סקודו איטלקי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סקודו אפיפיורי מ-1846
סקודו של פארמה ופיאצ'נצה מ-1626 עם דיוקנו של אודוארדו פרנזה

סְקוּדוֹאיטלקית: scudo, ברבים: scudi, סקודי) הוא שם כולל למטבעות כסף שנפוצו ברחבי איטליה עד המאה ה-19. שמו של המטבע, כמו האקו הצרפתי והאשקודו הפורטוגלי, נגזר מן המלה הלטינית scutum ("מגן").

בנוסף לסקודו הכסף התקיים גם סקודו-זהב.

סקודו הכסף הראשון שנקרא scudo d'argento - "מגן כסף" נטבע ב-1551 במילאנו בעת שלטונו של קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה". המטבע נטבע מכסף כיוון שספרד, ששלטה במכרות הזהב של מקסיקו ודרום אמריקה וויסתה את מחירי המתכות ומילאנו הייתה חלק מן האימפריה הספרדית באותה תקופה. ערי איטליה האחרות מיהרו להתאים עצמן להילך החדש.

עיר-מדינה שנת הטבעה ראשונה משקל בגרמים ערך כסף טהור
מילאנו 1551 31-32 958.3/1000[1]
ונציה 1563 32.896 948/1000[2]
ג'נובה 1567 37.265 958.3/1000[3]
פירנצה 1568 32.56 958.3/1000[4]

בעת שלטון מריה תרזה נקבע משקל הסקודו ל-23.10 גרם וכמות הכסף הטהור בו עמדה על 896/1000.

במדינת האפיפיור התקיים הילך חוקי בשם Scudo pontificio עד שהוחלף בלירה איטלקית (ובלירת הוותיקן השווה לה) בשנת 1866. הסקודו האפיפיורי התחלק ל-100 באצ'י (baiocchi) וכל באצ'ו (baiocco) התחלק ל-5 קוואטריני (quattrini).

האזורים שהיו בשליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית החליפו ב-1857 את הסקודו לפלורין איטלקי בערך של 2 פלורין לסקודו.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0