סארו ברירלי
| לידה |
1981 (גיל: 43 בערך) שכונת גאנש טילאי, חאנדווה, במדינת מאדהיה פרדש שבהודו |
|---|---|
| מדינה | הודו, אוסטרליה |
| ידוע בשל | נפרד מאמו הביולוגית ומצא אותה לאחר 25 שנות פרידה |
| השכלה | עסקים ומלונאות בבית הספר הבינלאומי למלונאות של אוסטרליה בקנברה |
סארו ברירלי (באנגלית: Saroo Brierley; נולד ב-1981) הוא איש עסקים אוסטרלי יליד הודו, שנפרד מאמו הביולוגית ומצא אותה לאחר 25 שנות פרידה[1]. סיפורו זכה לכיסוי תקשורתי נרחב בעיקר באוסטרליה ובהודו.
ברירלי כתב על חוויותיו בספר "A Long Way Home", שעובד לסרט קולנוע בשם "סארו - הדרך הביתה".
רקע
סארו נולד כשרו מונשי חאן בשכונת גאנש טילאי, חאנדווה, במדינת מאדהיה פרדש שבהודו. כשהיה קטן, אביו עזב את אמו ונטש את המשפחה שהתדרדרה לעוני. אמו עבדה בבנייה על מנת לתמוך בעצמה ובילדיה אך לרוב לא הצליחה להרוויח די כדי להאכיל את כולם ולא יכלה להרשות לעצמה לשלחם לבית הספר. בגיל 5 סארו ואחיו, גודו וקאלו, קיבצו נדבות בתחנת הרכבת.
ערב אחד, גודו אמר שהוא ייקח רכבת מחאנדווה לבורהפנור, עיר הנמצאת 70 קילומטרים דרומית לחאנדווה. סארו ביקש להצטרף לאחיו הבכור. כשהרכבת הגיעה לבורהפנור סארו היה כה עייף שהוא קרס על מושב ברציף. גודו אמר לאחיו הקטן לחכות והבטיח לחזור מהר. גודו לא חזר וסארו איבד את סבלנותו. הוא הבחין ברכבת חונה בתחנה ובמחשבה שאחיו נמצא בה, נכנס לקרון ריק. בהמתנה לאחיו שיחזור עבורו הוא נרדם. כשהתעורר, הרכבת נסעה באזור לא מוכר, שעות רבות חלפו והמסע נמשך. הרכבת עצרה בתחנות קטנות אך סארו לא הצליח לפתוח את דלת הקרון כדי לצאת. הרכבת עצרה לבסוף בתחנת האורה בקולקטה כשמישהו פתח את דלת הקרון וסארו נמלט. סארו לא ידע באותו הזמן, אך הוא היה במרחק של כ-1,600 קילומטר מביתו.
סארו ניסה לשוב הביתה והיה עולה על רכבות שונות אך אלה התבררו כרכבות פרברים שתחנתן הסופית הייתה תחנת הרכבת האורה. במשך שבוע או שבועיים הוא חי בסביבות התחנה והיה מתקיים משאריות מזון שהיה אוסף ברחובות וישן תחת מושבי התחנה. לבסוף יצא לטייל בעיר ולאחר כמה ימים של חיי רחוב, מצאה אותו אישה שחיה בסמוך לרכבת. היא לקחה אותו אליה, האכילה ורחצה אותו. האישה הבטיחה לו שלמחרת היא תזמין אדם שיעזור לסארו למצוא את אמו, אך סארו נמלט כשהאישה הציגה אותו בפני האיש והוא חש שמשהו אינו כשורה. האישה רדפה אחריו אך הוא הצליח להימלט.
סארו פגש צעיר שלקח אותו לתחנת המשטרה ודיווח להם כי הוא עשוי להיות ילד אבוד. המשטרה העבירה אותו למרכז ממשלתי לילדים נטושים. שבועות לאחר מכן, הוא הועבר לידי החברה ההודית לאימוץ. צוות החברה ניסה למצוא את משפחתו אך סארו לא ידע מספיק כדי לאתר את מקום מגוריו והוא הוכרז רשמית כילד אובד. הוא אומץ על ידי משפחת ברירלי מהובארט, בירת טסמניה שבאוסטרליה.
