נוירוביולוגיה של שקר והונאה
נוירוביולוגיה של שקר והונאה עוסקת בפעילות הנוירוביולוגית המוגברת של מספר אזורים ספציפיים במוח כאשר אדם משקר, או עושה מעשה הונאה, שהם תהליכים פסיכולוגיים[1].
רקע
בשקרים והונאות אדם מנסה במכוון לשכנע אדם אחר לקבל כאמת מה שהראשון יודע שהוא שקר, בדרך כלל על מנת להשיג הטבה או להימנע מהפסד[2].
שקר נחשב כמרכיב נורמלי באינטראקציה חברתית בין בני אדם, שכיח מאד בחברה וחיוני לאינטראקציות חברתיות מסוימות. הונאה כוללת בתוכה שקרים לבנים, זיופים, הונאות פיננסיות, הטעיות ותכסיסים במשחקים ובספורט ועוד דוגמאות רבות אחרות מחיי היומיום[2], לכן, כמו כל הבחירות בחיים - בעיקר באינטראקציות חברתיות, הונאה מושפעת מרווחים והפסדים עתידיים אפשריים. בדרך כלל, אנו בוחרים לשקר, משום שאנו מאמינים שאם השקר או ההונאה שלנו מוצלחים, מצבנו יהיה טוב יותר מאשר אם היינו מספרים את האמת[3]. הונאה היא דוגמה לאינטראקציה חברתית שכרוכה בה קבוצה של תהליכים קוגניטיביים שנועדו להשיג את מטרתה- החדרת אמונה שקרית במוחו של בן השיח כדי להניע את האינטראקציה. על כן, כדי להונות, באופן מודע או שלא במודע אנו חייבים להיות מסוגלים:
- לקבוע האם הטעיה היא אחת מקבוצת הפעולות אפשריות באינטראקציה.
- לשקול את היתרונות הגלומים בהונאה אל מול הסיכונים וההשלכות בהתגלות המרמה.
- לבחור לבצע את פעולת ההונאה[3].
הרווחים מההונאה עשויים להיות גדולים, אבל החישוב בפועל של היחס בין הרווחים וההפסדים כרוך בפתרון עץ קבלת החלטות מורכב, אשר יכול, במקרה הטוב, להיות מקורב בלבד. בחיים האמיתיים, העלות של להיתפס "על חם" בהונאה עלולה להיות עצומה, במונחים של אובדן מוניטין, אמון, כוח, או כסף. הסכנה בגילוי ההונאה והתעמתות איתה גורמת להשלכות חברתיות שליליות ודחייה.
סיווג שקרים
ישנן דרכים רבות לסווג שקרים. דרך נפוצה לסווג שקרים היא לפי השלכות שקר. בעזרת שימוש בקריטריון זה ניתן לחלק את השקר לארבע קטגוריות עיקריות:
- שקרים המסייעים לשני הצדדים באינטראקציה, או לכל הפחות לא פוגעים באף אחד. כמו למשל, שקר לבן שבוחר המשקר כדי לגרום לעמיתו לתחושה טובה. שקרים אלו נקראים Pareto white lies.
- שקרים אשר עוזרים לאדם האחר אבל פוגעים במשקר. המניע לשקר זה עשוי להיות אלטרואיזם טהור, או מניע לא טהור, כשהאנשים המשקרים נהנים ממעשה הנתינה. שקרים אלו נקראים altruistic white lies.
- שקרים שאולי אינם עוזרים לשקרן, אבל יכולים לפגוע בשני הצדדים או רק בצד שמשקרים לו. המניע לשקרים אלו יכול להיות, למשל, תגובה מרושעת או נקמנית להתנהגות בלתי הוגנת של הצד השני.
- שקרים אשר גורמים לרווח למשקר ולהפסד לזה שמשקרים לו. מדובר בקטגוריה רלוונטית בנושאים כלכליים רבים[4], כמו למשל הונאות בחוזים, או הלבנת הון.
פעילות שקרים במח וזיהוייה
התחום הנחקר ביותר בקשר להונאות ושקרים הוא זיהוי השקרים, מפני שישנה התעניינות גוברת בדרכים אמינות וגלובליות לגילוי הונאות לצורך מטרות קליניות, משפטיות ומוסריות. חוקרים רבים חקרו את יעילות הפוליגרף, שיכול לפקח על מדדים פיזיולוגיים רבים, כמו קצב לב, קצב נשימה, ותגובות מוליכות חשמלית של העור. בנוסף, מחקרים אפיינו מספר רמזים לא מילוליים שקשורים להונאה, כמו שינויים עדינים בהבעה ויכולת הביטוי, צליל הקול ותנוחות גוף.
