איקיטוס
| מדינה |
 פרו |
|---|---|
| מחוז | לורטו (Loreto) |
| נפה | Maynas |
| ראש העיר | Adela Jiménez |
| תאריך ייסוד | 1750 |
| שטח | 368.85 קמ"ר |
| גובה | 106 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 437,376 (2015) |
| אזור זמן | UTC -5 |
| http://www.munimaynas.gob.pe | |
איקיטוס (ספרדית: Iquitos) היא עיר בצפון פרו, בלבו של יער הגשם על גדות נהר האמזונאס, ובירת מחוז לורטו. העיר נמצאת בגובה 106 מטרים מעל פני הים, והיא העיר הגדולה ביותר בעולם אשר מנותקת מכבישים ודרכים יבשתיות: הגישה אליה מתאפשרת רק דרך שדה התעופה והנמל המקומיים. אוכלוסיית העיר מונה 400,000 תושבים.
אקלים
מזג האוויר באזור לח מאד עם לחות ממוצעת של 85%. העונה הגשומה היא בין החודשים נובמבר עד מאי, ובמהלכה יורדות כמויות גדולות של גשמים. מפלס הנהר מגיע לשיא גאות בחודש מאי ולשיא השפל בחודש אוקטובר.
היסטוריה
העיר נוסדה בשנת 1750 על ידי מיסיונרים נוצרים ישועים, שהחלו להמיר את דתם של תושבי האזור. העיר החלה לשגשג כשהפכה לבירת אזור לורטו ב-1864, בזכות גילוי השימוש בעץ הגומי לצורך תעשיית הלטקס.
כלכלה
בסוף המאה ה-19 התפתחה תעשיית הגומי ונעשה שימוש גובר בעץ הגומי לצורך יצירת לטקס. גילוי זה הביא לפריחה כלכלית גדולה באזור. כיום בעקבות המעבר לתחליפים סינתטיים וגידול חקלאי מרוכז של עצים אלו, לא נאסף הגומי מעצים הגדלים באזור זה. בעשורים האחרונים כלכלת העיר מבוססת בעיקר על כריתת עצים מיערות הגשם, ושאיבת נפט גולמי המצוי בשפע באזורי הג'ונגל. כמו כן מיקומה של העיר, בסמוך לגבולות עם המדינות ברזיל ואקוודור, הופך אותה לצומת מסחרית חשובה.
חינוך
בעיר ישנן שתי אוניברסיטאות, אשר מקדמות את המחקר האקולוגי של האזור. מגוון רחב של גילויים באזור תרמו למחקרים רבים בתחום הכימיה והביולוגיה. בנוסף נעשה מאמץ לערב את האוכלוסייה המקומית בשימור יערות הגשם, תוך כדי מתן דגש על חשיבות התיירות האקולוגית.
תיירות
לאיקיטוס מוניטין גדל של מוקד תיירות בפרו. רמת הפשיעה ביחס לגודל העיר היא נמוכה יחסית. התנועה בתוך העיר היא בעיקר על ידי אופנועים ומוטו-טקסי. מוקדי התיירות המרכזיים הם סיורים היוצאים מהעיר על גבי סירות לג'ונגלים הסמוכים, והרובע בלן (Belén), בו אפשר לצפות בדרך החיים המיוחדת של המקומיים ולשוט על גבי סירות קנו בשווקים הצפים הייחודיים לרובע. כמו כן איקיטוס מהווה נקודת יציאה לשמורת הטבע הלאומית פקיה-סמיריה (Pacaya-Samiria).
יהודים
בשנות השמונים של המאה ה-19 הגיעה לעיר קבוצה קטנה של צעירים יהודים ממרוקו, הרפתקנים מתוך קבוצה גדולה של יהודי מרוקו שהיגרו לדרום אמריקה והשתקעו בעיקר בברזיל. חלק מאותם צעירים עזבו את איקיטוס, ואלו שהשתקעו נישאו לתושבי המקום ממוצא אינדיאני. יהודים אלו עסקו בסחר בעץ הגומי. בעיר לא נבנה בית כנסת, אך הוקם בית עלמין יהודי. בשנות החמישים של המאה ה-20 התחילו הצאצאים של אותם מהגרים להתעניין בשורשים היהודיים שלהם, ובשנות ה-90 מאות מהם עברו תהליכי גיור בסיוע רבנים פרואנים. המתגיירים התארגנו בקבוצה בשם "החברה הישראלית של איקיטוס" (Sociedad Israelita de Iquitos). רבים מבני הקהילה עלו לישראל. בימינו פועל בעיר בית כנסת קטן בחדר האחורי של חנות למזרנים השייכת לאחד מחברי הקהילה.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: איקיטוס |
The Guardian 18 august 2016 Ryan Schuessler
