סרגיי סטרוגנוב
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אמן ריקה. סרגיי סטרוגנוב (ברוסית: Сергей Строганов : 8 בנובמבר 1794 - 22 במרץ 1882) היה אציל רוסי, מדינאי, היסטוריון אמנות, ארכאולוג, אספן ונדבן. הוא היה בן למשפחת סטרוגנוב המפורסמת [1]
ביוגרפיה
הוא נולד בסנט פטרסבורג, בירת האימפריה הרוסית, בשנת 1794 לברון גריגורי סטרוגנוב (1770–1857) ולנסיכה אנה טרבטסקיה (1765–1824). [2] [3]
כנער ובוגר צעיר לחם למען רוסיה במלחמות נפוליאון והתבלט בקרב בורודינו ובקרב לייפציג. ב-1815 נשא סטרוגנוב לאישה את נטליה פבלובנה סטרוגנובה (1796–1872), בתה של סופי גוליצין, איתה נולדו לו ארבעה בנים ושלוש בנות. לאחר מכן השתתף סטרוגנוב במלחמת רוסיה-טורקיה בשנים 1828–1829 ובמלחמת קרים.
הרוזן סרגיי סטרוגנוב מילא תפקיד גדול בהתפתחות החינוך והתרבות הרוסית במהלך המאה ה-19. בשנת 1825, סטרוגנוב ייסד את האקדמיה הפרטית הראשונה לאמנות ברוסיה (במוסקבה) באמצעות כספו. האקדמיה לאמנות לימדה אומנויות ומלאכות ל-360 אנשים, כולל ילדים וצמיתים. מ-1835 עד 1847, סטרוגנוב היה הממונה על החינוך במחוז מוסקבה, שכלל את אוניברסיטת מוסקבה אשר פרחה אז כמקום מרכזי בחיי האינטלקטואלים הרוסיים. [4] בשנת 1860 שונה שם האקדמיה לאמנות לבית הספר סטרוגנוב והיא חינכה אדריכלים ואמנים בולטים רבים.
מ-17 באפריל 1859 עד 8 בספטמבר 1859, כיהן הרוזן סטרוגנוב כמושל הכללי של מוסקבה. החל משנת 1860, סטרוגנוב היה המורה של בנו הבכור של הקיסר אלכסנדר השני, וכן של בניו הצעירים.
סטרוגנוב כיהן גם במועצת המדינה של האימפריה הרוסית והיה יו"ר האגודה להיסטוריה ועתיקות ברוסיה בין השנים 1837 ל-1874, וכן ייסד את הוועדה לארכאולוגיה, שניהלה חפירות בערים עתיקות ברוסיה.
כבעל אדמות, סטרוגנוב התנגד לשחרור הצמיתים הרוסים על ידי הצאר אלכסנדר השני ב-1861.
לאחר רצח אלכסנדר השני ב-1881, הצליח סטרוגנוב ואחרים, לשכנע את הצאר הרוסי החדש, הרוזן אלכסנדר השלישי, לגנוז את הצעתו של מיכאיל לוריס-מליקוב לשינוי הדומא והחוקה הרוסית. [5]
סטרוגנוב נפטר בשנת 1882 בביתו בסנט פטרסבורג, בן 87.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ СТРОГАНОВ Сергей Григорьевич, www.hist.msu.ru
- ^ Kenneth, Count Sergei Stroganov, www.rusartnet.com (ב־British English)
- ^ "Family"
- ^ Evans, Charles T. (1991). Count Sergei Stroganov and the Development of Moscow University, 1835-1947 (PhD). University of Virginia.
- ^ Thomas S. Pearson, Russian Officialdom in Crisis: Autocracy and Local Self-Government, 1861-1900, Cambridge University Press, 2004-02-12, מסת"ב 978-0-521-89446-3. (באנגלית)
