סלים אל-בסון
תבנית סופר ריקה סלים אל-בסון (1927–1995) היה עיתונאי, איש תקשורת ופוליטיקאי עיראקי מצאצאי יהדות בבל[1].
ביוגרפיה
סלים אל-בסון נולד בבגדאד בשנת 1927 להורים יהודים מעדת יהודי עיראק. הוא למד בבית הספר היסודי "אליאנס", השלים את לימודיו התיכוניים בבית הספר היהודי "שמש", וסיים את לימודיו העל-תיכוניים בתיכון ערב "התפיד" בבגדאד. בשנת 1943, כשהיה בן 16, החל את פעילותו הספרותית, הרעיונית והפוליטית. את דרכו העיתונאית החל בעיתון "אלשהאב", שהוציא לאור חבר הפרלמנט והמשפטן שפיק נורי אל-סעידי. בשנת 1945 עבד ככתב בעיתון "אל-שעב", מה שאפשר לו להכיר מקרוב את דמויות המפתח והמבנה של הפוליטיקה העיראקית.
במקביל לעבודתו בעיתון הוא הצטרף למפלגה הלאומית הדמוקרטית בראשות כאמל אל-ג'אדרג'. כאשר הוקמה מפלגת "האיחוד הלאומי" בראשות עבד אל-פתאח אבראהים, הוא שימש מזכיר המערכת של עיתון "אל-סיאסה" ובהמשך "סות אל-סיאסה", שהיה ביטאון המפלגה. במקביל, ערך עיתון נוסף של מפלגה שעמדותיה היו דומות למפלגה הלאומית הדמוקרטית, וכך הפך לעורך של "אל-סיאסה" ולחבר בוועדת ההסברה והעיתונות של המפלגה.
בשנת 1948 הוציא על חשבונו את עיתון "אל-אסתקלל" שהיה בבעלות טהא לוטפי אל-בדירי, והיה עורך העיתון. באותה שנה התחתן עם מרים אל-מלא, סופרת במקצועה. כחודש לאחר נישואיו נעצר על ידי שלטונות הממלכה העיראקית, נשפט בבית הדין הפלילי בבגדאד לפי צו "שמירת ביטחון הציבור ושלמות המדינה" שם נפסק להגלותו וגלה לשנה לנפת בדרא שבגבול עיראק-איראן, בשל פעילותו העיתונאית.
בתום תקופת הגלות הוחזר לבגדאד בליווי שוטרים, ולפני שחרורו הוחלט על מעצרו מחדש. הוא הוחזק חודשיים במעצר, עד ששוחרר בערבות בעקבות התערבות חברים ומכרים. לאחר מספר חודשים חזר לעבודתו העיתונאית בעיתונים ובכתבי עת שונים, בהם "אל-שעב", בתקופה שבה החלה העלייה ההמונית של יהודי עיראק לישראל בשנת 1950.
לאחר מכן עבר לעיתון "אל-בלד", שהוציא לאור רפאל בטי שכונה "זקן העיתונאים העיראקים", ושימש בו כמנהל מערכת מ-1954 ועד פטירתו של בעל העיתון, אז המשיך לעבוד בנאמנות עם הבנים של רפאל בטי שירשו ממנו את העיתון. בתקופה זו דרש שר הפנים סאמי פתח למנוע ממנו לעבוד בעיתונות, ופנה לבעלי "אל-בלד" בבקשה להרחיקו. מחשש לכוחו של השר, כמעט נענו הבעלים לבקשה, אך פאק בטי שלמד עיתונאות באוניברסיטה האמריקאית בקהיר, התעקש להשאירו או להפסיק את הוצאת העיתון. לבסוף הוסכם כי יעבוד מביתו וישלח את המאמרים למערכת העיתון[2].
לאחר המהפכה של 1958
לאחר מהפכת 14 ביולי 1958 בעיראק ועלייתו של עבד אל-כרים קאסם לשלטון, הוקמה הרפובליקה העיראקית הראשונה. הוא חידש את עבודתו העיתונאית והפך לעורך הראשי של עיתונים גדולים: אל-ראי אל-עאם, בבעלות המשורר מוחמד מהדי אל-ג'וואהירי, ואל-ג'ומהוריה, וכן אל-אחבאר. בשל מעמדו הרם אצל עבד אל-כרים קאסם, הוא היה מסוגל לפקח על עריכתם של שני עיתוני בוקר בולטים, עיתון ערב ועיתון שבועי. מספר העיתונים והמגזינים שערך הסתכם ביותר מעשרים עיתונים ומגזינים על פני תקופה של 30 שנה, מ-1943 עד 1973.
