סומליה הגדולה
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: יש לנסח את הערך מחדש.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: יש לנסח את הערך מחדש. |
סומליה הגדולה הוא מושג המתייחס לכל השטחים המיושבים בסומלים בקרן אפריקה, מושג זה הוא חלומם של הלאומנים הסומלים.
נסיון הגשמתו עלה לסומלים באלפי הרוגים בסכסוך עם אתיופיה והמלחמה הבדלנית בקניה. היה אחת מהסיבות המרכזיות למלחמת אוגדן ויותר מאוחר למהפכה הסומלית ולמלחמת האזרחים שהסתיימה רק לאחר התערבות שכנתה המערבית אתיופיה לאחר שהאו"ם וארצות הברית נכשלו.
הגדרה
סומליה הגדולה כוללת חמישה אזורים:
- הקולוניה לשעבר סומלילנד האיטלקית, היא סומליה של ימינו
- הקולוניה לשעבר סומלילנד הבריטית, היא סומלילנד של ימינו
- מדינת סומלי שבמזרח אתיופיה
- נפות המחוז הצפון-מזרחי לשעבר - נפות גאריסה, וואג'יר ומאנדרה - וכן נפת לאמו, בקניה
- ג'יבוטי[1].
גודלו של האזור המשתרע ממרכז-מזרח אתיופיה עד לאוקיינוס ההודי ומאריתריאה ועד מרכז קניה הוא כ-1,067,015 קמ"ר שטח הקטן במקצת מזו של בוליביה ושווה כמעט לשני פעמיים את שטחה של צרפת האירופאית. מבחינה אתנית האזור אכן מכיל את העם הסומלי והאזור כולל כ-15.3 מיליון תושבים שרוב רובם סומלים מוסלמים.
היסטוריה
ערך מורחב – היסטוריה של סומליה
חלוקת סומליה
שטח סומליה הגדולה (נקרא בזמנו סומליה-לנד "ארץ הסומלים") מעולם לא היווה שטח פוליטי מאורגן בצורת מדינה ולכן הזמין לתוכו את המעצמות האירופאיות, במהלך המירוץ לאפריקה הצליחו, בתחילה צרפת החל השתלטה על אזור טג'ורה שנהפך לסומלילנד הצרפתית ב-1862 לאחר מכן בריטניה שהכריזה על הקולוניה שייסדה לאורך מפרץ עדן ב-1884 כמושבה בריטית, לאחר מכן איטליה הצטרפה למירוץ והכריזה על האזור סביב מוגדישו כמושבה איטלקית, הבריטים כבר החלו גם לשלוט בקניה והכריזו עליה מושבה ב-1896 ובכך הכניסו לתחומה גם סומלים. האתיופים שהחלו לראות את ההתפשטות המואצת של המעצמות האירופאיות נכנסו לפעולה והקיסר מנליק השני החליט על כניסת כוחות אתיופים ללב השטח ללא מוצא לים שלא נשלט על ידי אף אחד מהמדינות והיה שטח שבטי כחלק מההתרחבות האתיופית שנקט בה, כוחות האימפריה האתיופית נכנסו לשטח זה בפיקודו של ראס מקונן ב-1891 לאחר שכבשו את האזור הצפוני ב-1887. בהמשך המדינות באזור החלו לקבוע את הגבולות ביניהם.
