סגנון בתי הערבה
סגנון בתי הערבה הוא סגנון באדריכלות שהיה נפוץ בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 בעיקר במערב התיכון של ארצות הברית, הסגנון מזוהה בעיקר עם פרנק לויד רייט ותלמידים נוספים של לואיס סאליבן. המאפיין העיקרי של הסגנון הוא הדגש על המישורים האופקיים ולא האנכיים. הבתים בנויים באמצעות מסות אופקיות, גגות שטוחים או רדודים, שורות של חלונות, גגונים רחבים תלויים ללא תמיכה אנכית, ועוד. הבתים שואפים להתחבר עם הסביבה הטבעית שלהם ובדרך כלל גם נעשה שימוש בחומרים טבעיים, עץ, אבן או לבנים, וזכוכית. התכנון הפנימי מאופיין בחללים פתוחים ומרווחים ודגש על הכנסת אור טבעי. כל זה מיועד על מנת להדהד את הנוף, הטבע, והמרחבים העצומים של המערב התיכון בארצות הברית.
היסטוריה
החל משנות ה-80 של המאה ה-19 אדריכלים שונים החלו למאוס בארכיטקטורה האירופאית ובסגנונות התחייה השונים כגון התחייה הקלאסית והתחייה הגותית. הם שאפו לייצר ארכיטקטורה חדשה המבטאת את הערכים הדמוקרטיים והחופשיים של ארצות הברית. השריפה הגדולה של שיקגו שהתרחשה בשנת 1871 החלה את התפתחותה של האדריכלות המודרנית ובייחוד אסכולת שיקגו. בשנת 1893 התקיימה התערוכה העולמית של שיקגו בה נבנתה העיר הלבנה, כעשרים מבנים הבנויים בסגנון נאו קלאסי, יוצא דופן היה הבניין המודרניסטי בתכנון סאליבן שאף מתח ביקורת על הסגנון המיושן של האדריכלות בתערוכה שלא הציגה את תנופת המודרניזם והקדמה האמריקאיים אלא ניסתה לחקות פאר אירופאי מיושן. סאליבן ביטא בכך את אכזבתם של האדריכלים הצעירים באמריקה מהיעדר הבשורה.
על רקע זה התפתח סגנון בתי הערבה אשר שאף לייצר סגנון אמריקאי מקורי שאינו חולק אוצר מילים אדריכלי עם הסגנונות האירופאיים, סגנון אשר מקדש את המרחבים האמריקאיים ואת החיבור לאדמה בניגוד לערי אירופה האורבניות והצפופות. הסגנון חולק אידיאלים אסתטיים ועיצוביים עם תנועת האמנויות והאומנויות, בנוסף פרנק לויד רייט העניק לסגנון מעט השפעה יפנית בעקבות שהייתו הארוכה שם.[1] רייט אשר היה ממובילי הסגנון הטיף לאדריכלות אורגנית בה הבית כביכול צומח מתוך הסביבה - "הבתים נשואים לאדמה".[2] במילותיו של רייט, ובנוסף התכנון נעשה כולו כמקשה אחת מהחוץ ועד הפרט.
הסגנון מזוהה עם תלמידים נוספים של לואיס סאליבן אך הוא עצמו לא עיצב בסגנון זה. מלבד רייט יצרו בסגנון זה אדריכלים נוספים ביניהם ג'ורג' וו. מאהר, וולטר ברלי גריפין, רעייתו מריון מהוני גריפין ועוד.
בשנות ה-20 של המאה ה-20 חלה דעיכה בפופולריות של הסגנון אך היא השפיעה על הסגנון המודרניסטי בארצות הברית ויש לה השפעה על הארכיטקטורה עד ימינו במאה ה-21.
בית רובי
ערך מורחב – בית רובי
בית רובי לדעת רבים הוא הדוגמה המובהקת ביותר לסגנון בתי הערבה, הוא מכיל את כל המאפיינים של הסגנון. גיאומטריה אופקית, חומרים טבעיים, חללים פתוחים. רייט תכנן את כל הבית החל מהחוץ ועד לפריטי הריהוט והתאורה בתוך הבית, כחלק מהתפיסה של האדריכלות האורגנית. הקירות החיצוניים בנויים משורות אופקיות של לבנים אדומות, שורות של חלונות מקיר לקיר, הגגות בעלות שיפוע כמעט בלתי נראה וחורגות החוצה מקווי הבניין - מעניקים לו מראה מרחף ואינסופי.
גלריה
מעונו של האדריכל ויליאם דראמונד, ריבר פורסט אילינוי
בית וויליטס, פרנק לויד רייט, אילינוי
יוניטי טמפל, פרנק לויד רייט, אוק פארק, אילינוי
בית אמיל באך, פרנק לויד רייט, שיקגו
בית הנדרסון, הנרי וובסטר טומלינסון, אילינוי
בית ראלף גריפין, וולטר ברלי גריפין, אילינוי
_07.JPG)
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של קרן פרנק לויד רייט (באנגלית)- סגנון בתי הערבה, באתר Chicago Architecture Center (באנגלית)
- סגנון בתי הערבה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ עתליה קרני, קסם בית התה - אדריכלות ביפן ומודרניזם אירופי, רסלינג, 2018, עמ' 119
- ^ ג'ונס קרסטון, The Final At 89 For A Fiery Genius, LIFE (באנגלית)
