סוזן בורדו
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית פילוסוף ריקה. סוזן בורדו (באנגלית: Susan Bordo; 24 בינואר 1947) היא פרופסור לאנגלית וללימודי נשים באוניברסיטת קנטקי (University of Kentucky) בארצות הברית. נכון לשנת 2014 היא מחזיקת הקתדרה על שם אוטיס א. סינגלטרי (Otis A. Singletary[1]) למדעי הרוח באוניברסיטת קנטקי, שם היא מלמדת אנגלית ולימודי נשים. היא מתמחה בתרבות עכשווית והקשר שלה לגוף האדם, תוך התמקדות בהפרעות נשיות מודרניות כגון אנורקסיה ובולימיה, ניתוחים קוסמטיים, יופי ותאוריית האבולוציה. בנוסף היא עוסקת בקשר בין גזענות לגוף האדם, בגבריות ובהטרדה.
ביוגרפיה
בורדו קיבלה תואר דוקטור מאוניברסיטת סטוני ברוק ב-1982. היא מתגוררת בקנטקי עם בעלה, אדווארד לי, פסנתרן ופרופסור לספרות רוסית באוניברסיטת קנטקי. יש להם בת אחת, אותה אימצו בשנת 1999.
כתיבתה
הכתיבה של בורדו תורמת למחקר הפמיניסטי-תרבותי ולימודי מגדר, בכך שהיא מקשרת תרבות צרכנית מודרנית ישירות להתהוות של גופים מגדריים. היא ידועה בעקבות פרסום ספרה משנת 1993, "משקל שלא ניתן לשאת אותו: פמיניזם, תרבות מערבית והגוף". הספר עוסק בהשפעה של תרבות פופולרית (כגון טלוויזיה, פרסום ומגזינים) על עיצוב הגוף הנשי, ועל הפרעות נשיות טיפוסיות כמו היסטריה, אגורפוביה, אנרוקסיה ובולמיה, אותן היא מתארת כ"התהוות מסובכת של התרבות".[2]
מחקר נוסף של בורדו שעורר עניין הוא "הגוף הגברי: מבט חדש על גברים בציבור ובפרטי" (1999), טקסט שבורדו מתארת כ"חקירה אישית/תרבותית של הגוף הגברי מנקודת מבט נשית".
הקשר תאורטי
בזמן שכתיבתה של בורדו מנסה "להגיע מחוץ לעולם האקדמי"[3] הפרוזה התאורטית שלה והביקורת על התרבות המודרנית ביחס להיווצרות סובייקט, גוף ומגדר, מעוגנים במסגרת עבודה תאורטית. העבודה של בורדו משקפת רקע בשיח פילוסופי שבו נושאים של רציונליות, אובייקטיביות ודואליזם קרטזני נחקרים ומשתמשים בהם למקם את הגוף בתוך ההיסטוריה התרבותית.[4] בורדו טוענת ש"מה שנשאר קבוע במהלך הווריאציה ההיסטורית היא ההבניה של הגוף כמשהו שונה מהעצמי (אם נתפס כנשמה, נפש, רוח, רצון, יצירתיות, חופש...) וככזו שחותרת תחת המאמצים הטובים ביותר של העצמי".[5] היא עוקבת אחר ה"גוף" כמושג וכחומר ששייך לאפלטון, אוגוסטין והתנ"ך וכך מתארת כיצד בצורה מסורתית הגוף נראה כ"חיה, רעבה כמו אסיר של הנפש שמבולבל על ידי הפרויקטים שלו".[6] היא גם עוקבת אחר הטבע הדואליסטי של הקשר נשמה-גוף על ידי בחינה של הפילוסופיות המוקדמות של אריסטו, הגל ודקרט, ומתארת כיצד בינאריות כמו רוח מול חומר ואקטיביות גברית מול פסיבית נשית עבדו כדי למצק מאפיינים מגדריים וקטגוריות. בורדו ממשיכה ומצביעה על כך שבזמן שגברים היו קשורים בצורה היסטורית עם אינטלקט ורוח, נשים היו קשורות לגוף, לכפוף, מונח שהוחדר בדיכוטומיית גוף-נפש.
