סאטיאגרהא
סאטיאגרהא (בסנסקריט: सत्याग्रह, תרגום: "כוח האמת" או "לדבוק באמת") הוא עיקרון פילוסופי ופרקטיקה של התנגדות לא אלימה, שפותחה על ידי מוהנדס קרמצ'נד גנדי בהשפעת כתביו של לב טולסטוי ובבסיסה התנגדות לרוע ולדיכוי על ידי התנגדות בלתי אלימה המבוססת על האהימסה. גנדי פיתח את הסאטיאגרהא במהלך מאבקיו המוקדמים באימפריה הבריטית בדרום אפריקה ולאחר מכן גם במאבק על עצמאותה של הודו.
מאחורי גישה זו טמונים שני רעיונות:
- התנגדות אלימה היא כניעה לרוע. אלימות, גם אם היא כלי במאבק צודק, הופכת אותו למאבק שאינו מוצדק מוסרית.
- לצד השני במאבק יש ערכים מוסריים תואמים, התנהגות מוסרית תשפיע על הצד השני והוא יכיר בנכונות המאבק.
- כך, לדוגמה, אם אדם כמו גנדי פותח בשביתת רעב - זהו איום שהוא ירעיב עצמו למוות, אלא אם יתמלאו תנאים מסוימים. כדי שהשביתה תהיה אפקטיבית, הצד השני צריך להיות מאוים מוסרית על ידי מעשה זה.
פרוש המונח
"סאטיא" היא מילה בסנסקריט שפרושה "אמת"; השורש "גרהא" פירושו "להחזיק או לאחוז". צירוף שתי המילים יכול להיות מובן כ"היאחזות או דבקות באמת". המונח הפך פופולרי בזמן פעילותה של התנועה לעצמאות הודו, והיא נמצאת בשימוש בשפות הודיות רבות, כולל בהינדי.
גנדי תיאר את המונח בדרך הבאה:
פרושה השורשי הוא להאחז באמת, ומכאן כוח-אמת. קראתי לה גם כוח-האהבה או כוח-הנפש. ביישום של סאטיאגרהא, גיליתי בשלבים המוקדמים שהמרדף אחר האמת לא מאפשר את ההפעלה של אלימות כלפי היריב אלא שיש לגמול אותו מטעותו באמצעות סבלנות וסימפטיה. שכן מה שנראה כאמת לאחד עשוי להראות שגוי לאחר. וסבלנות פרושה סבל-עצמי. כך שפרוש הדוקרטינה הוא צידוק או הוכחת האמת, לא באמצעות מתן סבל ליריב, אלא על עצמך.
— "הצהרה לוועדת החקירה למהומות", 5 בינואר 1920.[1]
השפעות מחוץ להודו
התאוריה של הסאטיאגרהא השפיעה על מרטין לותר קינג במהלך המאבקים שלו במסגרת התנועה לזכויות האזרח של ארצות הברית. הדלאי לאמה טנזין גיאטסו אימץ פילוסופיה זו במאבקו נגד השלטון הסיני בטיבט.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Gandhi, M.K. Statement to Disorders Inquiry Committee January 5, 1920 (The Collected Works of Mahatma Gandhi vol. 19, p. 206)