על אף מחקרים רבים בתחום, שיטות אלו של זיהוי שקרים והונאה מספקות מידע מועט לגבי המנגנונים הנוירוביולוגיים בבסיס הונאה. יש לכך שתי סיבות: אחת, ברוב המחקרים לגבי זיהוי שקרים, יש יותר התמקדות בתגובות פיזיולוגיות מוגברות, שיכולות להיגרם מתחושות של חרדה או אשמה אשר אינן בהכרח ספציפיות להונאה, מאשר התמקדות בהונאה כשלעצמה. הסיבה השנייה היא, שכדי להבהיר את הקשר העצבי להונאה, מחקרים צריכים לזהות בדיוק אילו אזורים במוח הם בעלי תפקיד ספציפי בהונאה. טומוגרפיית פליטת פוזיטרונים (PET) מאפשרת למדוד פעילות מוחית הקשורה להונאה עם רזולוציה מרחבית גבוהה[2]. בנוסף לממצאים של ה-fMRI, סיפקו מחקרים מספר עדויות חשובות שהאירו את המנגנונים העצביים והאזורים במח אשר אחראיים על הונאה, בהם גילו שהאזורים במח בהם נמצאה פעילות מוגברת בזמן אמירת שקר הם: bilateral ventrolateral prefrontal cortices, medial prefrontal and premotor cortices, and left inferior parietal and lateral premotor cortices[1].
בנוסף, אחד הרעיונות לגילוי שקרים הוא להשתמש בסריקת fMRI כבגלאי שקר. על פי מספר מחקרים, המכשיר מסוגל לזהות שקרים בדיוק של 95% ויותר[דרוש מקור]. כאשר אדם משקר ה-fMRI מראה פעילות באזורים במוח שקשורים להונאה - קליפת המוח האורביטו-פרונטלית אשר משמשת בין היתר כ"בודק העובדות" של המוח, המזהיר אותנו כשמשהו אינו כשורה, והאזור הסופריור-מדיאלי והאזור האינפרו-לטלרלי באונה הפרה-פרונטלית, הקשורים לקוגניציה.
הונאה באונה הפרה פרונטלית
מחקרים מראים כי לאונה הפרה-פרונטלית ואזורים נוספים מסביבה יש תפקיד מרכזי בתפקודים ניהוליים (executive control) שמתייחסת לקבוצה של תהליכים קוגניטיביים גבוהים המאפשרים שינוי חשיבה והתנהגות גמישה בתגובה לשינוי הקשרים קוגניטיביים או סביבתיים[5]. מחקר הציע לחלק בפשטות את התפקודים הניהוליים לשלושה תהליכים נפרדים:
- זיכרון עבודה
- מעבר בין משימות
- שליטה בדיכוי תגובות ופעולות.
ישנה הנחה לפיה שלושת ההיבטים הללו של השליטה הניהולית תורמים להונאה ושהיא מכילה בתוכה את שלושתם:
- שמירה על האמת במוח תוך גיבוש תגובה מטעה (זיכרון עבודה),
- מעבר בין תגובות כנות למטעות (מעבר בין משימות),
- דיכוי תגובת אמת (שליטה בדיכוי תגובות ופעולות)[5].
במטא-אנליזה בנושא נמצא כי שמונה מתוך שלושה-עשר אזורים במוח שמראים בעקביות פעילות עצבית הקשורה להונאה נמצאים באונה הפרה-פרונטלית או לידה. כמו כן, נצפתה חפיפה משמעותית בין האזורים המעורבים בהונאה לבין אלו שבבסיס התפקודים הניהוליים - מרבית האזורים (10 מתוך 13) שנמצאו קשורים להונאה, הם אזורים שמקושרים גם לזיכרון עבודה, מעבר בין משימות או שליטה בדיכוי תגובות ופעולות. תוצאה זו מצביעה על כך שהתהליכים הקוגניטיביים הללו עשויים לתרום לתופעת ההונאה[6].
