עין שולמית
עין שולמית הוא מעיין קטן ועונתי הנובע בנחל משמר העמק, בתחום יער רמות מנשה שבצפון ישראל. המעיין ניזון ממי גשמים, ומימיו זורמים בעיקר בחודשי החורף והאביב. בתקופת הקיץ ספיקתו יורדת באופן משמעותי ולעיתים מתייבש לגמרי. המעיין ממוקם ליד ערוץ נחל משמר העמק (ואדי אבו שושה – وادي أبو شوشة, "נחל אבי השקט"), ונחשב לחלק ממערכת של מעיינות קטנים הפזורים ברחבי רמות מנשה, בהם גם עין קיני, עין גחר ועין הכפר.[1]
שמות המעיין
במפות מנדטוריות מהשנים 1932–1942 מופיע המעיין בשם فخيّت الشغور عين ("עין פֻכֵית א-שֻ'ע'ור"). בדוחות מוקדמים יותר הוא נקרא גם עין בית ראש, על שם האתר הארכאולוגי הסמוך חרבת בית ראש (خربة بيت الراس – "חורבת בית הראס"). שמו הנוכחי, עין שולמית, ניתן לו רשמית בשנת 1959, על פי הצמח שערות שולמית, כפי שמופיע ב"רשימון הידרוגרפי של מפת ישראל – מעיינות". מאז, זהו השם שבו מופיע המעיין בכל המפות הממשלתיות.[1]
היסטוריה ושימושים
עד שנות ה-60 שימשו מי עין שולמית להשקיית שתילי עצים במשתלה שהופעלה על ידי הקרן הקיימת לישראל, לצורך ייעור אזור רמות מנשה. לצורך כך נבנתה במקום בריכת בטון מלבנית אשר אגמה את מי המעיין. באמצע שנות ה-60 הוקם קו צינור שאב את המים מהמעיין לשימוש חקלאי בקיבוץ משמר העמק. ההעברה בוצעה באמצעות צינור תת-קרקעי באורך של כ-1.7 קילומטרים, שנקרא "קו הוואדי", אשר הוביל את המים אל בריכת איסוף בשם "הגזיבו". בתחילה התנגדה קק"ל לניצול המעיין למטרות חקלאיות, אך לאחר דיונים עם נציבות המים אושרה הפעולה. בשנות ה-90 הוחלף צינור ה-PVC המקורי בצינור פוליאתילן בקוטר 4 צול (110 מ"מ), אשר נפרש לאורך דרכי היער, בקרבת ערוץ הנחל. במשך שנים רבות זורמים לבריכת הבטון של עין שולמית רק עודפי מים, בעוד עיקר הספיקה הוזרמה למורד לצורכי חקלאות. בעשור האחרון הוסרו ההגבלות על זרימת המעיין, והמים שבו לזרום באופן חופשי, במטרה לשקם את סביבת המעיין ולהשיב את האזור לשימוש ציבורי וטבעי.[1]
תהליך שיקום
יחידת המדען הראשי בקק"ל, יחד עם צוותי תכנון ויערני רמות מנשה, מקדמים תוכנית שיקום הידרולוגי ואקולוגי למעיין. התוכנית נועדה לשחזר את זרימת המים הטבעית וליצור בית גידול מתאים לצמחייה ולבעלי חיים, תוך שיקום סביבתי שיאפשר ביקור בטוח ונעים למטיילים. אחד ממרכיבי התוכנית כולל שימור הבריכה הקיימת והנגשתה למבקרים, תוך עידוד שכשוך רגליים בלבד – ללא רחצה – כדי להגן על המינים הרגישים החיים במעיין.[1]
אקולוגיה ובית גידול
עין שולמית מהווה בית גידול לח חשוב במרחב הים-תיכוני, במיוחד לאור היותו מקור מים עונתי בסביבה המאופיינת ביובש בקיץ. במי הבריכה ובסביבתה מתקיימים מינים שונים של דו-חיים, ובהם טריטון הפסים (السمندل المخطط – "הטריטון המפוספס"), מין נדיר ביותר הנמצא בסכנת הכחדה חמורה בישראל, וכן אילנית מצויה וצפרדע נחלים. הטריטונים, בשונה מצפרדעים וקרפדות, שומרים על זנב לאורך כל שלבי חייהם, ומתרבים בעיקר במקווי מים זמניים. ראשני הטריטון מתפתחים במי המעיין במהלך החורף והאביב, ולכן נדרשת הגנה קפדנית על מקורות מים אלו בעונות הרבייה. אוכלוסיות טריטון הפסים בישראל קטנות ומקוטעות, והמשך קיומן תלוי בשימור בתי הגידול הלחים. פעילות אנושית לא מבוקרת במעיינות – ובעיקר רחצה ושכשוך בעונת הרבייה – עלולה לפגוע באופן חמור במערכות האקולוגיות העדינות. לפיכך, קק"ל פועלת לשיקום סביבת המעיין ולהסדרת הביקור בו, תוך שמירה על האיזון שבין הגנה על הטבע לבין הנגשתו לציבור.[1]
ארכאולוגיה
במהלך עבודות להסדרת המעיין בשנות ה-60 נערכה במקום חפירה מצומצמת, ובה התגלתה נקבה תת-קרקעית באזור הנביעה, מוסתרת מתחת לפני האדמה. הנקבה מעידה על פעילות היסטורית או חקלאית עתיקה שנעשתה במקום, אך אין תיעוד מלא על אופיו של המעיין בתקופות שקדמו לשימוש בו על ידי קק"ל.[1]
הערות שוליים
עין שולמית40809679