, שהייה להם חלק בפיתוח שיטת מרחק-הירח. להריסון נאמר, שיזכה במענק נוסף של 10,000 ליש"ט אם יוכל להוכיח, שהשעון שלו ניתן לשיחזור. ראוי לציין, שאף כי הריסון ובנו האשימו לאחר זמן את מסקליין בדעה קדומה נגד שיטת מדידת הזמן שלהם, האשמות שעליהן חזרו כותבים כמו דאוה סובל ורופרט גולד, מסקליין מעולם לא הציג שיטה או רעיון משלו לשיקול מועצת קו האורך. הוא מילא תפקיד חשוב בבדיקה, בפיתוח ובשימוש בכרונומטרים ימיים ובשיטת מרחק-הירח על סיפון ספינות במסעות ימיים.
הואיל ונתצפיות שהוזנו אל תוך האלמנך הימי נערכו במצפה הכוכבים המלכותי של גריניץ', המרידיאן של גריניץ' הוא שהיה לנקודת הייחוס למדידות קו האורך בצי המלכותי ובמפות האדמירליות הבריטית. ב-1884 הומלץ לאמץ אותו כמרידיאן הראשי הבינלאומי.
מדידת קו רוחב
מסקליין התעניין מאוד במבצעים גאודטיים, בייחוד מדידת אורכה של מעלת קו רוחב במרילנד ובפנסילבניה, שביצעו מייסון ודיקסון בין 1766 ל-1768, בתוצאה של קביעת קו מייסון-דיקסון, ובהמשך קביעת קו האורך היחסי של גריניץ' ופריז. בצד הצרפתי ניהלו את העבודה הרוזן קאסיני, אדריאן-מארי לז'נדר ופייר משן; בצד האנגלי היה אחראי לעבודה הגנרל ויליאם רוי. הטריאנגולציה הייתה ראשיתו של הסקר הטריגונומטרי הגדול של בריטניה, שהתרחב בהמשך להקיף את כל בריטניה. תצפיותיו של רוי הופיעו בארבעה כרכי פוליו גדולים בין השנים 1776 ל-1811, וכמה מהם הודפסו מחדש ב"יסודות האסטרונומיה" של סמיואל וינס.
קישורים חיצוניים
- נוויל מסקליין, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
- נוויל מסקליין, באתר MacTutor (באנגלית)
- נוויל מסקליין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- נוויל מסקליין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
