נשיא הפרלמנט האירופי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נשיא הפרלמנט האירופי
2018-07-04 President Antonio Tajani-0548.jpg
תאריך כניסה לתפקיד ינואר 2017
דרכי מינוי בחירה על ידי רוב מוחלט של הפרלמנט
איוש ראשון פול אנרי ספאק

נשיא הפרלמנט האירופי הוא העומד בראש הפרלמנט האירופי ואחראי לפעילות ולדיונים המתקיימים בו. הוא מייצג את הפרלמנט באיחוד האירופי ובמסגרות בינלאומיות שונות. חתימתו נדרשת כדי להוציא לפועל את מרבית החוקים באיחוד האירופי וכן את תקציב האיחוד.

נשיאי הפרלמנט משרתים בתפקידם שנתיים וחצי. מאז הקמת האיחוד ב-1952 כיהנו בתפקיד זה 28 נשיאים, מתוכם כיהנו 13 נשיאים מאז שהחלו הבחירות לפרלמנט ב-1979. פעמיים שירתו בתפקיד זה נשים (סימון וייל וניקול פונטיין).

נשיא הפרלמנט החל מינואר 2017 הוא אנטוניו טג'אני מאיטליה.

תפקידו של הנשיא

הנשיא מייצג את הפרלמנט בכל העניינים המשפטיים וקשרי חוץ, במיוחד ביחסים בינלאומיים. כאשר יש מפגש של המועצה האירופית, הנשיא הוא זה שמנסח את עמדת הפרלמנט בנושאים שעל סדר יומה של המועצה. הנשיא גם לוקח חלק בכנסים על הסכמים חדשים. חתימתו של הנשיא נדרשת גם עבור תקציב האיחוד האירופי.

ברוב המדינות, הפרוטוקול של ראש המדינה בא לפני כל האחרים. עם זאת, באיחוד האירופי הפרלמנט מופיע בתור המוסד הראשון, ומכאן פרוטוקול של נשיאו מגיע לפני כל הפרוטוקולים האחרים.

בחירת הנשיא

הנשיא נבחר על ידי חברי הפרלמנט לכהונה בת שנתיים וחצי, כלומר פעם בחצי קדנציה של הפרלמנט, ומכאן ששני נשיאים עשויים לשמש במהלך כל תקופת כהונה פרלמנטרית אחת. מפלגת העם האירופי ומפלגת הסוציאליסטים האירופים החלו לשתף פעולה בשנת 1980, ומאז יש להם מסורת של פיצול שתי הודעות ביניהם. לדוגמה בשנים 2004-2009 למשל, מפלגת העם תמכה במועמד הסוציאליסטי לנשיאות, כאשר כהונתו תמה בשנת 2007, ומפלגת הסוציאליסטים תמכה במועמד מפלגת העם לנשיאות. התוצאה היא שיש רוב גדול עבור נשיאים, אם כי יש כמה יוצאים מן הכלל:. למשל בשנים 1999-2004, תחת עסקה מפלגת העם ליברלים תמכה בנשיא עבור המחצית השנייה והיה ליברל, ולא סוציאליסט

הנשיא צריך להיבחר על ידי רוב מוחלט של הפרלמנט. במקרה שאין רוב כזה לאחר שלוש הצבעות המועמד שזכה במרבית הקולות הוא זה שמנצח.

נשיאי הפרלמנט האירופי

שם הנשיא תקופת כהונה מדינת מוצא
פול אנרי ספאק 1952-1954 בלגיה
אלצ'ידה דה גספרי 1954 איטליה
ג'וזפה פלה 1954-1956 איטליה
הנס פורלר 1956-1958 גרמניה המערבית
רובר שומאן 1958-1960 צרפת
הנס פורלר 1960-1962 גרמניה המערבית
ג'יטאנו מרטינו 1962-1964 איטליה
ז'אן דוביסאר 1964-1965 בלגיה
ויקטור לימן 1965-1966 בלגיה
אלן פוהר 1966-1969 צרפת
מריו סלבה 1969-1971 איטליה
וולטר ברנדט 1971-1973 גרמניה המערבית
קורנליס ברכוואר 1973-1975 הולנד
ז'ורז' ספנאל 1975-1977 צרפת
אמיליו קולומבו 1977-1979 איטליה
סימון וייל 1979-1982 צרפת
פייט דנקרט 1982-1984 הולנד
פייר פלימלי 1984-1987 צרפת
צ'ארלס הנרי פלאמב 1987-1989 הממלכה המאוחדת
אנריקה ברון קרספו 1989-1992 ספרד
איגון קלפץ' 1992-1994 גרמניה
קלאוס הנץ' 1994-1997 גרמניה
חוסה מריה גיל-רובלס 1997-1999 ספרד
ניקול פונטיין 1999-2002 צרפת
פאט קוקס 2002-2004 אירלנד
ז'וזף בורל 2004-2007 ספרד
הנס-גרט פוטרינג 2007-2009 גרמניה
יז'י בוז'ק 2009-2012 פולין
מרטין שולץ 2012–2014 גרמניה
מרטין שולץ 2014—2017 גרמניה
אנטוניו טג'אני 2017-הווה איטליה

קישורים חיצוניים

P parthenon.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא מדע המדינה. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0