נייר טישו
נייר טישו, ובקיצור טישו או טישיו (מאנגלית: Tissue), היא נייר רך המשמש לייצור נייר טואלט, מטפחות נייר ומגבת נייר. נייר טישו מיוצר מתאית גולמית או מנייר ממוחזר.
ייצור
נייר טישו מיוצר במכונה לייצור נייר שיש בה גליל ייבוש המחומם בקיטור (מייבש ינקי), ומוקף על ידי אוויר חם. על הגליל מרססים חומר דביק על מנת להחזיק את העיסה. נייר קרפ נעשה על ידי "להב הרופא" של הינקי המגרד את הנייר היבש מעל פני שטח הגליל. מידת ההתקמטות נקבעת על ידי חוזק הדבק, צורתו של להב הרופא, ההבדל בין מהירות הלהב למהירות הסיבוב של הגליל ומאפייני העיסה.
חומר הגלם ממנו מכינים נייר טישו הוא עיסת תאית. הניירות הטובים ביותר בספיגת מים מיוצרים בתהליך ייבוש, בטכניקה של הזרמת האוויר החם דרך הנייר. ניירות אלה גם מכילים כמויות גבוהות של עיסת-נייר מולבנת (NBSK) המשמשת כתקן לעיסת נייר, ועיסת-נייר כימותרמית (CTMP) הנוצרת בזכות תהליך ההפקה בחום. הנייר הנוצר עבה, בעל חוזק מתיחה גבוה גם בהיותו רטוב ויכולת טובה לספיגת מים. התהליך שבו מיוצרים ניירות כאלה, צורך בערך כפליים אנרגיה לעומת האנרגיה הנדרשת בייבוש רגיל של הנייר.
מאפייני הנייר נקבעים על ידי איכותו והתוספים לעיסה (הן לנייר הבסיס והן לציפויו). עוצמת המתיחה של נייר רטוב, היא לעיתים קרובות קנה מידה משמעותי לאיכות הנייר.
יישומים
נייר טישו משמש בדרך כלל לקינוח האף, לניגוב, כמפיות וכנייר טואלט. נייר שימש למטרות היגיינה במשך מאות שנים, אבל הנייר כפי שאנו מכירים אותו היום יוצר בארצות הברית רק מאמצע 1940. במערב אירופה החל הייצור התעשייתי בקנה מידה גדול בתחילת 1960.
מגבות נייר
ערך מורחב – מגבת נייר
מגבות נייר הן היישום השני בגודלו עבור נייר במגזר הצרכני. לסוג זה של נייר יש בדרך כלל משקל בסיס של 20–24 גרם למטר רבוע. בדרך כלל מגבות נייר עשויות משתי שכבות נייר המחוברות יחדיו. סוג זה של נייר יכול להיות עשוי מ-100% עיסת כימיקלים, 100% סיבים ממוחזרים או משילוב של השניים. בדרך כלל, סיבים מחומרים כימיים נמצאים בתוך מגבת הנייר כדי לשפר את חוזקה.
מטפחות נייר
- ערך מורחב – מטפחת נייר
מטפחת נייר היא נייר רך, סופג, לשימוש חד-פעמי, המותאם לקינוח האף, לניגוב ולניקוי קל. הנייר נמכר בדרך כלל באריזות, עליהן מופיע כיתוב המסביר כי המוצר נועד להקלה באמצעות סילוק הנזלת מהאף.
ממחטות האף הראשונות הוצגו ב-1920. הממחטות השתנו לאורך השנים, במיוחד ברכותן ובחוזקן, אבל העיצוב הבסיסי שלהן נותר קבוע. אדם במערב אירופה משתמש בממוצע ב-200 ממחטות נייר בשנה, שנועדו גם למגוון רחב של פונקציות "אלטרנטיביות", כגון טיפול בפצעים קלים, ניקוי פנים וידיים וניקוי משקפיים.
נייר טואלט
- ערך מורחב – נייר טואלט
.jpg)
גלילי נייר טואלט היו קיימים מאז סוף המאה ה-19. כיום, יותר מ-20 מיליארד גלילים של נייר טואלט נמצאים בשימוש מדי שנה במערב אירופה.
