סיסבאנג וונג
 | |
| בול של הדואר ב״איחוד הצרפתי״ עם דמות המלך סיסבאנג ואנג, 1951 |
סיסבאנג ואנג (באנגלית: Sisavang vong; 14 ביולי 1885 - 29 באוקטובר 1959) היה מלך בממלכת לואנג פרבאנג ומאוחר יותר מלך של ממלכת לאוס מ-28 באפריל 1904 ועד מותו ב-29 באוקטובר 1959.
ביוגרפיה
סיסבאנג ואנג נולד בלואנג פרבאנג ב־14 ביולי 1885. אביו היה זכרין, מלך לואנג פרבאנג ואמו הייתה המלכה תונגסי. הוא התחנך בבית ספר צרפתי בסייגון, ובבית ספר בפריז. הוא היה ידוע כמלך "פלייבוי". היו לו 50 ילדים ו 15 נשים, שתיים מהן היו אחיותיו למחצה ואחת מהן הייתה אחיינית. ארבעה עשר מהילדים מתו בטביעה בנהר המקונג לאחר תאונת שייט.[1]
הוא ירש את אביו כמלך לואנג פרבאנג לאחר מותו של אביו, 25 במארס 1904. לואנג פרבאנג הייתה אז פרוטקטורט צרפתי בתוך הודו סין הצרפתית. הוא עלה על כס המלכות, בארמון המלכותי הישן, לואנג פרבאנג, ב־15 באפריל 1904, והוכתר שם, ב־4 במרס 1905. בשנים הראשונות של שלטונו בנו הצרפתים ארמון מודרני עבורו- הארמון המלכותי של לואנג פרבאנג. בזמן מלכותו הוא איחד את המחוזות של הטריטוריה ליחידה אחת בשנות השלושים והארבעים. [2]
כל חייו הוא היה תומך מרכזי בשלטון הצרפתי בלאוס, וב־1945 הוא סירב לשתף פעולה עם המורדים הלאומנים הלאויסטים. הוא הודח כאשר הכריז מנהיג המורדים לאו איסארה על מדינה עצמאית. באפריל 1946 השתלטו הצרפתים מחדש על לאוס, והוא הוחזר לכס המלכות. כך הוא היה לראשונה מלך ששלט למעשה על כל מה שנקרא היום לאוס.[3]
עד מותו של סיסבאנג וונג ב־1959 הוא שלט בלאוס במשך 55 שנה. הוא היה למלך השני ששלט תקופת זמן ארוכה באסיה (הארוך שבהם הוא בהומיבול אדוליאדג' המלך של תאילנד)
כאשר סיסבאנג וואנג חלה, הוא מינה את בנו נסיך הכתר סבאנג וטאנה כיורש עצר. בנו המשיך את מלכותו לאחר מותו בשנת 1959.[4]
הוא נשרף ונקבר בלואנג ב-1961. במהלך הלוויה גופתו הועברה על ידי עגלת הלוויות המלכותית, עשויה מעץ בגובה 12 מטר עם מרכב מגולף בעל שבעה ראשים. נציגים רבים השתתפו בהלוויה המדינה כולל נציג בית המלוכה שייצג את תאילנד.
הנצחה
אוניברסיטת סיסבאנג וואנג נקראה על שמו, אך השם בוטל בשנת 1975, כאשר הקומוניסטים השתלטו על לאוס.
מכיוון שניהל מדיניות של עצמאות וניתק את לאוס מהאיחוד הצרפתי, פסליו ניצלו בזמן המהפכה הקומוניסטית ונשארו בלואנג פרבאנג ובווינטיאן. שני הפסלים שנותרו מתארים אותו בזמן הענקת החוקה לעם בלאוס.[5]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Simms, Sanda (2013-10-11). The Kingdoms of Laos. Routledge.
- ^ Simms, Peter and Sanda, The Kingdoms of Laos: Six Hundred Years of History, Curzon Press, Surrey. 1999
- ^ Dommen, Aurthur, J., Conflict in Laos: The Politics of Neutralization, Pall Mall Press, London. 1964
- ^ KING OF LAOS DIES IN PALACE' AT 74; Ruler in Southeast Asi, Since 1905... - Free Preview - The New York Times
- ^ Hall, D.G.E., A History of Southeast Asia (4th ed.), Macmillan, London, 1994
