סולומון ר. גוגנהיים
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. סולומון רוברט גוגנהיים (בגרמנית: Solomon Robert Guggenheim; 2 בפברואר 1861 – 3 בנובמבר 1949) היה איש עסקים ואספן אמנות אמריקאי. הוא ידוע בעיקר בזכות הקמת קרן סולומון ר. גוגנהיים (אנ') ומוזיאון סולומון ר. גוגנהיים בעיר ניו יורק.
גוגנהיים נולד למשפחה שהתעשרה מעסקי כרייה. במסגרת עסקי המשפחה, הקים את חברת הזהב יוקון באלסקה. בשנות ה-1890 החל לאסוף אמנות. אחרי מלחמת העולם הראשונה פרש מעסקיו, והתמקד באיסוף אמנות מודרנית, בהדרכתה של האמנית הברונית הילה פון ריביי. הוא יצר אוסף חשוב, ופתח את המוזיאון הראשון שלו בשנת 1939.
ביוגרפיה
ראשית חייו
גוגנהיים נולד בפילדלפיה שבפנסילבניה, בנם של מאיר וברברה גוגנהיים ואחיהם של סימון, בנימין, דניאל וחמישה אחים נוספים .[1] הוא היה בן מוצא יהודי שווייצרי ואשכנזי .
לאחר לימודים בשווייץ במכון קונקורדיה בציריך, הוא שב לארצות הברית כדי לעבוד בעסקי הכרייה המשפחתית, לימים הקים את חברת הזהב יוקון באלסקה. בשנת 1891, הוא ניהל את התפנית בחברת חברת היציקה הלאומית הגדולה של מקסיקו (Compañia de la Gran Fundición Nacional Mexicana).[1] הוא התחתן עם אירן רוטשילד, בתו של ויקטור הנרי רוטשילד, בשנת 1895. [2] ילדיו היו אלינור (1896–1992) (לימים ליידי טירת סטיוארט לאחר נישואיה לארתור סטיוארט, טירת ארל השביעית סטיוארט ), גרטרוד (1898–1966) וברברה גוגנהיים (1904–1985).
הוא החל לאסוף יצירות של הציירים הגדולים בשנות ה -90 של המאה ה -19. הוא פרש מעסקיו בשנת 1919 כדי להקדיש זמן רב יותר לאיסוף אמנות ובשנת 1926, פגש את הברונית הילה פון ריביי.[3] בשנת 1930 הם ביקרו בסטודיו של וסילי קנדינסקי בדסאו, גרמניה, וגוגנהיים החלה לרכוש את עבודתו של קנדינסקי. באותה שנה החל גוגנהיים להציג את האוסף לקהל הרחב בדירתו במלון פלאזה בעיר ניו יורק. הרכישות של גוגנהיים המשיכו בעבודותיהם של רודולף באואר, מארק שאגאל, פרננד לאגר ולסלו מוהולי-נגי .
הקרן והמוזיאון
בשנת 1937 הקים גוגנהיים את קרן סולומון ר. גוגנהיים במטרה לטפח את הערכתה של האמנות המודרנית, ובשנת 1939, הוא ויועצת האמנות שלו, הברונית ריביי, פתחו מקום לתצוגה של האוסף שלו, מוזיאון הציור ללא אובייקטים, ברחוב 54 54 מזרח.[1] [4] בהנחייתה של ריביי, גוגנהיים ביקש לכלול באוסף את הדוגמאות החשובות ביותר לאמנות מופשטת שהיו קיימים באותה העת, כמו קומפוזיציה 8 של קנדינסקי (1923), ניגודיות הצורות של ליגר (1913) וחלונות סימולטניות של רוברט דדאנאי (המוטיב השני, חלק ראשון) (1912).[5]
בראשית שנות הארבעים צבר המוזיאון אוסף כה גדול של ציורי אוונגרד, עד שהתברר הצורך בבניין קבוע שיכלול את אוסף האמנות.[6] בשנת 1943, גוגנהיים ורביי הזמינו את האדריכל פרנק לויד רייט לתכנן בניין מוזיאון חדש.[3] [7] בשנת 1948 הורחב האוסף מאוד באמצעות רכישת אחוזתו של סוחר האמנות קארל נירנדורף בכ -730 חפצים, ובמיוחד ציורים אקספרסיוניסטים גרמנים.[5] באותה תקופה אוסף המוזיאון כלל קשת רחבה של יצירות אקספרסיוניסטיות וסוריאליסטיות, כולל ציורים של פול קליי, אוסקר קוקושקה וג'ואן מירו .
גוגנהיים נפטר בשנת 1949 בלונג איילנד, ניו יורק, והמוזיאון הוחלף בשנת 1952 למוזיאון סולומון ר. גוגנהיים. המוזיאון נפתח בעיר ניו יורק ב־21 באוקטובר 1959.[1]
מורשת
בנוסף למוזיאון ניו יורק, קרן גוגנהיים מפעילה, בין היתר, את מוזיאון גוגנהיים בילבאו בספרד ואת אוסף פגי גוגנהיים בוונציה, שהוקם על ידי אחייניתו של גוגנהיים, פגי גוגנהיים.
לקריאה נוספת
- Davis, John H. (1994) [1989]. The Guggenheims: An American Epic. SP Books. ISBN 1561713511.
- Vail, Karole (ed) (2009). The Museum of Non-Objective Painting. New York: The Solomon R. Guggenheim Foundation.
{{cite book}}:|first=has generic name (עזרה)
קישורים חיצוניים
- Works by or about Solomon R. Guggenheim at Internet Archive
- סולומון ר. גוגנהיים, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Michael Boyan (2006). "Solomon R. Guggenheim". Penn State University Libraries. אורכב מ-המקור ב-2011-11-15. נבדק ב-2011-10-21.
- ^ "Irene Rothschild Guggenheim", Jewish Women's Archive, accessed May 28, 2013. Irene Rothschild was not related to the Rothschild banking family.
- ^ 3.0 3.1 "Biography: Solomon R. Guggenheim". Guggenheim Foundation. נבדק ב-2011-10-21.
- ^ Vail, pp. 25 and 36
- ^ 5.0 5.1 Calnek, Anthony, et al. The Guggenheim Collection, pp. 39–40, New York: The Solomon R. Guggenheim Foundation, 2006
- ^ Winter, Damon. "Solomon R. Guggenheim Museum", The New York Times, October 21, 2009, accessed March 7, 2012
- ^ Vail, p. 333