נייר עטיפה
נייר עטיפה הוא סוג של נייר דק ושקוף המשמש לעטיפה ולריפוד של פריטים שבירים.
מפיות שולחן
מפיות שולחן עשויות לעיתים מנייר טישו. אלו עשויות מאחת עד ארבע שכבות ובמגוון איכויות, גדלים, קפלים, צבעים ותבניות בהתאם לשימוש המיועד ולאופנות הרווחות. הרכב חומרי הגלם משתנה, ונעשה שימוש בנייר ממוחזר.
תעשייה
מתוך סך הייצור העולמי המוערך בכ-21 מיליון טונות של נייר, אירופה מייצרת כ-6 מיליון טונות.
השוק האירופי לנייר טישו מגלגל מחזור של כ-10 מיליארד אירו בשנה. הוא גדל בקצב של 3% בערך ומהווה כ-23% מהשוק העולמי. מכלל תעשיית הנייר, ממחטות הנייר מהוות כ-10% מהשוק. בצפון אמריקה, צריכת ממחטות הנייר לנפש היא בערך פי שלושה מאשר באירופה.
באירופה, התעשייה מיוצגת על ידי האיגוד המקצועי, סימפוזיון ממחטות הנייר האירופי (ETS). חברי ETS מייצגים את רוב יצרני ממחטות הנייר ברחבי אירופה (כ-90% מהייצור הכולל באירופה של ממחטות נייר). ETS נוסד ב-1971 והוא ממוקם בבריסל משנת 1992.
השפעה על הסביבה
תעשיית נייר טישו עושה ככל יכולתה כדי למזער את הנזקים לסביבה. 46.5% מחומרי הגלם בתעשיית הנייר הם חומרים ממוחזרים. התעשייה עושה שימוש בדלק ביולוגי (כ-50% מהאנרגיה העיקרית שלה) המהווה חיסכון גדול מאוד באנרגיה. צריכת האנרגיה של תעשיית הנייר ירדה ב-16% וצריכת החשמל ירדה ב-11%, בשל אמצעים שננקטו, כגון שיפור תהליכי הטכנולוגיה ושימוש בחום ובלחץ משולבים (CHP). פליטת פחמן דו-חמצני מדלקים מאובנים ירדה ב-25% עקב השינויים בתהליך הייצור הקשורים בשימוש ובניצול מוגבר של דלק דל בפחמן. מעבר לכך, רוב מוצרי הנייר מבוססי עץ, מוחזרו לשימוש נוסף ולייצור דלק אורגני.
EDANA, גוף הסחר של תעשיית מוצרי ההיגיינה הסופגים הלא ארוגים (הכוללת מוצרים כגון מגבונים ביתיים לשימוש בבית), החל לדווח מדי שנה, מאז 2005 על השפעת התעשייה על הסביבה. מהנתונים ניתן ללמוד כי פחות מאחוז אחד ממוצרי העץ המסחריים זיהם את הסביבה וכי אחוז הפסולת המוצקה הלא עירונית, הוא פחות מ-0.5%. גם הפסולת העירונית המוצקה (MSW), מגיעה למקסימום 2% בלבד. זהו נתון מרשים ביחס לניירות רגילים (דפים למדפסת, לדוגמה), פסולת גינה ופסולת מזון, שבהם אחוז הפסולת המוצקה נע בין 18 ל-20 אחוזים.
כיום יש כבר עניין רב בשימוש בסיבי נייר ממוחזרים כדי לייצר נייר טישו חדש. עם זאת, השאלה אם שימוש זה תורם לסביבה יותר מאשר ייצור נייר באמצעות סיבים חדשים נשארה פתוחה. מתוך ממצאים של המחקרים עולה שישנם יתרונות וחסרונות סביבתיים הן בשימוש בסיבים חדשים והן בסיבים ממוחזרים.
