סילורים
הסילורים (באנגלית: Silures) היו שבט קלטי אשר שכן באזור דרום-מזרח ויילס של ימינו בתקופה הטרום-רומית בבריטניה.
שטחי השבט שכנו באזורים ההריים של דרום-מזרח ויילס, הם גבלו עם האורדוביקים מצפון, הדובונאי ממזרח, הדמטי ממערב ותעלת בריסטול מדרום. אנשי השבט עסקו בעיקר בחקלאות, גידול כבשים וכמו כן הקימו מספר מבצרי גבעה ששימשו מרכזי מסחר ושלטון אזוריים. מקור השם סילור משמעו ככל הנראה "זרע", זאת ניתן לראות במספר שפות האזור; Hil בוולשית, ו-Sil באירית עתיקה, הכוונה היא ככל הנראה לכך שבני השבט כולם נצר לאב קדמון אחד.
ההיסטוריון טקיטוס תיאר את הסילורים בחיבורו על הגנרל הרומי יוליוס אגריקולה, על פי תיאור זה הסילורים היו בעלי מראה שונה מהעמים הקלטים האחרים באזור, הם היו בעלי עור שחום יותר ותלתים כההים וכן היו דומים יותר לקלטים מחצי האי האיברי: ”...הפרצופים הכהים של הסילורים, האיכות המתולתלת, באופן כללי, של שערותיהם, ומיקומה של ספרד מול חופיהם, מעידים על מעברם בימי קדם של [אנשים מחצי האי האיברי] ועל הכיבוש של מחוזות אלו על ידי אותם אנשים...”
גם ההיסטוריון יורדנס הגיע להבחנה דומה: ”...הסילורים הם בעלי תווי פנים שחומים והם נולדים בדרך כלל עם שיער שחור מתולתל, אך לתושבי קלדוניה יש שיער אדמדם וגוף גדול וגמיש. [הסילורים] הם כמו הגאלים או הספרדים...”[1]
יחד עם האורדוביקים מצפון, הסילורים היו בין מספר שבטים קלטים אשר נלחמו כנגד האימפריה הרומית במהלך הכיבוש של בריטניה, זאת בהנהגת קרקטוס ראש שבט הקטוולאונים ששכן במזרח אנגליה. ישנם עדויות לכך שהסילורים הפסיקו בשלב מסוים להילחם ברומאים וחיו בשלום תחת השלטון החדש, שכן מרכזי השבט ההיסטוריים המשיכו להתקיים כמרכזים חשובים לאורך התקופה הרומאית ובשונה מאזורים אחרים באי הבריטי, לא הייתה נוכחות צבאית רומאית גדולה באזור והיישובים חוו דווקא פריחה כלכלית. לאומתם שבטים אחרים שהמשיכו להתנגד לשלטון הרומאי, בהם האורדוביקים מצפון, חוו הרס וחורבן תחת הכוחות הרומאיים ובשטחם הוקמו עשרות מבצרים ויישובים צבאיים. לאחר נפילת האימפריה הרומית והשלטון הרומי בבריטניה במאה ה-5, חלק נכבד משטחי השבט ההיסטוריים הפכו לבסיס לממלכת גוונט,[דרושה הבהרה] ששמה הוא שיבוש של העיר הרומאית וונטה סילורום שהוקמה כמרכז לשבט תחת השלטון הרומאי.[2]
לקריאה נוספת
- Morgan, Prys, (Ed.). 2001. The Tempus History of Wales: 25,000 BC - AD 2000. Stroud, UK: Tempus Publishing.
קישורים חיצוניים
- אודות הסילורים באתר Ancient-Origins.
- השבט באתר History Files.
הערות שוליים
- ^ יורדנס, המקורות וחיי הגותים, פסקה 13. מתוך פרויקט גוטנברג.
- ^ Prys, 2001, עמ' 39-41.