במלחמה האיטלקית-אתיופית הראשונה אתיופיה נכבשה על ידי איטליה ואוחדה יחד עם סומלילנד האיטלקית וקולונית אריתריאה למזרח אפריקה האיטלקית, הקולוניה החדשה הזו איחדה למעשה את שטח אתיפיה של היום עם סומליה כך שכללה את רוב סומליה הגדולה. בהמשך במהלך מלחמת השחרור האתיופית האיטלקים כבשו את סומלילנד האיטלקית, את סומלילנד הצרפתית לא היה צורך לכבוש מכיוון שהייתה בשליטת צרפת של וישי, לאחר מכן האיטלקים הצליחו לכבוש חלקים מצפון מזרח קניה ולשלוט כמעט על כל העם הסומלי, למרות שזו לא הייתה מטרתם. לאחר מכן האיטלקים הפסידו מול בעלות הברית והבריטים הצליחו לכבוש מידיהם את מזרח אפריקה האיטלקית והחזירו הכל לקדמותו חוץ מסומלילנד האיטלקית, סומלילנד הבריטית, אוגדן, האאד וקניה שנשלטו על ידיהם. למרות כל זאת במהלך ועידת פוטסדאם הוחלט להחזיר את סומלילנד האיטלקית לאיטליה במסווה של טריטורית חסות מטעם האו"ם דבר זה בוצע ב-1949. במקביל לכך התנהל משבר דיפלומטי בין אתיופיה לבריטניה על גורלם של אוגדן והאאד, הבריטים אשר רצו לאחד את כל האזור תחת מדינה עצמאית אחת נתקלו בהתנגדות אתיופית בסופו של דבר אזור האאד הוחזר לאתיופיה ב-1948 ובעקבותיו האזור כולו ב-1954, סיפוח זה לאתיופיה טירפד למעשה כל תוכנית אחרת.
עצמאות סומליה
במהלך סוף שנות החמשים ותחילת השישים נעשו מאמצים מצד ליגת הנוער הסומלית הלאומנית לאחד את סומלינד הצרפתית עם האיטלקית והבריטית וליצור מדינה עצמאית. תוכנית זו הייתה כישלון מאחר שב-1958 אזרחי המושבה הצרפתית הצביעו במשאל עם לטובת הישארות מושבה צרפתית. במהלך שנות השישים בריטניה העניקה למושבה שלה בצפון סומלילנד הבריטית עצמאות ב-26 ביוני ולאחר חמישה ימים איטליה העניקה גם היא עצמאות לטריטוריית החסות שלה, בעקבות זו שתי המושבות לשעבר התאחדו למדינה עצמאית ב-1 ביולי 1960. העצמאות הזו של סומליה החלה להראות סימנים בעיקר באזורים הסומלים באתיופית ובמחוז בלה, כאשר מספר גורמים סומלים התאחדו עם האורומו המקומיים וייצרו את הכוחות המאוחדים לשחרור אורומיה בראשותו של ווקו גוטו לאחר מרד בלה שהיה גם בית החממה ליצירת הארגון הסומלי החזית לשחרור אבו סומלי באותו הזמן ארגונים אלו גם נדחו על ידי ראש ממשלת סומליה מוחמד חג'י איברהים אגל שגינה את פעולותיהם ולא רצה סכסוך עם השכנה אתיופיה. בסופו של דבר ארגונים אלו פורקו בכוח על ידי הצבא האתיופיה לאחר סדרת קרבות בפברואר 1970. ב-1977 קרה דבר אשר הכעיס את סומליה וזה על עצמאות סומלינד הצרפתית בשם ג'יבוטי במקום איחוד איתה.
סכסוכים
הסכסוך הצבאי הראשון התקיים בצפון מזרח קניה במה שידוע בשם מלחמת שיפטה (1963–1967) כאן היו מספר התנגדויות אלימות בין התנועה לשחרור המחוז הצפוני מזרחי המגובה על ידי סומליה לבין צבא קניה בעקבות זאת אתיופיה וקניה חתמו על הסכם התקפה הדדי ב-1963 לאחר שהסכסוך גלש לאתיופיה. המלחמה הסתיימה בסופו של דבר בחתימת הסכם הפסקת העוינות ב-1967 אך סומליה עדיין לא ויתרה על "סומליה הגדולה".
