נעימות
נעימוּת היא תכונה אישיותית המתבטאת במאפיינים התנהגותיים הנחשבים לאדיבים, סימפטיים, חמימים, מתחשבים ומבטאים שיתוף פעולה.[1] בפסיכולוגיה של אישיות, נעימות היא אחד מחמש התכונות הגדולות של מבנה האישיות, המשקפת הבדלים בין אנשים בשיתוף פעולה ובהרמוניה חברתית.[2]
אנשים שמקבלים ציון גבוה במבחני אישיות במימד זה הם אמפתיים וזולתניים, ואלה המקבלים ציון נמוך נחשבים לבעלי התנהגות אנוכית וכחסרי אמפתיה. ציונים נמוכים מאד בממד זה, מעידים על שימוש במניפולציה ותחרות עם אחרים במקום שיתוף פעולה.
נעימות נחשבת לתכונה נעלה, דהיינו שהיא מקבצת תת־תכונות אישיותיות הקרובות סטטיסטית זו לזו. שאר תתני המאפיינים, או ה"היבטים", מקובצים תחת נעימות הם: אמון, כנות, אלטרואיזם, היענות, צניעות, ורגישות.[3]
היסטוריה
16 גורמי האישיות של קטל
כמו כל חמש תכונות האישיות הגדולות, את שורשי המושג המודרני נעימות ניתן לייחס למחקר שנערך ב-1936 על ידי גורדון אלפורט והנרי ס. אודברט.[4] שבע שנים לאחר מכן, ריימונד קאטל פרסם ניתוח אשכולות של אלפי מילים הקשורות לאישיות שזוהו על ידי אלפורט ואודברט.[5] האשכולות שזוהו במחקר זה שימשו בסיס לניסיונות נוספים של קטל לזהות גורמים יסודיים, אוניברסליים ואנושיים.[6] בסופו של דבר הוא התרכז ב-16 גורמי אישיות באמצעות ניתוח גורמים. ניתוחי גורמים נוספים חשפו חמישה גורמים מסדר גבוה יותר, או "גלובליים", שיכילו את 16 הגורמים.[7] במסגרת שאלון ה-16PF של קאטל, קוטלגו כ"בלתי תלויים" מדדי ה-E, H, L ו- Q1. מדדים אלה הם במידה רבה מבשרי התכונה נעימות.[8]
חמש התכונות הגדולות
מידת הנעימות במודל חמש התכונות הגדולות של האישיות נמדדת על פי רוב באמצעות דיווח עצמי, אם כי גם דוחות עמיתים ותצפית של צד שלישי בשימוש. אמצעי דיווח עצמי הם לקסיקליים[1] או על סמך טענות[9]. אילו מדדים מסוג זה נקבעים על ידי הערכה של תכונות פסיכומטריות ואילוצי הזמן והמרחב של המחקר המבוצע. בחירת האמצעי מושפעת מהערכת המאפיינים הפסיכומטריים, כמו גם מאילוצי זמן ומרחב במסגרת המחקר או הבדיקה.
במסגרת אמצעי מדידה לקסיקליים משתמשים בתארים בשפה המשקפים נעימות או את היעדרהּ, כגון היותר אדם סימפטי, משתף פעולה, חמים, מתחשב, קשוח, אכזרי או גס. מילים המייצגות חוסר נעימות הן בנות ניקוד הפוך. גולדברג (1992)[10] פיתח מדד של 20 מילים מתוך 100 המלים שלו, וסוסייר (1994)[11] פיתח מדד קצר יותר בן שמונה מילים, כחלק מ-50 סמני המשנה שלו (mini markers). תומפסון (2008)[1] תיקן ושיפר באופן שיטתי את הסמנים הללו כדי לפתח מדד של 40 מילים עם מאפיינים פסיכומטריים טובים יותר באוכלוסיות אמריקאיות וגם כאלה שאינן - סמני משנה בינלאומיים באנגלית.
יחסים בין אישיים
הסכמה היא מעלה במצבים הדורשים להסתדר עם אנשים אחרים. לעומת אנשים לא נעימים, אנשים נעימים נוטים לראות אחרים באור חיובי יותר.
