עיוורון מגדרי
עיוורון מגדרי או עיוורון מיני[1] הוא הנוהג של התעלמות ממגדר בתחום החינוך, העסקים, המשפטים ותחומים אחרים, כגורם משמעותי באינטראקציות בין אנשים.
בחינוך
קריסטה רטקליף כותבת כי עיוורון מגדרי מתפקד בכיתה כדי להמעיט בקיומם של הבדלים בין המינים, הנוטה לחזק את אי-השוויון המגדרי הקיים.[2]
הקמפיין הלאומי לסטודנטים עיוורים מגדרית, שנוסד בארצות הברית בשנת 2006,[3] טען בעד דיור קמפוס נייטרלי-מגדרי במכללות ובאוניברסיטאות.[4]
בבריאות
השימוש בחדרי בית חולים מעורבים היה מוכח כשנוי במחלוקת גם בבריטניה וגם בקנדה.[5] שרת הבריאות של מניטובה, תרזה אוסוולד, פעלה באופן אקטיבי נגד חדרים כאלה ואמרה שאם האנושות יכולה "להעמיד מישהו על הירח", היא יכולה למצוא דרך להיענות לבקשות מגדריות מבלי להוביל לעיכובים של חולים.[6] בריטניה הגדולה הסכימה להפסיק חדרים כאלה ב-2010.
אתיקנים רפואיים אחדים מתחו ביקורת על המאמצים לחזור לחדרים חד מיניים.[6] ג'ייקוב מ. אפל, תומך בחדרים מעורבים מגדרית בארצות הברית, כתב כי התנגדות לחדרים מעורבים מגדרית נובעת מ"דעות קדומות מיושנות" וטען: "מכיוון שחלק מהאנשים התחנכו לחשש או לפחד מלחלוק חדר עם אדם מהמין השני ... אנו מורידים עוגנים ומנציחים דעה קדומה זו במדיניות החברתית."[7]
בחוק
המבחן המשפטי של "reasonable person" ספג ביקורת על כך שהוא מיושם בכמה תחומי החוק, במיוחד הטרדות. נשים נתונות להטרדה מנורמלת ואנדמית יותר מגברים. בנימוק זה, המקרה האמריקאי של אליסון נ. בריידי – 924 F.2d 872 משנת 1991, קבע בית המשפט כי "תקן של אדם סביר ועיוור מין נוטה לרוב להיות זכר ונוטה להתעלם באופן שיטתי מחוויות עם נשים".[8]
מחקר
טיפול מבוסס מגדר שורר בכל רחבי העולם. על מחקר שנערך על ארגונים שהציעו שירותים לנשים בלבד, 23% אמרו כי הסיבה שלהם התבססה על אי-שוויון של נשים ועל הרצון לטפל בחוסר האיזון הזה; 20% אמרו שמרחבים המיועדים לנשים בלבד מקדמים התפתחות והעצמת נשים; 18% אמרו כי הם נותנים שירות שאינו מספק שירותים לשני המינים, והתמקד בצרכים הספציפיים של נשים.[9]
מחקרים מצביעים על כך שאפשרויות לשירותים חד-מיניים רבים נשארים זמינים. מתוך 1000 נשים שנשאלו על ידי מרכז משאבי הנשים, 97% הצהירו כי לנשים צריכה להיות אפשרות לגשת לשירותים לנשים בלבד אם הן היו קורבנות לתקיפה. 57% ציינו כי יבחרו בחדר כושר לנשים בלבד על פני חדר כושר מעורב.[10] שירותי מין-יחיד יכולים לספק נוחות ומעורבות רבה יותר למשתתפים שאחרת לא היו מעורבים.[11]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הגדרה לפי המכון האירופי לשוויון מגדרי
הערות שוליים
- ^ Bacchi, Carol Lee (2009). "Policy". In Essed, P.; Goldberg, D.T.; Kobayashi, A. (eds.). A Companion to Gender Studies. John Wiley & Sons. p. 183. ISBN 978-1-4051-8808-1.
- ^ Ratcliffe, Krista (2005). "Listening Pedagogically". Rhetorical Listening: Identification, Gender, Whiteness. Carbondale: Southern Illinois University Press. p. 134. ISBN 0-8093-2668-X.
- ^ "About". The National Student Genderblind Campaign. אורכב מ-המקור ב-8 באפריל 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Redden, Elizabeth (28 בדצמבר 2006). "A Room for Jack and Jill". Inside Higher Ed.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Miner, John (17 ביוני 2010). "Shared room sparks rage". London Free Press.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 6.0 6.1 Bruce Owen, Oswald vows action to stop coed rooms in hospitals, Winnipeg Free Press, 14 May 2010
- ^ Appel, Jacob M. (2010-06-18). "Are We Ready for Coed Hospital Rooms?". HuffPost. נבדק ב-2019-04-26.
- ^ McCammon, Holly J.; Taylor, Verta; Reger, Jo; Einwohner, Rachel L. (eds.). The Oxford Handbook of U.S. Women's Social Movement Activism. p. 204.
- ^ "Women-only services: making the case. A guide for women's organisations" (PDF). London, UK: Women's Resource Centre. ביולי 2011. p. 18. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2018-07-11. נבדק ב-2018-04-18.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Women-only services: making the case, 2011, עמ' 15
- ^ Women-only services: making the case, 2011, עמ' 7
