סי במול מז'ור
סי במול מז'ור הוא סולם מז'ורי שהטוניקה שלו היא סי במול, והוא מורכב מהצלילים סי במול, דו, רה, מי במול, פה, סול ולה. ביצירות הכתובות בסול מינור, מופיעים שני במולים ליד המפתח. הסולם המקביל שלו הוא סול מינור והסולם היחסי שלו הוא סי במול מינור.[1]
מידע כללי
סולם סי במול מז'ור הוא:
- <score sound="1"> {
\override Score.TimeSignature #'stencil = ##f \relative c' {
\clef treble \key bes \major \time 7/4 bes4 c d es f g a bes a g f es d c bes2 \clef bass \key bes \major
} } </score>
- טוניקה - סי במול מז'ור
- סופרטוניקה - דו מינור
- מדיאנטה - רה מינור
- סובדומיננטה - מי במול מז'ור
- דומיננטה - פה מז'ור
- סובמדיאנטה - סול מינור
- טון מוביל - אקורד מוקטן מתו לה
כלי טרנספוזיציה רבים מכוונים לסולם סי במול מז'ור, כולל קלרינט, חצוצרה, סקסופון טנור וסקסופון סופרן. כתוצאה מכך, סולם סי במול מז'ור הוא אחד הסולמות הפופולריים ביותר עבור יצירות הכתובות לתזמורת כלי נשיפה.
היסטוריה
סימפוניה מס' 98 של יוזף היידן מזוהה לעיתים קרובות כסימפוניה הראשונה שנכתבה בסולם זה, והיא כוללת קטעי חצוצרה וטימפני. עם זאת, אחיו, מיכאל היידן, כתב סימפוניה בסולם סי במול מז'ור לפני כן, סימפוניה מס' 36. אף על פי כן, יוזף היידן עדיין מקבל את הקרדיט על כתיבת תפקיד הטימפני בסולם סי במול מז'ור, עם סימני היתק ליד המפתח שמתאימים לסולם פה מז'ור (במקום לבצע טרנספוזיציה עם סימני היתק שמתאימים לדו מז'ור).[2] מהדורות רבות של תווי היצירה אינן משתמשות כלל בסימני היתק ליד המפתח, ומציינות את הכלי כ"טימפני ב-B♭-F".
יצירות בולטות שנכתבו בסולם
- יוהאן סבסטיאן באך
- יוזף היידן
- סימפוניה מס' 85, סימפוניה מס' 98, סימפוניה מס' 102
- רביעיות מיתרים אופוס 76
- וולפגנג אמדאוס מוצרט
- סימפוניה מס' 2, סימפוניה מס' 5, סימפוניה מס' 24, סימפוניה מס' 33
- קונצ'רטו מס' 6, קונצ'רטו מס' 15, קונצ'רטו מס' 18, קונצ'רטו מס' 27
- סונטה לפסנתר מס' 3ֿ, סונטה לפסנתר מס' 13, סונטה לפסנתר מס' 17
- לודוויג ואן בטהובן
- קונצ'רטו מס' 2
- הסימפוניה הרביעית
- הפוגה הגדולה
- סונטה לפסנתר מס' 11
- סונאטה מס' 29 (האמרקלאוויר)
- פרנץ שוברט
- אימפרומפטו אופוס 142 מס' 3
- סימפוניה מס' 2, סימפוניה מס' 5
- פרדריק שופן
- רוברט שומאן
- סימפוניה מס' 1
- יוהנס ברהמס
- סרגיי פרוקופייב
- סימפוניה מס' 5
- קונצ'רטו מס' 4
- סונטה לפסנתר מס' 7
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ B Flat Major Scale, Piano Music Theory, 2016-05-31 (באנגלית)
- ^ H. C. Robbins Landon, Haydn Symphonies, London: British Broadcasting Corporation (1966): 57