מכיוון שילדים נעימים רגישים יותר לצרכים ולנקודת מבטם של אחרים, הם סובלים פחות מדחייה חברתית. מחקרים מצביעים על כך שילדים שפחות מפריעים, פחות אגרסיביים, ומיומנים יותר בקבוצות משחק, זוכים יותר בקבלה על ידי חבריהם.[12]
מחקר אחד מצא שאנשים שמדורגים גבוה בנעימוּת נוטים יותר להגיב באופן רגשי במצבים חברתיים. השפעה זו נמדדה הן בשאלוני דיווח עצמי והן באמצעים פיזיולוגיים, והיא ראיה לכך שמוחצנות ונוירוטיות אינן גורמי האישיות הבלעדיים המשפיעים על הרגש. ההשפעה הייתה בולטת במיוחד בקרב נשים.[13]
מחקרים מראים גם כי אנשים בעלי ניקוד גבוה בנעימוּת נוטים יותר לשלוט ברגשות שליליים, כמו כעס, במהלך ריבים. הם נוטים יותר להשתמש בטקטיקות של הימנעות מקונפליקט בסכסוך עם הזולת. הם גם מוכנים יותר לוותר על יתרונם היחסי בוויכוח, ועשויים להפסיד בוויכוח עם אנשים עם דירוג נמוך יותר בנעימוּת. לעיתים קרובות, מנקודת מבטם, הם לא הפסידו בוויכוח, אלא שמרו על קשר ידידות עם אדם אחר.[14]
מילדות לבגרות
נעימוּת היא בעלת חשיבות בסיסית לרווחה הפסיכולוגית, היא אינדיקטור לבריאות הנפש, ולקשרים טובים עם אחרים. גם בילדות וגם בגיל ההתבגרות מקושרת הנעימות לגורמים חיצוניים. מלבד אלה, נעימות גם קשורה ביכולת ניהול סכסוכים, הסתגלות לבית הספר, מעמד חברתי והערכה עצמית. נעשו מחקרים כדי לבדוק אם לרמת הנעימות במהלך הילדות ישנה השפעה על הסתגלות ועל נעימות בבגרות. בקרב אנשים צעירים, אנשים שאובחנו עם הפרעות החצנה והפנמה, מראים רמות נמוכות יותר של נעימות, שיתוף ואחווה, ורמות רגשיות שליליות גבוהות יותר מאשר אצל צעירים ללא הפרעות כאלה.
ממחקרים נראה גם כי נעימות קשורה בכעס ובדיכאון אצל צעירים. בקרב סטודנטים, נעימות קשורה לעיתים קרובות בשיתוף חוויות רגשיות ושליטה יחד עם תגובות פסיכו-פיזיולוגיות לגירויים טעונים רגשית. מעבר לבגרות, רמות נמוכות של נעימות מהוות סיכון בריאותי. רמות גבוהות של נעימות, במיוחד אמון וכנות, מצביעה פעמים רבות על אריכות ימים.[15]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Thompson, E.R. (באוקטובר 2008). "Development and Validation of an International English Big-Five Mini-Markers". Personality and Individual Differences. 45 (6): 542–548. doi:10.1016/j.paid.2008.06.013.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Graziano, W.G., & Eisenberg, N. (1997). Agreeableness; A dimension of personality. In R. Hogan, S. Briggs, & J. Johnson, (1997). Handbook of Personality Psychology. San Diego, CA: Academic Press.
- ^ Matsumoto, D.; Juang, L. (2012). Culture and Psychology: 5th Edition. Belmont, CA: Wadsworth-Cengage Learning. p. 271. ISBN 978-1-111-34493-1.
- ^ Allport, G. W.; Odbert, H. S. (1936). "Trait names: A psycholexical study". Psychological Monographs. 47 (1): i–171. doi:10.1037/h0093360.
- ^ Cattell, R. B. (באוקטובר 1943). "The description of personality: Basic traits resolved into clusters". Journal of Abnormal and Social Psychology. 38 (4): 476–506. doi:10.1037/h0054116.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Cattell, R. B. The Description and Measurement of Personality. New York: World Book.
- ^ "The 16PF® Questionnaire". IPAT. אורכב מ-המקור ב-29 בפברואר 2012. נבדק ב-16 בפברואר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Pervin PhD, Lawrence A.; John PhD, Oliver P. (1999). Handbook of Personality: Theory and Research (2nd Edition). New York: Guilford Press. pp. 102–138. ISBN 978-1-57230-695-0.
- ^ Goldberg, L.R.; Johnson, JA; Eber, HW; et al. (2006). "The international personality item pool and the future of public-domain personality measures". Journal of Research in Personality. 40 (1): 84–96. doi:10.1016/j.jrp.2005.08.007.
- ^ Goldberg, L.R. (1992). "The development of markers for the Big-Five factor structure". Psychological Assessment. 4 (1): 26–42. doi:10.1037/1040-3590.4.1.26.
- ^ Saucier, G (1994). "Mini-Markers – a brief version of Goldberg's unipolar big-five markers". Journal of Personality Assessment. 63 (3): 506–516. doi:10.1207/s15327752jpa6303_8. PMID 7844738.
- ^ Bierman, K. L. (2003). Peer rejection: Developmental processes and intervention strategies. New York: The Guilford Press.
- ^ Tobin R.M.; Graziano W.G.; Vanman E.; Tassinary L. (2000). "Personality, emotional experience, and efforts to control emotions". Journal of Personality & Social Psychology. 79 (4): 656–669. doi:10.1037/0022-3514.79.4.656.
- ^ Graziano W.G.; Jensen-Campbell L.A.; Hair E. C. (1996). "Perceiving interpersonal conflict and reacting to it: The case for agreeableness". Journal of Personality & Social Psychology. 70 (4): 820–835. doi:10.1037/0022-3514.70.4.820.
- ^ Laursen B.; Pulkkinen L.; Adams R. (2002). "The antecedents and correlates of agreeableness in adulthood". Journal of Developmental Psychology. 38 (4): 591–603. doi:10.1037/0012-1649.38.4.591. PMC 2730208. PMID 12090488.
