עוולת מטרד
בדיני נזיקין, עוולות מטרד היא קבוצה של עוולות המגינות על זכותם של בני אדם ליהנות מרכושם או מהרכוש הציבורי.
בפקודת הנזיקין, כולל פרק עוולות המטרד את מטרד ליחיד, מטרד לציבור, הפרעה לאור שמש ועוולת מניעת תמיכה.
משטר האחריות
בסיס האחריות של עוולות המטרד הוא מעורב קנייני-נזיקי[1][2]. הרעיון הבסיסי שעומד ביסוד עוולות המטרד הוא שיש לפצות את הניזוק על הפגיעה בזכויותיו הקנייניות במקרקעין וההנאה מהם.
פועל יוצא מבסיס אחריות קנייני-נזיקי זה הוא משטר אחריות המחמיר יחסית עם הנתבע. משטר אחריות זה, זכה בפסיקה לכינוי "אחריות מוגברת" והוא מבוסס על הדרישה כי הנזק לנתבע היה צפוי על ידי הנתבע כתוצאה ממעשהו של האחרון. מבחן הצפיות הוא מבחן אובייקטיבי. גם אם הנתבע לא צפה את הנזק בפועל, אך לפי מבחן האדם הסביר היה עליו לצפותו - הוא ייחשב כאחראי לנזק. בגדריה של אחריות זו אין כל צורך בקביעה כי הנתבע לא נקט בכל האמצעים הסבירים, בין מצידו ובין מצד הזולת, למניעת הנזק כפי שנדרש כדי לבסס התרשלות בנזיקין.
בהתאם לכך, בפרשת שאה נפסק כי בגדרה של האחריות שחלה בפרק המטרדים די בכך שהנתבע היה מודע או צריך היה להיות מודע לעובדה שהמעשה אשר בוצע עשוי לגרום לנזק וכי בהתקיים תנאי זה תחול האחריות על הנתבע גם אם נקט בכל הצעדים הסבירים כדי למנוע את הנזק.
הערות שוליים
- ^ ע"א 513/88 ויג'י שאה נ' רחל שני (כרבאסי)(להלן :"פרשת שאה"), סעיף 9 לפסק הדין; דוד קרצ'מר, "דיני נזיקין – העוולות השונות" מטרדים 108 (ג. טדסקי עורך, תש"ם), (להלן : "קרצ'מר - מטרדים")
- ^ רם וינוגרד, "הזכות לתמיכה במקרקעין" משפטים לג (תשס"ג) 204-202
