סוקבאן
סוקבאן (ביפנית: スケバン/女番/スケ番, Sukeban) הוא השם של כנופיות נערות ביפן, שפרחו משנות ה-60 עד שנות ה-80 של המאה ה-20. פירוש המילה ביפנית הוא "בוסית" (של חבורה או כנופיה), שוות ערך למילה בלשון זכר banchō.[1]
היסטוריה
ראשית תנועת הנערות שכונתה "סוקבאן" החלה ביפן בשנות ה-1960, כשנערות שלא הורשו להצטרף לכנופיות נערים, התארגנו בכנופיות משלהן. עד מהרה, הקבוצות האלה פיתחו זהות ייחודית משלהן, השונה מאוד ממקביליהם הנערים. תחילת פיתוח הזהות הייתה בבחירת ה"מדים" - הן נשענו על מדי בית הספר, שנטו להיות בסגנון מדי מלחים אמריקאיים. הן לבשו חצאיות ארוכות במיוחד, ונעלו סניקרס של קונברס. את חולצות המלחים הן לפעמים קיצרו, והן מיעטו להתאפר. חלק מה"לוק" היה הרישול, שהושג על ידי גרביים צנוחים וצעיפים מתנופפים; אך רצוי היה שהגבות יהיו צרות באופן קיצוני.[2][3]
נערות שסיימו את הלימודים המשיכו ללבוש את המדים, אך הוסיפו נגיעות אישיות, כמו רקמת ורדים, סמל הקאנג'י (kanji) האנרכיסטי, או מסרים מילוליים. אך המטרה של ההתאחדות לא הייתה לבוש, הלבוש רק היה סמל להתפצלות הלובשות מן המיינסטרים החברתי, בדומה למגוון תנועות, כמו תנועת הפאנק שקמה באותה התקופה במערב. המסר של הסוקבאן היה שהן אינן אחראיות לציפיות החברתיות מהן, שאין סתירה בין הנשי (מדי בית הספר) לכוח, ושגם הן מוכנות להשתמש באלימות להשגת מטרותיהן. למעשה, נערות הסוקבאן היו מסתירות תערים, שרשראות, וכלי נשק אחרים מתחת לבגדיהן, והיו לא פחות אלימות מכנופיות הנערים: הן היו נלחמות בכנופיות יריבות, מענישות חברות על עבירות פנימיות, ומבצעות שורות של פשעים קטנים כגון גנבה מחנויות.
הכנופיות, שהתארגנו בסגנון רשתי בסגנון היאקוזה, הגיעו בשיאן לחברות של עשרות האלפים.
הייצוגים המאוחרים יותר של הסוקבאן בתקשורת התמקדו באלימות ובפשע, ופסחו על האידאולוגיה שמאחורי ההתארגנות של הנערות. אך זו בעצם הייתה סיבת קיומן של החבורות: הסוקבאן באו בעיקר ממעמד הפועלים, ועל אף שלאו דווקא כינו את עצמן פמיניסטיות, מטרתן הייתה בניית תת-תרבות ששמה את נערות ונשים במרכזה, כבעלות סוכנות אישית. ההתארגנות העצמאית הייתה הצהרת עצמאות ממסגרות שנוצרו על ידי גברים, והתעקשו שיש להן את הזכות לכפור בציפיות החברתיות ובתפקידי מגדר, הנוקשים במיוחד ביפן המסורתית.[2]
ייצוג בתקשורת
התופעה של הסוקבאן גרמה לבהלה בקרב חלקים מן הציבור ואוכפי החוק, והתרגשות בקרב יוצרי קולנוע וטלוויזיה, שראו הזדמנות להשתמש בדימוי של הסוקבאן כדי להראות אלימות נשית על המסך הגדול.
