סקסייוומאן
 | |
| חומת המבצר של סקסייוומאן | |
| היסטוריה | |
|---|---|
| תרבויות | אינקה |
| סוג | מבצר |
| אתר ארכאולוגי | |
| מצב | הריסות |
| גישה לציבור | כן |
| מיקום | |
| מדינה |
 פרו |
| מיקום | מחוז קוסקו, פרו |
| קואורדינטות | 13°30′28″S 71°58′56″W / 13.507778°S 71.982222°W |
סקסייוומאן (בקצ'ואה: Sacsayhuamán) הוא חורבות מבצר בפאתיה הצפוניים של העיר קוסקו בפרו, הבירה ההיסטורית של אימפריית האינקה.
המתחם נבנה על ידי האינקה במאה ה-15, בעיקר תחת הקיסר פאצ'אקוטי ויורשיו.[1] הם בנו קירות בבנייה יבשה הבנויים מאבנים ענקיות. העובדים סיתתו בזהירות את הסלעים כדי להתאים אותם זה לזה בחוזקה ללא טיט. האתר נמצא בגובה של 3,701 מטרים.
בשנת 1983 הוגדרו העיר קוסקו וסקסייוומאן יחד כאתרים ברשימת המורשת העולמית של אונסק"ו.[2]
תיאור
המבצר שוכן על גבעה תלולה המשקיפה על העיר, כ-3 קילומטרים ממרכז העיר. מהמתחם המבוצר נשקף נוף רחב של העמק מדרום-מזרח. מחקרים ארכאולוגיים של אוספים של כלי חרס מפני השטח של סקסייוומאן מצביעים על כך שהיישוב המוקדם ביותר של ראש הגבעה מתוארך לערך בשנת 900 לספירה.[3]
לפי ההיסטוריה בעל פה של האינקה, טופאק אינקה יופאנקי:
זכר שאביו פאצ'אקוטי קרא לעיר קוסקו עיר האריה. הוא אמר שהזנב הוא המקום שבו מתאחדים שני הנהרות הזורמים דרכה, שהגוף הוא הכיכר הגדולה והבתים שמסביבו, ושהראש חסר.
האינקה החליט ש"הראש הטוב ביותר יהיה לבנות מבצר על רמה גבוהה מצפון לעיר".
— Pedro Sarmiento de Gamboa, History of the Incas, chapter LIII.
במהלך המאה ה-15 התרחבה אימפריית האינקה אל יישוב זה. במקום נבנו קירות בבנייה יבשה של אבנים ענקיות. הכרוניקן הספרדי בן המאה ה-16 פדרו סייסה דה לאון (אנ') כתב ב-1553: "המבצר החל בימי פאצ'אקוטי; בנו טופה אינקה ואיינה קאפאק וואסקאר [מת 1532] הוסיפו לו רבות". סייסה כותב על הבנייה שפאצ'אקוטי "הורה על 20,000 איש שנשלחו מהפרובינציות" וכי "4,000 מהם חצבו וסיתתו את האבנים; 6,000 סחבו אותן בכבלים גדולים של עור וקנבס; האחרים חפרו את החפירה והניחו את היסודות, בעוד שאחרים ניסרו מוטות וקורות עבור העצים."[4] משערים שבניית המבצר ארכה כ-50 שנה.[5]
לאחר המארב לאטוואלפה במהלך הכיבוש הספרדי של אימפריית האינקה שלח פרנסיסקו פיסארו את מרטין בואנו (Martin Bueno) ושני ספרדים נוספים לסייע בהעברת זהב וכסף ממקדש קוריקנצ'ה בקוסקו לקחאמרקה, שם התבססו הספרדים. הם מצאו שמקדש השמש "מכוסה בלוחות זהב", שהספרדים הורו כביכול להסירו כתשלום עבור הכופר של אטוואלפה. שבע מאות לוחות הוסרו ונוספו למאתיים מטענים של זהב שהועברו בחזרה לקחאמרקה.
לאחר שפרנסיסקו פיסארו הגיע סוף סוף לקוסקו, תיאר פדרו פיסארו (אנ') את מה שהם מצאו:
על ראש גבעה היה להם [בני האינקה] מבצר חזק מאוד מוקף בקירות בנייה מאבנים ובעל שני מגדלים עגולים גבוהים מאוד. ובחלק התחתון של הקיר הזה היו אבנים כל כך גדולות ועבות עד שלא נראה היה שידי אדם יכלו להציב אותן במקומן...הן היו כל כך קרובות זו לזו, וכל כך מותאמות היטב, עד שקצה הסיכה לא יכלה לחדור ביניהן. כל המצודה נבנתה על טרסות ובחללים שטוחים. החדרים הרבים היו מלאים בכלי נשק, רומחים, חיצים, חצים, אלות, באקלרים ומגנים מלבניים גדולים...היו הרבה קסדות...היו גם... אפריונים מסוימים בהם הוסעו הלורדים, כמו גורים.
פדרו פיסארו תיאר בפירוט חדרי אחסון שהיו בתוך המתחם ומלאים בציוד צבאי.