מעצרו
אל-בסון נעצר מספר פעמים במהלך השנים 959–1943. בשנת 1963 החליט בסופו של דבר לעזוב את עבודתו העיתונאית מחשש למשפחתו ולילדיו. הוא החל לעבוד כמנהל מוסך מכוניות ומשאיות השייך לחברה פרטית. בוצעו שני ניסיונות התנקשות בחייו ב-1959 וב-1963, והוא גם נעצר על ידי שירות המודיעין הכללי של הביטחון בתקופת שלטונו של הנשיא אחמד חסן אל-בכר בשנת 1973. לאחר שמצבם של יהודי עיראק הידרדר, הוא נאלץ להגר עם משפחתו. נוצר עבורם מצב שלא איפשר להם עוד לחיות בעיראק ובאוגוסט 1973 עזב את עיראק. גם לאחר שעזב את מדינתו הוא המשיך לעבוד בעולם העיתונות החופשית, אותו אהב.
ספרו
סלים אל-בסון עבד עם המשורר מוחמד מהדי אל-ג'וואהירי בתחום העיתונאות, והם פיתחו ידידות ארוכת שנים. אל-בסון כתב ספר על אל-ג'ווהירי בשם "אל-ג'ווהירי בלשונו ובעטי": ספר המכיל מסמכים שלא פורסמו בעבר ומחקר מקיף עליו, בנוסף לשירים ומכתבים פרטיים מאל-ג'ווהירי שנכתבו במהלך פגישות רבות ביניהם. אל-בסון השלים את הספר בעיראק אך לא פרסם אותו שם מחשש שצעד זה יפגע ביכולתו לעזוב את עיראק לאחר שמשרד הפנים אישר את דרכונו, שנחשב באותה תקופה לנושא רגיש עבור כל יהודי עיראקי. סלים רצה להדפיס את הספר מחוץ לעיראק אבל גם מחוץ לעיראק התמודד עם בעיות רבות, בין היתר נזק שעלול היה להיגרם לאל-ג'ווהירי, שבאותה תקופה חי בין עיראק לצ'כוסלובקיה, בעקבות פרסום ספר עליו מאת סופר יהודי שחי בישראל[3].
מיצירותיו
אל-בסון כתב ופרסם כתבי יד וספרים מודפסים רבים. הבולטים שבהם:
- מורשת
- הנאציזם בעיראק
- אל-ג'ווהירי עם לשונו ועם העט שלי. הוצאה לאור בבגדד על ידי בית ההוצאה לאור מסופוטמיה[4]
- עיתונאים וסופרים
- עובדות על התנועה הכורדית
- דמויות מההיסטוריה
- הכרתי אותם
- הגורל לועג (קובץ סיפורים קצרים)
- לימודי פוליטיקה
מותו
סלים אל-בסון נפטר באוגוסט 1995 לאחר שסבל ממחלה שמנעה ממנו לעבוד במשך ארבע עשרה שנים[5].
הערות שוליים
- ↑ جريدة الشرق, alsharqpaper.com
- ↑
שגיאות פרמטריות בתבנית:קישור כללי
פרמטרי חובה [ כותרת ] חסרים [1] - ↑ "الجواهري بلسانه وبقلمي". אורכב מ-המקור ב-8 مايو 2022. נבדק ב-2022-05-07.
{{cite web}}: יש לבדוק את התאריך ב:|archive-date=(עזרה) - ↑ "تحميل كتاب الجواهري بلسانه وبقلمي - سليم البصون.pdf رابط مباشر". אורכב מ-המקור ב-10 مايو 2022. נבדק ב-2022-05-07.
{{cite web}}: יש לבדוק את התאריך ב:|archive-date=(עזרה) - ↑ "سليم البصون.. سجل حافل من الصحافة النزيهة". אורכב מ-המקור ב-10 مايو 2022. נבדק ב-2022-05-07.
{{cite web}}: יש לבדוק את התאריך ב:|archive-date=(עזרה)
סלים אל-בסון41273889Q111893658