לדבריה של אלישה קוזמה, מחברת הספר "Pinky Violence: Shock, Awe and the Exploitation of Sexual Liberation", השילוב של הצמיחה של הכנופיות עצמן, והפריחה הכלכלית של יפן בשנות ה-1970–1980 שהתבטאה גם בחשיפה תקשורתית, חברו להפוך את הסוקבאן לאחד הייצוגים המרכזיים של נשים ביפן של עשורים אלה. "הן הפכו לייצוגי הדיכוטומיות החברתיות, תרבותיות ופוליטיות שיפן חוותה באותה העת. ברמה כללית, אוניברסלית יותר, תמיד היה קהל לייצוג של 'נשים שמתנהגות רע', במיוחד מכיוון שזה הפוך מאיך שמלמדים נשים שעליהן להתנהג, באופן אוניברסלי".
על פי לורה מילר, פרופסור באוניברסיטת מיזורי שעבדה וחקרה ביפן באותה התקופה, הייצוג של נערות הסוקבאן היה בכל מקום אז, והתפישה של הייצוג כמעביר מסר של העצמה או של טרור היה תלוי במעמד הצופה בחברה היפנית.
דעיכת התנועה ומורשתה
על אף הפרסום, כנופיות הסוקבאן לא שרדו מעבר לשנות ה-1980. כפי הנראה, היה זה דווקא התפישה על פי התקשורת שתרמה לכך. נערות הסוקבאן המקוריות התבגרו, ועברו לשלב אחר בחייהן - ביפן, החברות בכנופיית נוער לא הייתה שער לחיי פשע. ונערות צעירות יותר הכירו את הדימוי יותר מהמציאות. בה בעת, החשיפה הגדולה יותר לתרבויות זרות, ובמיוחד האמריקאית, השפיעה על נערות מהדור הבא באופנים אחרים. כנופיות נערות פתאום הסתמנו דווקא על ידי איפור מוגזם וחצאיות קצרות; ובינתיים, גם המשיכה התקשורתית לדימוי הסוקבאן דעך, בעת שהקולנוע העולמי הפך נועז יותר, והביקוש לדימוי הספציפי ירד.
ובכל זאת הייתה לתקופת הסוקבאן השפעה מתמשכת. ה"יורשות" שלהן במאה ה-21 הן חברות הבוסוזוקו (bōsōzoku, שבטי המהירות), כנופיות אופנועניות שמאסו ממקומן כנשים במושב האחורי של האופנוע. גם הן, כמו קודמותיהן הסוקבאן, כופרות בציפיות החברתיות מנשים ביפן, שנותרה מדינה מסורתית. תנועה זו לא נולדה מתוך תנועת הסוקבאן, אך נתפשת כממשיכת דרכה, וכמוה, היא נשענת רבות על DIY והתאמה אישית של הופעתן ככלי חתרני, ונוקטת בסירוב להיות כפופות לגברים ולציפיות החברה.
על פי TLG Magazine, יש תחיה מחודשת של התנועה ביפן, הפעם בסגנון הפנתרים השחורים, עם אפרואים וללא החצאיות שהיו סימן ההיכר.[4] בלונדון, הקימו יוקי הייז ואריקה בואוז קולקטיב פמיניסטי לקידום אמנות של נשים ממוצאים מגוונים, במיוחד מאוכלוסיות שחוות הדרה ואפליה.[5]
הערות שוליים
- ^ [ http://www.angelfire.com/anime4/jslang/jibiki.htm Jjibiki]
- ^ 2.0 2.1 Remembering Japan’s badass 70s schoolgirl gangs, Claire Marie Healy, Dazed, 5 November 2015
- ^ Sukeban: The Girl Gangs of 1970's Japan, Lomography Magazine
- ^ [קישור The Sukeban Gang Of Female Thugs In Japan Gives 'Girl Power' New Meaning], Katie Gonzalez, Elite Daily, May 14, 2014
- ^ Inside the Sukeban Revolution, Liana Satenstein, Vogue, April 4, 2016
