סנואו היל (אי)
| נתונים מדיניים | |
|---|---|
| אוכלוסייה | שגיאת לואה ביחידה יחידה:עיר בשורה 504: attempt to index field 'wikibase' (a nil value). (שגיאת לואה ביחידה יחידה:עיר בשורה 504: attempt to index field 'wikibase' (a nil value).) |
סנואו היל (אנגלית: Snow Hill Island) הוא אי מושלג כמעט כולו, באורך 33 ק"מ וברוחב 12 ק"מ, סמוך לחוף המזרחי של חצי האי האנטארקטי. מצפון-מזרח מפריד בינו לבין האי רוס מצר האדמירליות. זהו אחד ממספר איים הסובבים את חצי האי הידוע בשם ארץ גראהאם, הקרוב לדרום אמריקה יותר מכל חלק אחר של יבשת אנטארקטיקה.[1]
היסטוריה
את האי גילתה ב-6 בינואר 1843 משלחת בריטית בראשות ג'יימס קלארק רוס, שכיון שלא היה בטוח מה הקשר שלו עם היבשה, קרא לו "סנואו היל" ("גבעה מושלגת"), משום שחיפוי השלג שלו עמד בניגוד לאדמה החשופה של האי סיימור הסמוך. את עובדת היותו אי נפרד קבעה בשנת 1902 המשלחת השוודית לאנטארקטיקה בראשות אוטו נורדנשלד, שעשתה שם את עונות החורף של 1901, 1902 ו-1903 אחרי שאונייתה אנטארקטיק נלכדה בקרח הים. האי שימש למשלחת כבסיס לחקר האיים השכנים וחוף נורדנשלד של חצי האי האנטארקטי.
אתר היסטורי
צריף העץ שהקימה הקבוצה העיקרית של המשלחת השוודית בפברואר 1902, הידוע גם בשם "בית נורדנשלד" הוכרז כאתר היסטורי או מונומנט (HSM 38), בעקבות הצעה שהגישו ארגנטינה והממלכה המאוחדת להאספה המייעצת לברכית האנטארקטית.[1]
אזור צפרות חשוב
אתר בקצה הדרום-מערבי של האי, המקיף 263 הקטאר של קרח ים סמוך לחוף, הוכר כאזור צפרות חשוב (IBA) על ידי האיגוד הבינלאומי לצפרות, משום שהוא מאכלס מושבת קינון של כ-4000 זוגות של פינגווינים קיסריים. זו אחת משתי מושבות יחידות מסוג זה על יבשה באזור חצי האי האנטארקטי; המושבה השנייה נמצאת באיי דיון.[2]
לקריאה נוספת
- Antarctica. Sydney: Reader's Digest, 1985, pp. 152–159..
- Child, Jack. Antarctica and South American Geopolitics: Frozen Lebensraum. New York: Praeger Publishers, 1988, pp. 69, 72.
- Lonely Planet, Antarctica: a Lonely Planet Travel Survival Kit, Oakland, CA: Lonely Planet Publications, 1996, 307.
- Stewart, Andrew, Antarctica: An Encyclopedia. London: McFarland and Co., 1990 (2 volumes), p 931.
- Bernard Stonehouse, Encyclopedia of Antarctica and the Southern Oceans, John Wiley and Sons, 2002. מסת"ב 0-471-98665-8
- U.S. National Science Foundation, Geographic Names of the Antarctic, Fred G. Alberts, ed. Washington: NSF, 1980.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 ESA Science & Technology: Graham Land, מזכירות הברית האנטארקטית, 2012
- ^ http://www.birdlife.org