לאחר המהפכה האתיופית החלו לקום ארגונים אתניים בכל רחבי אתיופיה, כולל אזור סומלי האתיופי, באזור זה הארגון שפעל כנגד אתיופיה וקיבל תמיכה ממשלת סומליה היה החזית לשחרור מערב סומליה שהחל בהתנגשויות אלימות עם צבא אתיופיה בין 1975–1977. במלך 1977 החלה הפלישה הסומלית לאתיופיה לכיבוש אזור אוגדן הנמצא במחוז הררג במזרחה של אתיופיה המיושב בסומלים ובכך להגשים את חלום סומליה הגדולה. הסומלים בפלישה הגיעו עד לבירת האזור הרר מעבר לכך עד כמעט למרכז אתיופיה. דבר זה הרגיז את אתיופיה ויחד עם עזרה מקובה, דרום תימן, ברית המועצות ומזרח גרמניה האתיופים ניצחו במלחמה והיא הסתיימה בתבוסה מוחצת של סומליה ב-9 במרץ 1978. הרעיון של סיפוח אוגדן לאחר ההפסד מול השכנה החזקה אתיופיה ננטש, והסומלים החלו לפזול אל עבר צפון מזרח קניה וקיימו מספר התקפות אך בסופו של דבר שני הצדדים חתמו על הסכם אש ב-1981.
הסכסוך הצבאי בין סומליה לאתיופיה אומנם הסתיים אך הארגונים הבדלניים הסומלים המשיכו בהתקפות ובתגובה אתיופיה הקימה שני ארגונים סומלים שיהווה התנגדות לסומליה החזית הדמוקרטית לגאולת סומליה ומאוחר יותר את הארגון התנועה הסומלית הלאומית לפעילות כנגד שלטונו של נשיא סומליה מוחמד סיאד בארה בסומליה ופעילות כנגד הארגונים הבדלניים באוגדן, לשני ארגונים אלו היה תפקיד מכריע בנפילתו ותחילתה של מלחמת האזרחים הסומלית. במהלך 1983–1988 אתיופיה החלה להתרגז מפעילות הבדלנים ותקפה את סומליה, התקפות שלא זכו לתגובה מצד הנתקפת, שני הצדדים לתמו בסופו של דבר על הסכם הפסקת אש ב-1987.
מלחמת האזרחים
בתחילת מלחמת האזרחים הסומלית בסוף שנות השמונים הרעיון החלה לרדת ולהיות לא רלוונטי. סומליה החלה להתפרק לאזורים שבהם שולטים מנהיגי מיליציה או שבטיים אחרים בנוסף לישויות מאורגנות פוליטית כמו סומלילנד ופונטלנד סומליה נהפכה למעשה למדינת אנרכיה ואפילו העזרה של האו"ם וארצות הברית לא צלחו בהחזרת המשטר לאזור. האנרכיה נמשכה עד שב-6 ביוני 2006 אוחדו מספר בתי דין לתנועה אחת "איחוד בתי הדין האסלאמיים" ארגון זה החלה לגבש את שליטתו סביב הבירה מוגדישו וכך הצליח לאחד חלק מסומליה תחתיו, ארגון זה החל להחיות שוב את הרעיון ולהצהרות כנגד קניה ואתיופיה[2], אתיופיה אשר סבלה מפיגועי תופת בשטחה בייחוד בסומלי ראתה בזו הצהרת מלחמה וצבא אתיופיה פלש לסומליה להחזיר את השלטון ולסיים את האנרכיה הפלישה שהחלה ב-22 בדצמבר הסתיימה לאחר שישה ימים שבהם אתיופיה כבשה את סומליה, מלחמה זו מכונת לעיתים "מלחמת ששת הימים האתיופית"[3]. כיום נעשים מאמצים לכונן שוב את המשטר, הממשלה הפדרלית הסומלית החלה בהקמת שלטון פדרלי-שבטי שיצג את כל השבטים הסומלים בדומה לאתיופיה שהיא פדרציה אתנית.
קישורים חיצוניים
- הסכסוך הסומלי-אתיופי-קנייתי, מאתר "global security"
הערות שוליים
- ^ חלק מהלאומנים רואים בחלק ג'יבוטי כחלק מהאזור ומצביעים על כך ש"רק" 60% מאוכלוסייתה סומלים.
- ^ הצהרתו של מנהיג התנועה מאתר נזראת.
- ^ רפי בוכניק, מלחמת ששת הימים האתיופית, באתר אומדיה
