סטנלי ג'רלד תומפסון
 |
סטנלי ג'רלד תומפסון (באנגלית: Stanley Gerald Thompson; 9 במרץ 1912 - 16 ביולי 1976) היה פיזיקאי גרעין אמריקאי. מ-1946 ועד מותו עבד במעבדה הלאומית לורנס ברקלי והיה חבר הצוותים שגילו את היסודות הטרנס-אורניים ברקליום, קליפורניום, אמריציום, קוריום, איינשטייניום ומנדלביום.
תולדות חייו
תומפסון למד באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA). ב-1942 הזמין אותו גלן תיאודור סיבורג לעבוד במעבדת המטלורגיה באוניברסיטת שיקגו (Met Lab), שם פותחה שיטה להפקה תעשייתית של פלוטוניום. בשיטה נעשה שימוש באתר הנפורד שסיפק חומרים לפרויקט מנהטן לייצור פצצות האטום של ארצות הברית במלחמת העולם השנייה, שם שימש תומפסון כמפקח על הייצור ומדריך ראשי.
ב-1946 החל לעבוד תחת סיבורג במעבדה הלאומית לורנס ברקלי. ניתוח מאפייניהם של אמריציום וקוריום היה נושא עבודת הדוקטור שלו באוניברסיטת קליפורניה בברקלי (Nuclear and Chemical Properties of Americium and Curium) אותה השלים ב-1948. ב-1950 הוביל את הצוות שהפיק את היסודות ברקליום וקליפורניום (בעלי המספר האטומי 97 ו-98).
ב-1952 עבד בצוותו של אלברט גיורסו לזיהוי איזוטופי איינשטייניום ופרמיום (בעלי המספר האטומי 99 ו-100) משרידי פיצוץ פצצת המימן קיסוס מייק.[1]
בשנות השישים עסק בחקר אי של יציבות משוער סביב המספר האטומי 114. ב-1966 היה עמית במכון נילס בוהר בקופנהגן. בראשית שנות השבעים עבד במאיץ היונים הסופר-כבדים בברקלי (super HILAC).
תומפסון נפטר מסרטן, אשר ייתכן שהיה קשור לתחום עיסוקו.
הערכה והוקרה
תומפסון זכה בשתי מלגות גוגנהיים (ב-1954 וב-1965)[2] ובפרס החברה האמריקאית לכימיה בשנת 1965.
קיימת טענה לפיה זכייתו של גלן תיאודור סיבורג בפרס נובל התאפשרה רק בזכות הישגיו של תומפסון, ושהעובדה שהוא עצמו לא זכה בפרס היא עוול היסטורי.[3]
קישורים חיצוניים
- Stanley G. Thompson, National Museum of Nuclear Science & History
- Stanley G. Thompson, Physics Today 29, 12, 59 (1976) - נקרולוג
- Stanley G. Thompson: The man who delivered berkelium and californium (and won the Nobel Prize for Glenn Seaborg)
- Glenn T. Seaborg, "Stanley G. Thompson--a chemist's chemist", CHEMTECH 1978 The American Chemical Society
הערות שוליים
