סניידר-אנפילד
שגיאות פרמטריות בתבנית:נק"ל
פרמטרים [ שנות שירות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
.jpg) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | רובה מחורק נטען בית בליעה |
| מדינה מייצרת |
 הממלכה המאוחדת |
| יצרן | מפעל הנשק הקל המלכותי |
| מלחמות |
המלחמה האנגלו-אפגנית הראשונה מלחמת הזולו |
| יחידות שיוצרו | כ-870,000 |
| מידע טכני | |
| קליבר | 14.7 מ"מ |
| פעולה | מצת חלמיש |
| הזנה | טעינת לוע ידנית |
| אורך כולל | 1.25 מטר |
| משקל ריק | 3.8 ק"ג |
| קצב אש | בודדות |
| מהירות לוע | 381 מטר לשנייה |
| טווח אפקטיבי | 550 מטר |
| טווח מקסימלי | 1,800 מטר |
סניידר-אנפילד (באנגלית: Snider–Enfield) היה רובה מחורק קנה בעל טעינת בית בליעה, אשר פותח על ידי מפעל הנשק הקל המלכותי (אנפילד) על בסיס פטנט של ג'ייקוב סניידר ושירת את כוחות האימפריה הבריטית בשנים 1901–1866.
הסניידר-אנפילד היה למעשה פיתוח של האנפילד דגם 1853 עם התאמה מהפכנית לשיטת נקירה מכנית וטעינה דרך בית הבליעה במקום מצת חלמיש וטעינת לוע שהייתה נהוגה ברובים שקדמו לו. הוא נכנס לשירות סדיר עד שהוחלף בהדרגה על ידי המרטיני-הנרי החל מ-1874, אך נותר בשירות מצומצם בכוחות שונים ברחבי העולם עד לתחילת שנות ה-20 ואף מלחמת העולם הראשונה.
דגמי הסניידר-אנפילד הראשונים יוצרו על ידי התאמת הדגם 1853 עם בית הבליעה החדש, אך עם אותו קנה ונקירה כמו הדגם הקודם. החל מהדגם השלישי של הסניידר-אנפילד, הרובים יוצרו מאפס וכללו את שיטת הנקירה החדשה קנה חדש ומספר שינויים עיצוביים קלים. גם התחמושת של הדגם החדש עברה שיפור משמעותי מהדגם 1853, כאשר המטען והקליע ישבו בכדור נחושת שבבסיסו נקודת נקירה לירי הכדור, לאחר הירי היה נותר תרמיל ריק שנפלט מבית הבליעה (בדומה לרובים מודרניים).
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רובה סניידר-אנפילד |