מחקרים אודות הבסיס העצבי להונאה הראו כי באונה הפרה-פרונטלית ובפיתול החגורה הקדמי יש פעילות עצבית גבוהה הרבה יותר במהלך אמירת שקרים מאשר בזמן אמירת אמת. המחקרים הראו גם כי החלק הקדמי של האונה הפרה-פרונטלית (aPFC) ופיתול החגורה הקדמי היו פעילים במהלך הונאה שגרתית והיווצרות שקרים ספונטנית, אבל ה-aPFC הימני היה מעורב יותר בשקרים שהיו מתוכננים היטב והיוו חלק מסיפור קוהרנטי, מאשר בשקרים ספונטניים ולא מגובשים. בניסוי שנערך, היה על מתנדבים לגנוב כסף ולאחר מכן לעבור חקירה בשיטה שנקראת The Guilty Knowledge Test (GKT) שפותחה כדי לחקור אירועים שונים, בעיקר פשעים. במהלך החקירה השתמשו בשיטה בשם tDCS (גרייה מוחית בזרם ישר - Transcranial direct current stimulation) בה מניחים אלקטרודות על גבי הגולגולת של כל נבדק, אשר מגבירות או מפחיתות את הפעילות המוחית באזורים שונים במוח. בעוד שבמחקרים קודמים שעסקו בהונאה הונחו המשתתפים מתי לשקר ומתי לומר אמת, במחקר זה הנבדקים יכלו לבחור בעצמם על אילו שאלות לענות בכנות ועל אילו במרמה. החוקרים מצאו כי ההפרעה לפעילות האונה הפרה-פרונטלית לא הובילה לפגיעה בביצוע הונאה, אלא ההפך - לשיפורים משמעותיים בהתנהגות ההונאה וליכולות של שקרן מיומן, שבאו לידי ביטוי, למשל, ביכולת לשקר מהר יותר (רק בשקר, לא באמירת אמת) ובירידה בתחושת האשמה במהלך ההונאה[7]. הממצאים מניסוי זה מהווים תמיכה נוספת לממצאים שהתקבלו במחקרי הדמיה מוחית אחרים, שמעידים על כך שלאונה הפרה-פרונטלית תפקיד דומיננטי בהונאה.
האונה הפרה-פרונטלית בקרב שקרנים פתולוגיים
חקירת המנגנונים העצביים במוחם של שקרנים פתולוגיים (Pathological lying) - אנשים אשר בכפייתיות מספרים שוב ושוב סיפורי שקר באופן הרסני לחייהם - היא נושא חשוב מאחר שהיא עשויה לעזור להגיע להבנה טובה יותר של הנוירוביולוגיה של הונאה "רגילה". באופן ספציפי, מאחר שאמירת שקר במחקרים קוגניטיביים של הונאה היא לעיתים קרובות מלאכותית, ואילו שקר פתולוגי מבוסס על התנהגויות בפועל שנראו בחיי היום-יום של שקרנים פתולוגיים, מחקר שלהם מעלה ראיות חשובות מאד לנוירוביולוגיה של הונאה. בניסוי בו השוו בעזרת MRI בין מוחות של אנשים רגילים לאלו של שקרנים פתולוגיים, נמצא כי בקרב שקרנים פתולוגיים נראה נפח מוגדל של החומר הלבן באונה הפרה-פרונטלית וכמות פחותה באופן משמעותי של חומר אפור. במחקר מאוחר יותר התגלה גם שהחומר הלבן הפרה-פרונטלי המוגדל בקרב שקרנים פתולוגיים נראה ב-orbitofrontal cortex, oinferiorfrontal cortex, middle frontal cortex. אף על פי שלא ידוע האם הממצאים משקפים את הסיבה או התוצאה (האם האבנורמליות בחומר הלבן גרמה להונאה או שהיא נגרמה על ידה), או האם ניתן להכליל תוצאות שהתקבלו בשקרנים פתולוגיים אל שאר האוכלוסייה, ממצאים אלה מחזקים את העדויות בדבר המעורבות של האונה הפרה-פרונטלית בהונאה[2].
