ניקוליי יזראילביץ' ברוזגול
| לידה |
31 באוגוסט 1912 זאטישנויה, פלך יקטרינוסלב, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
8 באפריל 1974 (בגיל 61) לנינגרד  ברית המועצות |
| השתייכות |
 הצבא האדום |
| תקופת הפעילות | 1932–1956 (כ־24 שנים) |
| דרגה | קולונל (אלוף-משנה) |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד חטיבת התותחים הכבדים הנפרדת מס' 24 של הארמייה ה-38 | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
|
עיטור לנין[1] גיבור ברית המועצות (16.05.1944)[2] עיטור בוגדן חמלניצקי מדרגה שנייה (29.06.45) 2 עיטורי הכוכב האדום (11.11.43; 24.06.48) 4 עיטורי הדגל האדום (11.02.43; 22.02.45; 27.05.45; 20.04.53) עיטור מלחמת המולדת מדרגה ראשונה (21.09.43) מדליה על ההצטיינות בקרב (21.02.45) מדליה על הגנת מוסקבה (01.05.44) מדליה על שחרור פראג (09.06.45) מדליית הניצחון על גרמניה במלחמת העולם השנייה (09.05.45) מסדר האימפריה הבריטית מדרגה רביעית[3][4] שעון שמי "פוליוט" מטעם ממשלת ברית המועצות והוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית לכבוד 20 שנים לניצחון (29 קרטי זהב; מס' סידורי 10907) ומדליות אחרות | |
| תפקידים אזרחיים | |
|
טוחן בטחנת קמח | |
| הנצחה | |
|
יד זיכרון על שמו באנדרטת זיכרון הוצב ב-1982 | |
ניקוליי (נוחם) יזראילביץ' ברוזגול (ברוסית: Николай Израилевич (Нохем) Брозголь; 31 באוגוסט 1912 – 8 באפריל 1974) היה יהודי-סובייטי, שעוטר כגיבור ברית המועצות על פועלו כמפקד חטיבת התותחים הכבדים הנפרדת מס' 24 של הארמייה ה-38 שבחזית האוקראינית הראשונה במהלך מלחמת העולם השנייה, השתחרר כקולונל מעוטר.
ביוגרפיה
נולד במשפחת הפועל היהודי. אחרי סיום בית הספר של שבע שנים עבד כטוחן קמח[5].
סיים את המכללה המכנית של מריאופול ועבד כמומחה במחלקה המכנית במפעל בעיר לנינגרד.
שירת בצבא האדום מאז 1932 ובאותה השנה נהיה חבר במפלגה הקומוניסטית. בשנת 1936 סיים את לימודיו בבית הספר הצבאי הקרוי על הוועד המנהל הכללי של הרפובליקה הרוסית הפדרטיבית, ובשנת 1940 סיים קורסי שיפור של מערך הקצונה (KUOS)(רו').
יחידתו גויסה למלחמת העולם השנייה ביוני 1941. לחזית החטיבה שבפיקודו הגיעה לאחר קרב סטלינגרד. בספטמבר-אוקטובר 1943 החטיבה עסקה בצליחת דנייפר ותפיסת מובלעת בגדה הימנית. בהמשך, בתחילת נובמבר, סייעה ליחידות הארמייה בשחרור קייב. בהמשך חטיבתו התקדמה להליץ' וסיימה את הלחימה בפרברי פראג.
לאחר המלחמה המשיך בשירותו בצבא הסובייטי. בשנת 1947 סיים את לימודיו בבית הספר הגבוהה לקצונה של חיל התותחנים.
השתחרר משירות ב-1956. חי ועבד בלנינגרד, שם גם נפטר. נקבר בבית הקברות הדרומי בלנינגרד (שמה של העיר כעת: סנקט פטרבורג)[6].
הערות שוליים
- ^ דף על שמו באתר "גיבורי המדינה" (ברוסית)
- ^ דף הענקת העיטור ותיאור מעשה הגבורה בבסיס הנתונים "גבורת העם" (ברוסית)
- ^ דף "החיילים הסובייטיים שהוענקו להם עיטורים בריטיים במגזין "סטאריי צאיחגאוז"("מחסן הנשק הישן") (ברוסית)
- ^ Information bulletin from Soviet embassy, No. 90, p. 6 "A Siberian Hero"(באנגלית)
- ^ פורסם: מיכאל אלטר "גיבור מזאטישיה" מעיתון "חיינו", מאי, 2000; העתק:יוזובקה-סטאלינו-דונייצק: סיפורי היסטוריה יהודית, 4 ביוני, 2016
- ^ מיקום הקבר (מס' סידורי 7802603000) בבסיס הנתונים ב"ספר הזיכרון למלחמה הגדולה"(ברוסית)
