נייטרוקס
נייטרוקס היא תערובת נשימה בעלת אחוז חמצן גבוה יותר מאחוז החמצן באוויר רגיל ומיועדת לשימוש בצלילה.
פיזיולוגיה
באוויר רגיל הצולל נושם תערובת של גזים המורכבת מ-21 אחוז חמצן ו-78 אחוז חנקן, בצלילה הלחץ על הגוף עולה באטמוספירה כל עשרה מטרים, השפעת הלחץ מוסברת באמצעות שלושה חוקים: חוק בויל קובע כי הנפח תלוי בלחץ המופעל, לפי חוק זה נפח האוויר בעומק 10 הוא כמחצית מנפחו על פני המים, חוק הנרי הקובע כי מסיסותו של גז בנוזל יחסית ללחץ המופעל עליו, לפי חוק זה לדוגמה בעומק 10 מטרים יכולת הגוף למוסס אוויר ברקמות מכפילה את עצמה, מודל דלטון קובע כי סכום הלחץ הכולל של תערובות גזים, שווה לסכום הלחצים החלקי של כל אחד מהם בנפרד, כתוצאה מהגדלת הלחץ הגוף נחשף למספר סכנות: הרעלת חנקן (שכרון מעמקים) היא תוצאה של נשימת חנקן בלחץ גבוה שגורם להקטנת הנפח וממילא לריכוז גבוה של חנקן, מחלת הדקומפרסיה שהיא היווצרות בועות חנקן בדם הפוגעות בזרימת הדם התקינה ובאספקת החמצן הנגרמת מהפחתת לחץ על ידי עלייה בלתי מבוקרת המפחיתה את הלחץ באופן מהיר ומביאה למצב שבו כמות הגזים בגוף גבוהה מיכולת ההמסה, קריעת ריאה כתוצאה מהתרחבות הגזים עם הפחתת הלחץ בעלייה, תסחיף הנוצר באופן דומה ומביא לבריחת גזים לדם.
יתרונות התערובת
החנקן הוא הגורם לדקומפרסיה. הסיבה לכך היא שבניגוד לחמצן, הגוף אינו משתמש בו והוא נשאר ברקמות וכאמור מתרחב בעלייה מהירה מדי, כיוון שבנייטרוקס אחוזי החמצן גבוהים יותר מבאוויר רגיל- אחוזי החנקן נמוכים יותר ולכן פחות חנקן נספג ברקמות מה שמפחית את הסיכוי לחלות בדקומפרסיה וכן מאפשר לשהות בעומק זמן רב יותר בלי לעבור את גבול ה-no deko שמצריך עצירות ביניים בעלייה. יתרון נוסף של הנייטרוקס הוא הפחתת הסיכון להרעלת חנקן. לחנקן יש סף רעילות שלאחריו הגוף מגיב בתסמינים כגון התקפי צחוק, אופוריה, כושר שיפוט לקוי, ואף איבוד הכרה, מה שעלול להביא לתאונות צלילה קטלניות. סף הרעילות של החנקן הוא בלחץ חלקי של 3.2 אטמוספירות (יחידת מידה ללחץ כמידת הלחץ של האטמוספירה של כדור הארץ) כל 10 מטרים עומק- הלחץ עולה באטמוספירה אחת, אחוז החנקן באוויר רגיל הוא 79 אחוזים וכשהצולל מגיע ללחץ כולל של 4 אטמוספירות (30 מטר עומק בצירוף האטמוספירה של כדור הארץ) אחוז הלחץ החלקי של החנקן מגיע ל-3.2 אטמוספירות שהוא סף הרעילות של החנקן, מכיוון שבנייטרוקס אחוזי החמצן גבוהים יותר הם מאפשרים להגיע לעומק שבו הלחץ עולה על 4 אטמוספירות מבלי לעבור את סף הרעילות.
הרעלת חמצן
הסיכוי להרעלת חמצן גבוה יותר בנשימת נייטרוקס מאשר נשימת אוויר. הרעלת חמצן מתחלקת לשני סוגים: הרעלת חמצן עצבית (CNS) המתרחשת במערכת העצבים המרכזית. הגבול המומלץ לרמת הרעלה עצבית הוא 80% CNS, זהו מקדם ביטחון על מנת למנוע סיכונים מיותרים. הרעלה נוספת היא הרעלת חמצן ריאתית המתרחשת במערכת הנשימה, והיא מתרחשת לאחר חשיפה ממושכת של חמצן בלחץ חלקי גבוה לאורך מספר ימים, לדוגמה שבוע צלילות על תערובות נשימה עשירות בחמצן. הרעלה ריאתית נפוצה הרבה פחות מהרעלה עצבית. סף הרעילות של הרעלה במערכת העצבים הוא בלחץ חלקי של 1.6 אטמוספירות, באוויר רגיל (21% חמצן) הסיכון מתחיל מעומק של 66 מטרים שהוא הרבה מעבר לגבולות הצלילה הספורטיבית אך בנייטרוקס הסיכון מתחיל בעומקים הקרובים יותר אל גבולות הצלילה הספורטיבית, בתערובת 40\60 למשל- הלחץ החלקי של החמצן מגיע ל-1.6 כבר בעומק 30 מטרים, לחץ החמצן המומלץ הוא 1.4,לחץ זה מומלץ כמקדם בטיחותי. בתערובת 60/40 הלחץ החלקי של החמצן מגיע ל-1.4 כבר בעומק של כ-25 מטרים.
תערובות סטנדרטיות
בדרך כלל משתמשים בתערובות סטנדרטיות של 32\68 או 36\62 (המספר הקטן מתייחס לאחוזי החמצן והגדול לאחוזי החנקן) וניתן להשיגם במועדוני צלילה. בצלילות צבאיות רווח השימוש בתערובות של 40\60, ניתן גם לדחוס תערובות אחרות באופן מיוחד במועדוני צלילה עד 40 אחוז חמצן.
אופן הטיפול
ארגוני הצלילה השונים חלוקים לגבי אופן הטיפול בתערובת אוויר עשירה בחמצן וקיימים תקנים בדרגות חומרה שונות לגבי רמת הסטריליות ולגבי סוג הציוד המותר בשימוש עם נייטרוקס.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- ניטרוקס - שאלות נפוצות (באנגלית)
- על איגוד הגז הדחוס וסוגיית כלל ה-40% (באנגלית)
- ניטרוקס צלילה (באנגלית)