בינתיים, אמו קאמלה מונשי, חיפשה אחר שני בניה. כמה שבועות לאחר שילדיה לא שבו הביתה, המשטרה דיווחה לה כי גופתו של גודו נמצאה סמוך לפסי רכבת, קילומטר מתחנת בורהנפור לאחר שנדרס על ידי רכבת חולפת. היא מיקדה את מאמציה במציאת סארו בעודה מסיירת במקומות רבים סמוכים לרכבות.
החיפוש אחר משפחתו
סארו גדל בהובארט כילד אוסטרלי טיפוסי. הוריו המאמצים האוסטרלים אימצו ילד הודי נוסף, מנטוש. סארו למד אנגלית ועד מהרה שכח את שפת ההינדי. הוא למד עסקים ומלונאות בבית הספר הבינלאומי למלונאות של אוסטרליה בקנברה.
בבגרותו, בילה שעות רבות בסריקת תמונות לוויין של Google Earth, בחיפוש אחר קווי רכבת היוצאים מתחנת האורה. הוא הסתמך על זכרונותיו מתחנת בורהנפור אף שלא ידע את שם התחנה ורק זכר שהוא מתחיל באות ב'.
לילה אחד בשנת 2011 הוא הבחין בתצלום תחנת רכבת קטנה שהתאימה במראה לתחנה שבה נרדם בקרון הרכבת הריק; שם התחנה היה בורהנפור, קרוב מאוד להגיה הפונטית של השם שזכר מילדותו. הוא עקב אחרי צילומי הלוויין בקו הרכבת הפונה צפונה ומצא את העיירה חאנדווה[2]. לא היה לו זיכרון על מיקום התחנה אך הוא זיהה את המעיין הסמוך לקו הרכבת בו נהג לשחק. הוא הצליח לשרטט נתיב ולמצוא את המקום שבו חיה משפחתו.
סארו יצר קשר עם קבוצת פייסבוק מקומית ובשיחות עמן הצליח לאשש את אמונתו כי מדובר בעיירת הולדתו. או-אז הוא נסע לחאנדווה ושאל תושבים מקומיים אם הם יודעים על משפחה שאיבדה את בנה לפני 26 שנה. הוא אף הציג תמונות שלו מתקופתו כילד בהובארט. התושבים הובילו אותו לאמו והוא פגש גם את אחותו שקילה ואחיו קאלו, מורה בבית ספר ומנהל מפעל, בהתאמה (לאחר היעלמות סארו וגודו האם הצליחה לשלוח את שאר ילדיה לבית ספר). האיחוד סוקר בהרחבה על ידי התקשורת ההודית והבינלאומית.
כיום
סארו חי בהובארט ושומר על קשר קבוע עם משפחתו ההודית באמצעות מחשב אצל שכני אחיו, קאלו. הוא רכש לאמו בית על מנת שלא תצטרך לעבוד יותר. סארו חזר להודו וביקר את משפחתו מעל תריסר פעמים. הוא גם טייל ברכבת "קולקטה מייל" במחלקה הראשונה ונסע ממומבאי לקולקטה כדי לשחזר את המסלול שעשה בילדותו.
ב-2012 הוא הוציא לאור את הספר "A Long Way Home", המתאר את חוויותיו מגיל 5 ועד למציאת משפחתו.
עיבוד קולנועי
בשנת 2016 צולם הסרט "סארו - הדרך הביתה" המבוסס על סיפורו האמיתי של סארו. זהו סרטו הראשון של הבמאי גארת' דייוויס, לפי תסריט של לוק דייוויס. בסרט מככבים דב פאטל, רוני מארה, דייוויד ונהם וניקול קידמן והוא יצא לאקרנים בארצות הברית בנובמבר 2016[3].
קישורים חיצוניים
- אביב מזרחי, גוגל מצאה את המשפחה שלי, באתר ynet, 15 במרץ 2012
- אורן דותן, ילד הודי אבוד חזר לביתו אחרי 25 שנה בזכות Google Earth, באתר מאקו, 15 במרץ 2012
- nrg מעריב, אחרי 25 שנה: הילד האובד מצא את אמו בגוגל ארת', באתר nrg, 16 באפריל 2012
הערות שוליים
