סטפן נמאניה
סטפן נמאניה (בסרבית:Stefan Nemanja , Стефан Немања, בסביבות 1113 או 1114 - 13 בפברואר 1199 היה נסיך גדול (או ז'ופן) של הנסיכות הגדולה הסרבית (הידועה גם כראשקה, בלטינית: Rascia) בשנים 1196-1166. הוא היה בן לשושלת ווקאנוביץ' וייסד את שושלת נמאניץ'. הוא נודע בתרומותיו להיסטוריה ולתרבות הסרבית וייסד את הישות המדינית שהפכה בשלב מסוים להאימפריה הסרבית. הוא ייסד גם את הכנסייה הלאומית הסרבית. לפי האקדמיה הסרבית למדעים ולאמנויות, נמאניה נחשב כאחד מגדולי הסרבים גם בזכות תרומתיו הספרותיות ותכונותיו כנדבן. בשנת 1196 אחרי שלושה עשורים של מלחמות ומשא ומתן, לרבות הפלישה הנורמנית השלישית בבלקן (1186-1885) שחיזקה את סרביה עלידי הפרדת ספירות ההשפעה של המערב והביזנטיון, התפטר נמאניה לטובת בנו האמצעי, סטפן נמאניץ'. הבן הפך לימים למלך הראשון של סרביה. בסופו של דבר עלה נמאניה להר אתוס והתיישב בו כנזיר בשם סמיון. הוא הצטרף שם לבנו הצעיר, הידוע כסאווה הקדוש, שכיהן קודם לכן כארכיבישוף ראשון של הכנסייה האורתודוקסית הסרבית
יחד עם בנו, סאווה הקדוש, בשנים 1199-1198 שיפץ נמאניה את מנזר הילנדר שעל ההר אתוס המנזר הפך למרכז העליות לרגל . זמן קצר אחרי מותו הכריזה הכנסייה האורתודוקסית הסרבית את סטפן נמאניה כקדוש בשם "סימאון הקדוש מפזר המור" (Свети Симеон Мироточиви)
קורות חייו
ילדות וצעירות
נמאניה נולד בסביבות שנת 1113 או 1114 בריבניצה בנסיכות זטה בקרבת העיר פודגוריצה , בירת מונטנגרו של ימינו. הוא היה בנו הצעיר של זאווידה, נסיך זחומליה, שנשלח לרביניצה אחרי סכסוך עם אחיו. זאווידה או בלי אורוש היה אולי בן של נסיך גדול של סרביה:אולי אורוש הראשון או אולי ווקאן. מכיוון שזטה נמצאה תחת שיפוט הכנסייה הרומית-קתולית, נטבל נמאניה טבילה קתולית במהלך חייו ניסה נמאניה לאזן בין הנצרות המערבית וזו המזרחית. אחרי שהצבא הביזנטי הביס את קרוביו ג'ורג'ה בודינוביץ' מדוקליה ודסה אורושביץ' , מה שהביא לדעיכת אחד הענפים של משפחת וויסלבלייביץ', לקח זאווידה את משפחתו לאחוזותיו התורשתיות בראשקה. בהגיעו לראס, בירת ראשקה, נטבל נמאניה בדת הנוצרית האורודוקסית. טקס הטבילה התקיים בכנסיית השליחים פטר ופאבל בעיר נובי פאזאר שבה נמצא בישוף אורתודוקסי.
המלחמה בין ביזנטיון להונגריה
בשנת 1163 הגיע הקיסר מנואל קומננוס עם צבא דרך סרדיקה חניש. לפי יוסאניס קינאמוס, הוא החליט בסרדיקה העסוק בעינייני סרביה. באותה תקופה נשלטה סרביה על ידי זופאן גדול (ארכיזופאן או "מגאיופאנוס"), דסה, שהיה בן ברית עם מלך הונגריה אישטוואן השלישי במלחמות הפנימיות בהונגריה ואיפוא מתנגד לקיסר מנואיל. כשאולץ דסה להתייצב בניש בפני הקיסר, נחשפו קשריו עם המלך ההונגרי אישטוואן השלישי שהוא ראה בו אדון. מנואל הראשון החליט לעצור אותו להענישו.דסה הוחזק תחת שמירה ואחר כך נשלח לכלא החצר בקונסטנטינופול. הוא הוחלף בניהול ראשקה על ידי בניו של זאווידה שנמנו עם הפלג הפרו-יווני. שמותיהם היו טיחומיר, סטרצ'ימיר, מירוסלב והצעיר מביניהם, נמאניה. טיחומירהיה הבכור והוכרז לזופאן גדול של ראשקה וזכה בהכרת אחיו. סטרצ'ימיר החזיק אזורים מסביבות מורבה המערבית, מירוסלב קיבל את זחומליה, בעוד שנמאניה זכה באיבר, אזור טופליצה ובדובוציצה (סביבות לסקובאץ). נמאניה היה נשוי לאנסטסיה, לימים אנסטסיה הקדושה, ונולדו להם שלושה בנים:ווקאן, סטפן פרבובנצ'ני ורסטקו, לימים סאווה הקדוש, וכן שלוש בנות:ווק, דווה ואפימיה.