הרחבה הגדולה, המסוגלת להכיל אלפי אנשים, תוכננה לפעילויות טקסיות משותפות. ייתכן שכמה מהמבנים הגדולים באתר שימשו גם במהלך טקסים. מערכת יחסים דומה לזו שבין קוסקו לסקסייוומאן שוכפלה על ידי האינקה במושבה הרחוקה שבה התפתחה סנטיאגו דה צ'ילה. מבצר האינקה שם, המכונה צ'נה (Chena), קדם לעיר הקולוניאלית הספרדית. זה היה אתר פולחן טקסי הידוע בשם ואקה דה צ'נה (Huaca de Chena).[6]
האזור הידוע ביותר של סקסייוומאן כולל את הכיכר הגדולה שלו ואת שלושת קירות הטרסה המסיביים הסמוכים לה. האבנים המשמשות לבניית טרסות אלו הן מהגדולות בהן נעשה שימוש בכל בניין באמריקה הקדם-היספנית. הם מציגים דיוק חיתוך והתאמה שאין שני לו ביבשת אמריקה.[7] האבנים צמודות כל כך קרוב שלא ניתן לדחוק פיסת נייר אחת בין רבות מהאבנים. משערים שדיוק זה, בשילוב הפינות המעוגלות של גושי האבן, מגוון הצורות המשתלבות ביניהם והאופן שבו הקירות נוטים פנימה, הם שסייעו לחורבות לשרוד רעידות אדמה הרסניות בקוסקו. הארוך מבין שלושת הקירות הוא כ-400 מטר. גובהם כ-6 מטרים. נפח כל האבנים המשוער הוא למעלה מ-6,000 מטרים מעוקבים. ממדיו של גוש האנדזיט הגדול ביותר הם גובה 9 מטרים, רוחב 5 מטרים ועומק 4 מטרים ומשקלו מעל ל-200 טון.
בעקבות המצור על קוסקו (1536– 1537), החלו הספרדים להשתמש בסקסייוומאן כמקור לאבנים לבניית קוסקו הספרדית; תוך כמה שנים הם פירקו והרסו חלק גדול מהמתחם. האתר נהרס גוש אחר גוש כדי לנצל חומרים שבעזרתם ניתן לבנות את המבנים הממשלתיים והדתיים הספרדיים החדשים של העיר הקולוניאלית, כמו גם את בתי הספרדים העשירים ביותר. במילותיו של הכרוניקן ממוצא אינקה-ספרדי אינקה גרסילאסו דה לה וגה: "כדי לחסוך לעצמם את ההוצאות, המאמץ והעיכוב שבהם עיבדו האינדיאנים את האבן, הם פירקו את כל האבנים המסותתות מהחומות. אכן אין בעיר בית שלא נעשה בו שימוש מאבנים אלו, או לפחות בבתים שבנו הספרדים."
כיום נותרו במקום רק האבנים שהיו גדולות מכדי להזיז אותן בקלות.[7]
ב-13 במרץ 2008 גילו ארכאולוגים חורבות נוספות בהקף של סקסייוומאן. התאוריה היא שהאתר נבנה לראשונה בתקופת תרבות קילקה (אנ') שקדמה לאינקה. אף על פי שהאתר נראה כטקסי באופיו, התפקיד המדויק אינו ידוע.[8]
חלקים מהאתר נפגעו בינואר 2010 בתקופות של גשם כבד באזור.[9]
כיום
הפרואנים ממשיכים לחגוג את אינטי ריימי, פסטיבל האינקה השנתי של נקודת ההיפוך החורפית הדרומית והשנה החדשה.[10] הוא נערך ליד סקסייוומאן ב-24 ביוני. פסטיבל חשוב נוסף הוא וראצ'יקוי (אנ'), הנערך שם מדי שנה ביום ראשון השלישי של חודש ספטמבר.[11][12]
תושבים מקוסקו משתמשים ברחבה הגדולה בין כותלי המתחם לריצה, טאי צ'י ופעילויות אתלטיות אחרות.
קישורים חיצוניים
The Living Stones of Sacsayhuaman, סרטון באתר יוטיוב
- BBC Article New Discoveries at Sacsayhuamán
- World's Greatest Riddles Mystery of Sacsayhuamán
הערות שוליים
- ^ World History Encyclopedia: Sacsayhuaman
- ^ "City of Cuzco - World Heritage Site". UNESCO World Heritage Centre (באנגלית).
- ^ WorldByIsa: Things to do in Cusco
- ^ "Chronicles of Peru Part II 1553"
- ^ Patricia Temoche Cortez, Breve historia de los incas, Ediciones Nowtilus S.L., 2010, מסת"ב 9788497634434
- ^ Stehberg Ruben, La Fortaleza de Chena y su relación con la ocupación incaica de Chile central. Occasional publication N ° 23, História Natural's National Museum, Santiago, Chile, 1976.
- ^ 7.0 7.1 Brian S. Bauer (2010). Ancient Cuzco: Heartland of the Inca. University of Texas Press. ISBN 978-0-292-79202-9.
- ^ "Ancient temple unearthed near Inca capital", NBC, 14 Mar 2008, Retrieved 2 Jan 2022.
- ^ "Heavy rainfall in Peru", BBC News, 26 January 2010
- ^ "Stonehenge y Cuzco, dos destinos unidos por el culto al sol". La Vanguardia. 20 ביוני 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Warachikuy
- ^ The Tradiditional WARACHIKUY, סרטון באתר יוטיוב