התנהגות הונאה בקרב ילדים
חוקרים רבים בפסיכולוגיה התפתחותית התייחסו לאמירת שקר או עשיית דברי מרמה כאל חלק חיוני בהתפתחות הפסיכולוגית. ילד אינו יכול לשקר עד שהתהליכים הקוגניטיביים שלו התפתחו במידה מסוימת. הילד צריך לעבור התפתחות והתבגרות ניכרת הנמשכת לאורך הילדות, על מנת להשתמש באופן אפקטיבי ביכולותיו הקוגניטיביות. אף על פי שאף מחקר בהדמיית מח לא בחן ישירות את ההתפתחות העצבית הקשורה להונאה, נצברו ראיות התנהגותיות נפרדות להתפתחות של שקרים והונאה בקרב ילדים וראיות לגבי התפתחות המח אצל ילדים. כיווני מחקר אלו סיפקו תובנות לגבי הזמן בו בני אדם הופכים לשקרנים אמינים במהלך ההתפתחות המוחית[2]. מחקרים פסיכולוגיים הראו שאפילו ילדי גן יכולים להבין את הקונספט של הונאה. כמה וכמה מחקרים ניסו להגיע לתשובה ולתרום למחקר בתחום. לדוגמה, אחד מהמחקרים שעסקו בנושא דיווח שילדים רבים בגיל חמש, ארבע ואף כמות ניכרת של ילדים בני שלוש, יכולים להבחין בין טעויות לבין שקרים[8]. מחקר אחר הראה כי כאשר ילדים בני שלוש עוברים על החוקים בגן ונשאלים לגבי כך, הם מסוגלים להשתמש בהונאה[9]. מחקר נוסף הצביע על כך שילדים קטנים, כבר בגילאי שנתיים וחצי, מסוגלים למלא מגוון של אסטרטגיות מטעות ושקריות בהצלחה, אף על פי שילדים אלה אינם עדיין שקרנים מיומנים. בנוסף, חקרו כיצד מבוגרים וילדים בגילאים שונים העריכו סוגים שונים של הצהרות שקריות. הם מצאו כי ילדים בגיל חמש הבינו בבירור את הקונספט של שקרים אבל נטו לבלבל אותם עם איסורים מוסריים. החוקרים דיווחו כי 38% מהילדים בני חמש הגדירו שבועות כשקרים. בנוסף, נראה כי גם ילדי גן מרמים בעבירות קטנות, אבל יעילים פחות בהעמדות פנים. ממצאים אלה מראים שאמנם ילדי גן יכולים גם הם לרמות אחרים, אך הם לא בהכרח יודעים מהו בדיוק שקר ומכאן שאינם יכולים להשתמש בהונאה ושקרים ביעילות בהקשרים חברתיים[2].
המבנים המוחיים המשמשים להונאה בקרב ילדים
התפתחות מערכת העצבים מתרחשת באמצעות אינטראקציה של מספר תהליכים. חלק מהתהליכים מושלמים לפני הלידה, בעוד אחרים ממשיכים להתפתח בחיים הבוגרים. מהממצאים לגבי התנהגות הונאה בקרב ילדים, נראה כי ילדים יכולים לשקר אף על פי שהתפתחות האונה הפרה-פרונטלית אצלם טרם הושלמה. ההתפתחות התפקודית המוקדמת יחסית של אזורים אחרים במח, האחראיים על תפקודים קוגניטיביים בסיסיים יותר כגון חישה ותנועה (sensorimotor cortex) ושפה (parietal and temporal association cortex) ככל הנראה מספיקים על מנת שלילדים תהיה היכולת לשקר. העובדה שהאונה הפרה-פרונטלית בקרב ילדים עדיין לא מפותחת מספיק עשויה להיות קשורה לכך שילדים אינם מודעים למה הוא שקר או אינם מסוגלים לבצע הונאה מיומנת ולבחור באפקטיביות האם לשקר או לענות בכנות[2].
הבדלי הונאה בקרב נשים וגברים
הספרות המחקרית בתחום הבדלי מגדר מצביעה על כך שישנם הבדלים שיטתיים בין נשים לגברים בקבלת החלטות[10]. מהספרות המחקרית בתחום משתמע כי נשים משקרות בתדירות גבוהה יותר מגברים ונוטות יותר לזייף רגשות חיוביים ולשקר שקרים מכוונים, מחקרים מראים שנשים הן יותר אלטרואיסטיות, ומסתייגות יותר מסיכונים[10][4]. ישנן ראיות מצומצמות מאד לגבי המידה בה ההבדלים הללו מונעים מביולוגיה לעומת המידה בה הם תלויי תרבות, אף על פי שמניסויים כלכליים שונים עולה כי גורמים תרבותיים עשויים להיות בעלי חשיבות ניכרת. עוד נמצא כי גברים נוטים לשקר יותר מנשים על מנת להבטיח רווח כספי. ממצאים נוספים מראים לנו כי נשים נוטות משמעותית יותר מגברים לשקר כאשר מדובר בשקרים שפוגעים במקצת במשקר אבל עוזרים לצד השני (altruistic white lies). לגבי Pareto white lie, המחקר בנושא מצביע על כך שגברים נוטים יותר לשקר סוג כזה של שקרים, אשר עוזר לשני הצדדים או לכל הפחות לא פוגע באף אחד. תוצאות אלו מראות קשר חשוב בין מגדר להעדפות חברתיות בנוגע לשקרים[11].