בורדו טוענת ש"ידע הוא טבוע בגוף, מיוצר מנקודת מבט על ידי גוף שממוקם כישות חומרית בקרב הרבה ישויות חומריות".[4] לפיכך היא ממוקמת במסגרת עבודה חומרית, כפי שסוזן הקמן אומרת "הדגש של בורדו על החומריות של הגוף, מה שרובנו נקרא לו גוף 'אמיתי', הוא פונקציה של הטענה התאורטית המרכזית שלה".[7] המיקום של בורדו הוא בהקשר תאורטי חומרי ופמיניסטי; העבודה שלה לעיתים מושווית ומנוגדת לזו של ג'ודית באטלר (העוסקת ביצירת מגדר וגוף). על פי הקמן, יש שוני ודמיון בעבודות שתיהן: בזמן שבורדו לעיתים מרמזת שהגוף הוא טקסט שצריך לרשום ולפרש, היא גם מדגישה את החומריות והמיקום של גופים בחברה המערבית, ואילו באטלר עוסקת בגוף כמשקף יחס גדול יותר עם מחשבה פוסט מודרנית ב"להתייחס לגוף כטקסט טהור".[7] בורדו מאתגרת את הגוף הטקסטואלי הטהור כי "אם הגוף הוא טקסט טהור, אז הוא יכול להיות כנוע, עם אלמנטים לא מייצבים, אז אפשר להדגיש ולשחרר את ההגדרה העצמית. אבל האדם נשאר תוהה, האם יש גוף בטקסט?"[8] לבורדו זוהי "ההגדרה התרבותית של הגוף והחומריות שלו כפי שניתנים לנו", שצריך להתנגד להם לדבריה, ולפיכך גופים "אמיתיים" צריכים להיות המוקד של ניתוח פמיניסטי והתנגדות פמיניסטית."[9]
פמיניזם
הביקורת של בורדו על גופים נשיים וממוגדרים, נובעת ממתודולוגיות של לימודי מגדר ופמיניזם. היא מבקרת, מעריכה מחדש, ומתאימה מחדש מתודולוגיות פמיניסטיות ישנות וחדשות. למשל, היא עוסקת בדיכוטומיות המוקדמות של מדכא ומדוכא, או תוקף וקורבן, אך גם בוחנת מחדש את היעילות והיישום שלהן לנושאים נשיים עכשוויים. לטענתה, הפמיניזם של סוף שנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20 ראה את "הגוף הנשי כטריטוריה מעוצבת חברתית שעברה קולוניאליזציה".[10] השקפה כזו מתייחסת לגוף הנשי ולנשים כקורבן, שחיות בצורה מדוכאת וכנועה בחברה פטריארכלית, כמו טבולה רסה שמחכה לחריטה. כשמתקדמים מעבר להגדרה מגבילה זו, בורדו כתבה שפמיניסטיות חדשות הסתכלו יותר על "הבדלים מעמדיים, כלכליים וגזעיים בקרב נשים", בזמן שעיינו "בקנוניה של הנשים עם החברה הפטריארכלית והמאמצים התדירים להתנגדות".[11]
לימודי תרבות
התאוריות של בורדו ממוקמות במסגרת תחום הפמיניזם ולימודי המגדר, אך הן נובעות גם מגישה של לימודי תרבות, היכן שהכוח של תופעות תרבותיות כמו טלוויזיה, פרסום ומגזינים, מנותח במונחים של דומיננטיות והתנגדות. חלק מהתאורטיקנים התרבותיים, למשל ג'ון פיסקה (שכתב ב-1990 את "תרבות הטלוויזיה"), רואים אלמנטים של תרבות כמו טלוויזיה כ"מדגימים את הקודים הייצוגים והטכניקות שמעצבות את התפיסה שלנו", אבל גם כאמצעים להתנגדות, שבהם הקהל יכול לפרש מסרים, ואנשים יכולים "לחשוב בצורה מתנגדת על חייהם"; לעומתם, בורדו רואה קידוד תרבותי ככוח יותר הרסני, מחייב וקושר. לטענתה, "חוקי הנשיות הפכו להיות מועברים בצורה תרבותית יותר ויותר דרך מעבר של דימויים חזותיים סטנדרטים". מעבירים תרבותיים כמו הטלוויזיה והמדיה הכתובה עובדים בעורמה כדי "לכפות מודלים של יופי גוף שמובנים כאפשרויות של בחירה חופשית על ידי הקורבנות".[12]
פוסט סטרוקטוריאליזם
