סיליקט (בית חרושת)
 | |
| לוחית זיכרון לבית החרושת סיליקט ברחוב דרויאנוב 5 |
בית החרושת לייצור אבני סיליקט פעל בתל אביב בשנים 1922–1936 והיה המפעל התעשייתי הראשון הגדול ביותר בעיר המתפתחת.
לבנת הסיליקט (חול-סיד) הייתה קשה ועמידה יותר מאשר לבנת החול (כורכר) ממנה נבנו הבתים הראשונים של תל אביב. הפטנט ליצירת אבני סיליקט נרשם בגרמניה ב-1886 ועיקרו היה ערבוב מרכיבים המכילים סיליקט (כמו חול) עם סיד. תחת חימום עם קיטור נוצר חומר מוצק שנוצק בתבניות ללבני סיליקט.
קבוצת יזמים יסדו את "חברת הסיליקט הארץ-ישראלית" וקבלו אישור לבניית בית החרושת וזיכיון לכריית חול בשטח של 50 דונם. בית החרושת הוקם בצפון תל אביב באזור שהיה אז שומם.
בית החרושת סיפק את האבנים שמהן נבנו בתי תל אביב. אט - אט התקרבו הבתים אליו. כריית החול הייתה מפגע סביבתי וגרמה להתערערות יסודותיהם. לבסוף נוצל כל אזור הכרייה ובית החרושת נאלץ להיסגר ב-1936. ייצור אבני הסיליקט עבר לראשון לציון ונחלת יהודה, שם היו שטחי חול גדולים.
על שטח הכרייה נבנו בתים ורחובות. על השטח האחרון נבנה קולנוע חן. עיריית תל אביב רכשה את בניין בית החרושת. בבנין נערכו אימוני ההגנה והיה בו סליק. זה היה מקום מושבו הראשון של בית הספר המקצועי שבח שעבר למקומו הנוכחי בהר התקווה ב-1949.
הבניין נהרס ב-1968 ועל שטחו נבנו "בית כלל" ו"חניון הכיכר".
עיריית תל אביב קבעה לוחית זיכרון על קיר "בית כלל" ברחוב דרויאנוב 5.
קישורים חיצוניים
- רם גופנא, בית החרושת סיליקט / בית כלל וחניון הכיכר, באתר תל אביב 100 - האנציקלופדיה העירונית
