נמל לונדון
.svg)
נמל לונדון (באנגלית: Port of London) הוא נמל על גדת נהר התמזה בעיר לונדון, בירת הממלכה המאוחדת. בעבר היה נמל לונדון הגדול בנמלי העולם. כיום הוא הנמל השני בגודלו בממלכה המאוחדת. הנמל מנוהל על ידי רשות נמל לונדון (ה-PLA) אשר הוקמה בשנת 1908.
בשנות 2008 עברו דרך הנמל 53 מיליון טונות של סחורות[1].
הנמל ממוקם לאורך גדות התמזה החל ממרכז לונדון ומשתרע מזרחה, וכולל מבדוקים ורציפים רבים המשתרעים על שטח נרחב.
היסטוריה
נמל לונדון היווה מרכיב חשוב בכלכלת העיר מאז היווסדה, באמצע המאה הראשונה. במהלך המאה ה-18 והמאה ה-19, בשיאה של האימפריה הבריטית היה הנמל לנמל העמוס ביותר בעולם, והיו בו כ-1,500 מנופים אשר העמיסו והורידו סחורות מכ-60,000 ספינות בשנה. בשל חשיבותו הרבה היה למטרה עיקרית של הפצצות הלופטוואפה (חיל האוויר של גרמניה הנאצית) במהלך הבליץ במלחמת העולם השנייה.
הנמל הוקם ככל הנראה בשנת 50 לערך על ידי הרומאים. הנמל הרומי כלל רציפים שנבנו על ידי תבניות עץ שמולאו עפר. הנמל התרחב וגדל במהלך המאה השנייה והמאה השלישית אולם עם עזיבת הרומאים את אנגליה במאה החמישית נהרס הנמל.
במהלך ימי הביניים שימש נהר התמזה ציר התנועה הראשי של העיר לונדון. משפחת המלוכה, אשר לא נהגה להיכנס אל העיר, השתמשה בו על מנת לנוע בין אזור הסיטי של וסטמינסטר וארמונות המלוכה שבו, אשר ממערב לעיר, לבין מצודת לונדון במזרח העיר. אזור הבריכה של לונדון שממזרח (במורד הנהר) מגשר לונדון היה אזור המסחר העיקרי, ובשתי גדות הנהר נבנו רציפים רבים.
בשלהי המאה ה-18 הציע וילי רוולי תוכנית להקמת תעלה אשר תחתוך בקו ישר את העיקול בנהר התמזה בין ואפינג לבין וולוויץ'. התעלה חצתה את רות'רהית', אייל אוף דוגס וגריניץ'. תוכנית זו מומשה בחלקה כאשר רק תעלה החוצה את אייל אוף דוגס (תעלת הסיטי) הוקמה לבסוף.
במהלך המאה ה-19 נבנתה סידרה של מעגנים סגורים במטרה להגן על הסוחרים מפני שודדים לאורך נהר התמזה. מעגנים אלו כללו את הרציפים המסחריים של סארי (1807), רציפי הודו המערבית (1802, באתר בו היה רציף האוולנד משנת 1696), רציפי הודו המזרחית (1803, באתר בו היה רציף ברנזוויק משנת 1790), רציפי לונדון (1805), רציפי סנט קתרין (1828), רציף ויקטוריה המלכותי (1855), רציף מילוול (1868), רציף אלברט המלכותי (1880) ורציפי טילבורי (1886).
הרציפים נבנו על ידי חברות פרטיות מתחרות ובהן חברת הודו המזרחית, חברת הודו המערבית וכן חברת רציפי סארי וחברת רציפי לונדון וסנט קתרין.
בראשית המאה ה-20, בשל התחרות העזה, ושביתות עובדי הנמל החלו החברות להתאחד. ועדה מלכותית שהוקמה לבדוק את ניהול הנמל המליצה על רשות מאוחדת ובשנת 1908 הוקמה רשות נמל לונדון אשר בשנת 1909 החלה לנהל את הרציפים. החברה הקימה את רציף המלך ג'ורג' החמישי בשנת 1920 ושיפרה את המיכון ביתר הרציפים. בשנת 1939 עברו בנמל 60 מיליון טונות של סחורות (38% מהסחר בממלכה המאוחדת), אולם בשל ההפצצות הגרמניות עבר מרכז הכובד של העברת הסחורות במהלך מלחמת העולם השנייה לנמלים שבקלייד ובליברפול. עם תום המלחמה שב הנמל להיות נמל הסחורות הראשי. בשנות ה-60 הפך אזור הרציפים בטילברי, במורד הנהר, לנמל מכולות (קונטיינרים) מרכזי. בתקופה זו שב היקף הפעילות בנמל לכ-60 מיליון טונות של סחורות מדי שנה.
עם הגידול בגודלן של הספינות אשר נשאו מכולות נדרשה בניית רציפים גדולים הסמוכים למים עמוקים יותר. הרציפים הסגורים באזור גריניץ' ואייל אוף דוגס ובמרכז לונדון, אשר נבנו במאה ה-18, נסגרו בהדרגה (אף שמספר רציפים פרטיים במרכז לונדון פעלו עד שנת 2000).
אזורים אלו החלו להתפתח כאזורי מגורים ועסקים, ואזור קנרי וורף (רציפי האיים הקנריים) הפכו למרכז עסקים משני בלונדון (השני למרכז העסקים שבסיטי).
הנמל כיום
כיום הנמל מכיל 70 רציפים ומסופי סחורות עצמאיים המנוהלים יחד על ידי רשות הנמל. בנמל מועסקים כ-30,000 עובדים. עיקר אוניות המטען עוצרות בטרמינל שבטילבורי. בנמל עוגנות מדי שנה כ-12,500 ספינות הפורקות ומטעינות 10% מהסחר של הממלכה המאוחדת בשווי כולל של 8.5 מיליארד ליש"ט. בנוסף לספינות המטען עגנו בנמל לונדון בשנת 2008 37 ספינות טיולים.
ראו גם
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של נמל לונדון- נמל לונדון בשנת 1819
הערות שוליים