סך ההשפעות הסביבתיות משתנה ממקרה למקרה ולא ניתן לנסח כללים מקיפים לכל המצבים. מאפיינים העלולים להשפיע על כדאיות השימוש של כל אחד מהסוגים כוללים למשל את מיקומו של מפעל הנייר, זמינותה של טחנה לטחינת סיבים בקרבת מקום, אפשרויות אנרגיה (לדוגמה, דלקים מזהמים מול דלקים שמזהמים פחות) וניצול הפסולת. ישנן אפשרויות למיזעור ההשפעות הסביבתיות בשימוש בכל סוג של סיבים.
התועלת בשימוש בסיבים ממוחזרים
- סיבים ממוחזרים מבטלים את הצורך בייבוש תרמי של סיבים או הובלה למרחקים ארוכים של עיסת נייר העשויה תאית. כתוצאה מכך יש חיסכון בדלק.
- שימוש בפסולת נייר, מונעת בזבוז משאבים וזיהום הסביבה.
- בחירת הנייר הממוחזר נעשית בהתאם לצורכי המוצר הסופי, כך שניתן לבחור את תהליך המחזור היעיל ביותר.
התועלת בשימוש בסיבים חדשים
- שימוש במקורות חומרי הגלם תוך שמירה על נוהלי ייעור בהתאם לשיטות החוקיות המקובלות.
- השימוש יוצר הזדמנויות ליצירת מקורות חדשים של אנרגיה, כדי להגדיל את השימוש בביומסה של הדלקים ולהפחתת פליטות של פחמן דו-חמצני.
התועלת בעת שימוש באחד משני סוגי הסיבים
- שיפור יעילות האנרגיה בייצור ממחטות נייר.
- השימוש יוצר הזדמנויות לבחינת חלופות אנרגיה שונות, שמקורן אינו מבוסס על דלקים מאובנים, עבור ייצור ממחטות הנייר.
- מקסום הפונקציונליות והייעול.
- יצירת הזדמנויות לחקירת מערכות פינוי חלופיות למוצר, על מנת למזער את ההשפעה הסביבתית של מוצרים משומשים.
איחוד תעשיות הנייר האירופאי, פרסם בשנת 2002 דו"חות המתמקדים בהמלצות לשימור הסביבה. מהדוח"ות עולה כי "קצת למעלה מ-60% מפסולת הנייר המיוצרת באירופה, מגיעה מטחנות מוסמכות הפועלות תחת סטנדרטים בינלאומיים".
תוויות-אקולוגיות
ישנן מספר "תוויות-אקולוגיות" שתוכננו כדי לסייע לצרכנים לזהות ממחטות נייר העומדות בסטנדרטים סביבתיים. שימוש במדבקת "התווית האקולוגית" הוא חלק אינטגרלי מהמדיניות הלאומית הסביבתית שהתקבעה בסוף שנות השבעים. התוכנית הלאומית הראשונה הייתה ביוזמת 'מלאך כחול' הגרמני שבעקבותיו הצטרף בשנת 1989 'הברבור הנורדי'. בשנת 1992 אימץ את היזמה, גם הארגון לתיוג סביבתי האירופי, הידוע יותר בשמו 'פרח האיחוד האירופי' (EU Flower). היוזמות הללו נועדו לתמוך בפיתוח המוצרים, באיזון סביבתי, וביצירת קריטריונים חברתיים כלכליים.
תוויות איכות הסביבה
ישנם שלושה סוגים של תוויות, המודבקות על אריזת ממחטת הנייר בהתאם לדירוגה האקולוגי, כפי שהוגדר על ידי ISO (ארגון התקינה הבינלאומי).
Type I: ISO 14024
הקריטריונים לתווית אקולוגית זו, נקבעו על ידי צד שלישי (לא של היצרן), והם מבוססים על מחזור החיים של המוצר ("life cycle1").
סוג II: ISO 14021
תווית זו מתבססת על ההצהרות של היצרנים או של הקמעונאים.
סוג III: ISO 14025
בתווית השלישית ישנה הצהרה (EPDs) - המספקת פרטים כמותיים אודות השפעת המוצר על הסביבה בהתבסס על מחזור החיים שלו. זוהי הצהרה עצמאית הניזונה מהנתונים המסופקים על ידי חברות הייצור והיא מגובה בלוגו המאמת את הנתונים.
קישורים חיצוניים
- מוצרי הרענון כיום, באתר tissuepapers.org