הרעיונות של תרבות, כוח ויצירת מגדר וסובייקט ששולטים בכתיבה של בורדו, צמחו במידה מסוימת מהמחשבה הפוסט-סטרוקטרליסטית. בדומה לתאורטיקיניות פמיניסטיות עכשוויות רבות, בורדו טוענת לשימוש סלקטיבי בתאוריות פוסט-מודרניות, ודרך אחת שבה העבודה שלה יכולה להיראות כפוסט סטרוקטורליסטית או פוסט מודרנית היא דרך השימוש במתודולוגיה של מישל פוקו.[7] בורדו משתמשת ברעיונות של פוקו בביקורת, ניתוח והוצאה לאור את ה"פרקטיקות הנשיות הנורמטיביות של התרבות שלנו".[13] לטענתה, פוקו ראה כוח לא כ"החזקה של יחידים או קבוצות", אלא כ"דינמיקה של רשתות של כוחות לא מרכזיים", ותיאור כזה של יחסי כוח הוא שימושי בביקורת על ויסות או יצירת מגדר. אם, במובן פוקואיני, הכוח עובד מלמטה, אז "צורות שכיחות של עצמי וסובייקטיביות (ביניהן מגדר) נשמרות, לא בהכרח דרך מגבלות וכפייה פיזית (על אף שקשרים חברתיים עשויים להכיל אלמנטים כאלו), אלא דרך מעקב אישי ותיקון עצמי של נורמות".[13] התאוריות של פוקו על כוח ומשמעת יחד עם עוד תאוריות, מאפשרות לפמיניסטיות עכשוויות לתאר כיצד פרקטיקות נורמטיביות תרבותיות, שמבוטאות דרך המדיה הפופולרית, עובדות כדי להשפיע על נשיות (וגופים ממוגדרים בכלל) לתוך הומוגניות, ובאותו זמן שנראית כנבחרת בחופשיות. "כמו פוקו, בורדו מתמקדת בשיח שבו החברה יוצרת, מבינה, מגדירה ומפרשת את הגוף הנשי".[14]
ספריה
הבריחה לאובייקטיביות: מאמרים על קרטזים ותרבות
משקל שלא ניתן לשאת אותו: פמיניזם, תרבות מערבית וגוף
אזור הדמדומים: החיים הנסתרים של דימויים תרבותיים, מאפלטון לאו ג'יי
הגוף הגברי: מבט מחודש על גברים בציבור ובפרטי
לקריאה נוספת
- Bordo, Susan. “The Body and the Reproduction of Femininity: A Feminist Appropriation of Foucault.” Gender/Body/Knowledge: Feminist Reconstructions of Being and Knowing. Eds. Alison M. Jaggar and Susan R. Bordo. New Brunswick: Rutgers UP, 1989. 13-33
- Bordo, Susan. The Flight to Objectivity: Essays on Cartesianism and Culture. Albany: State University of New York Press, 1987.
- Bordo, Susan. The Male Body: A Look at Men in Public and in Private. New York: Farrar, Straus and Giroux, 1999.
- Bordo, Susan. Twilight Zones: The Hidden Life of Cultural Images from Plato to O.J. Berkeley: University of California Press, 1997.
- Bordo, Susan. Unbearable Weight: Feminism, Western Culture, and the Body. Berkeley: University of California Press, 1993.
- Bordo, Susan, ed. Feminist Interpretations of René Descartes. University Park, PA: Pennsylvania State University Press, 1999.
- Hekman, Susan. Review of Unbearable Weight, by Susan Bordo, and Bodies That Matter, by Judith Butler. Hypatia 10.4 (Fall 1995).
- Hekman, Susan. “Material Bodies.” Body and Flesh: A Philosophical Reader. Ed. Donn Welton. Malden, MA: Blackwell, 1998. 61-70.
- Jarvis, Christina. “Gendered Appetites: Feminisms, Dorothy Allison, and the Body.” Women’s Studies 29.6 (Dec. 2000). 763-92.
- Rooney, Ellen. “What Can the Matter Be?” American Literary History 8.4 (Winter 1996). 745-58.
- "Susan Bordo." The Norton Anthology of Theory and Criticism. Vincent B. Leitch, gen. ed. New York: Norton and Co., 2001. 2360-62
- Bordo, Susan "The Creation of Anne Boleyn, A New Look at England's Most Notorious Queen," HMH 2013
הערות שוליים
- ^ (אנ')
- ^ Bordo, Unbearable Weight, p. 35
- ^ Leitch, p. 2360
- ^ 4.0 4.1 Bordo, Unbearable Weight, p. 4
- ^ Bordo, Unbearable Weight, p. 5
- ^ Bordo, Unbearable Weight, p. 3
- ^ 7.0 7.1 7.2 Hekman, Review of Unbearable Weight
- ^ Bordo, Unbearable Weight, p. 38
- ^ Hekman, "Material Bodies", p. 65
- ^ Bordo, Unbearable Weight, p. 21
- ^ Bordo, Unbearable Weight, p. 23
- ^ Leitch, p. 1026
- ^ 13.0 13.1 Bordo, Unbearable Weight, p. 27
- ^ Leitch, p. 2361