חוקרים מאוניברסיטת סטוקהולם ביצעו מחקר והשתמשו במשחק המסר- ניסוי בו הנבדק צריך להחליט האם לשקר לאדם אחר כדי להרוויח יותר כסף, או לא, והשוו בין בחירות של נשים וגברים. המטרה הייתה לבדוק מהם ההבדלים בין נשים וגברים בהתנהגות שקרית[12]. נמצא כי מתוך כל שולחי המסר הגברים, 55% שיקרו על מנת להבטיח רווח גבוה. לעומת זאת, מתוך כל שולחות המסר הנשים שנבדקו בניסוי, 38% שיקרו על מנת להבטיח רווח גבוה. כך שניתן לראות הבדל משמעותי למדי בין קבלת ההחלטות של הנבדקות לבין של הנבדקים. לעומת זאת, כאשר מסתכלים על המשתתפים מקבלי המסרים, אין שינוי משמעותי כלל. 75.4% מהגברים החליטו בהתאם למסר שקיבלו, ו-76.8% מהנשים החליטו בהתאם למסר שקיבלו. בנוסף, נבדק האם היו הבדלים בבחירות של מקבלי ההודעות כאשר שולחי המסר היו נשים לעומת כאשר שולחי המסר היו גברים. גם בהשוואה זו לא נמצא הבדל משמעותי. 76.1% ממקבלי המסרים מנשים החליטו בהתאם להצעתן ו-76.5% ממקבלי המסרים מגברים החליטו בהתאם להצעתם. כלומר, לא היו הבדלים בתוצאות בין האמון בנשים לבין האמון בגברים ובנוסף, אין הבדל בין האמון של נשים באחרים ושל גברים באחרים. ההבדל שניכר מהניסוי, הוא שהנשים שיקרו משמעותית פחות[12].
ראו גם
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Spence, S., Farrow, T., Herford, A., Wilkinson, I., Zheng, Y. and Woodruff, P. (2001) Behavioural and functional anatomical correlates of deception in humans, Neuroreport., 13(12)
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 Abe, N. (2011) ‘How the brain shapes deception: An integrated review of the literature’, The Neuroscientist : a review journal bringing neurobiology, neurology and sychiatry., 5(17)
- ^ 3.0 3.1 Sip, K.E., Skewes, J.C., Marchant, J.L., McGregor, W.B., Roepstorff, A. and Frith, C.D. (2012) ‘What if I get busted? Deception, choice, and decision-making in social interaction’, 6
- ^ 4.0 4.1 Gneezy, U. (2005) ‘Deception: The role of consequences’, The American Economic Review, 95(1), pp. 384–394. doi: 10.2307/4132685
- ^ 5.0 5.1 Johnson, R., Barnhardt, J. and Zhu, J. (2004) ‘The contribution of executive processes to deceptive responding’, Neuropsychologia, 42, pp. 878–901. doi: 10.1016/j.neuropsychologia.2003.12.005
- ^ Christ, S., Essen, V., Watson, J., Brubaker, L. and McDermott, K. (2008) ‘The contributions of prefrontal cortex and executive control to deception: Evidence from activation likelihood estimate meta-analyses’,Cerebral cortex (New York, N.Y. : 1991)., 7(19)
- ^ Karim, A.A., Schneider, M., Lotze, M., Veit, R., Sauseng, P., Braun, C. and Birbaumer, N. (2010) ‘The truth about lying: Inhibition of the anterior Prefrontal cortex improves deceptive behavior’, Cerebral Cortex, 20(1), pp. 205–213. doi: 10.1093/cercor/bhp090
- ^ Siegal, Michael,Peterson, Candida C, Developmental Psychology, Vol 32(2), Mar 1996, 322-334
- ^ Lewis S K, Lawrence-Patterson E, Locus of Control of Children with Learning Disabilities and Perceived Locus of Control by Significant Others,1989
- ^ 10.0 10.1 Eckel, Catherine C. and Grossman, Philip J. (1996) ‘Altruism in anonymous dictator games’, Games and Economic Behavior, 16(2), pp. 181–191. doi: 10.1006/game.1996.0081
- ^ Dreber, A. and Johannesson, M. (2008) ‘Gender differences in deception’, Economics Letters, 99(1), pp. 197–199. doi: 10.1016/j.econlet.2007.06.027
- ^ 12.0 12.1 Dreber, A. and Johannesson, M. (2008) ‘Gender differences in deception’, Economics Letters, 99(1), pp. 197–199. doi: 10.1016/j.econlet.2007.06.027