הקיסר מנואל שהיה מודע למצוקותיה וסכסוכיה הפנימיים של הונגריה יצא נגדה עם צבא גדול. הנסיך ההונגרי בלה , לימים בלה השלישי חי באותה תקופה בקונסטנטינופול בה נישא לנסיכה ביזנטית, ואדמותיו בדלמטיה ודרום הונגריה (מתחת לוולביט) נכנסו לשליטה ביזנטית. הונגריה המשיכה להתנגד לביזנטים ועל כן ארגן הקיסר מלחמה נגדה. הצבא הביזנטי כבש את זמון ואת סרם בשנת 1165 .
היוונים התלוו בגדודים שגויסו בקרב סרבים. צבא ביזנטי שני תחת פיקודו של י יואנס דוקאס קומננוס נע מערבה, תוך חציית ראשקה ובוסניה אל עבר החוף האדריאטי. בלי להיתקל בהתנגדות משמעותית, הם כבשו את כל הערים מספליט עד לבר ואילץ אותן להכיר בשלטון הביזנטי.
הביזנטים השיגו ניצחונות בגם במסע באיטליה, בה כבשו את הנמל אנקונה שבחוף המערבי של הים האדריאטי. ונציה שפנתה לפני כן לעזרת הביזנטים נגד כיבושיו של פרידריך ברברוסה בצפון איטליה, שינתה אחר כך את גישתה כלפי היוונים מחשש לאבד את הים האדריאטי. היא התקרבה להונגריה כבת ברית טבעית נגד היוונים. באותו זמן הוונציאנים וההונגרים ביקשו לקומם את הסרבים, בעיקר בראשקה, נגד הביזנטים. בשנת 1166 עברו ההונגרים למתקפת נגד על מנת לגרש את הביזנטים מהאזורים שכבשו לא מכבר. כתגובה, שלח הקיסר מנואל שלושה צבאות נגד הונגריה:אחד מכיוון הדנובה, ושני צבאות חצו את הקרפטים אל מרכז פאנוניה . בזמן שגופו של הצבא ההונגרי היה עסוק באזור הדנובה , בבלגרד וברניצ'בו חדרו הביזנטים לעומק שטח הונגריה תוך זריעת אימה כללית. ב-1167 נאלצו ההונגרים לבקש שלום באמצעות מתווכים
מתוך כעס על בחירת אחיו טיחומיר בראשות הנסיכות ,בחר נמאניה במחנה האנטי-ביזנטי. הוא הצטייר בעיני ונציה והונגריה כמועמד מתאים להנהיג את הסרבים. טיחומיר כלא אותו במערה על יד מבצר ראס. לבסוף נמאניה נמלט מהכליאה , לא ברור בעזר מי. בנו והביוגרף שלו, סטפן נמאניץ' בתארו את שנות הצעירות של אביו , טען שנימלט בעזרת "כוחות שמיימיים", "הודות לצניעותו וצדקתו, ענוותו המופלאה, ומנהגיו הטובים, עם זרוע נטויה הוצא מתוך המערה שבסלע והועלה על כס מולדתו והתרומם כאדון גדול של כל העולם"
העלייה לכס המלכות (1172-1168)
בערך בשנים 1166 או 1167 כינס נמאניה את נאמניו בראס ופתח במלחמה נגד טיחומיר, שפנה ליוונים לעזרה. נמאניה הדיח את טיחומיר שניצל העזרת הביזנטים. הקרב המכריע בין שני האחים התנהל על יד פנטינה בחבל קוסובו. טיחומיר הובס והוטבע על שריונותיו בעת נסיגתו בנהר סיטניצה. בשנה הבאה תקף נמאניה בן חסות אחר של הביזנטים, הנסיך רדוסלב של זטה ובהזדמנות זו סיפח לנחלתו חלק מאזור זטה ונרטווה. כעבור זמן קצר פרץ המלחמה הביזנטית-ונציאנית בשנת 1171 . בפקודת הקיסר מנואל , כל נכסי ונציה בביזנטיון הוחרמו. בתגובה שלחה ונציה את הצי שלה על 120 ספינותיו נגדה טריטוריות שבשליטה ביזנטית. בספטמבר אותה שנה התקדם חיל הים הונציאני מזרחה וכבש את ערי הנמל טרוגיר ודוברובניק שהיו בשליטה ביזנטית. נמאניה הידק את קשריו עם ונציה ותקף את קוטור הביזנטית ובאותה נשימה ארגן פשיטות בעמק מורבה שדרכו עברה הדרך הראשית בין בלגרד הביזנטית לניש. לפי ארנולד מליבק בשנת 1172 על אותה דרך על יד מבצר ראבנו, תקפו הסרבים את מחנה האבירים ועולי הרגל המערביים שבראשות היינריך הארי שהתלוו לביזנטים.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
