עקרון פוליאנה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עיינו גם בפורטל

P psychology2.png

פורטל פסיכולוגיה הוא שער לכל הנושאים הקשורים בפסיכולוגיה. ניתן למצוא בו קישורים אל תחומי המשנה של הענף, מושגי יסוד בתחום, תאורטיקנים וגישות בפסיכולוגיה ועוד.


עקרון פוליאנה (המכונה גם פוליאניות או הטיה חיובית) הוא הנטייה של אנשים לזכור פריטים נעימים בצורה מדויקת יותר מאשר פריטים לא נעימים.[1]

תוצאות מחקרים הראו כי ברמה התת-מודעת, הנפש נוטה להתמקד בצד החיובי והאופטימי של הדברים, בעוד שברמה המודעת הנפש נוטה להתמקד בצד השלילי של הדברים. הטיה תת-מודעת זו דומה לאפקט פורר[2]. לפי עקרון פוליאנה לרוב האנשים יש נטייה חזקה לתאר תרחישים אישיים במילים חיוביות ולהעדיף את המילים החיוביות מאשר השליליות, מאחר שהמוח מעבד מידע חיובי בצורה מדויקת יותר ממידע שלילי[3]. הכוונה בעיקרון היא שיש אנשים שגם כשהם מתמודדים עם דברים קשים ומכות גורל, הם יצליחו תמיד לדבוק בחשיבה חיובית ולראות את הטוב בכל דבר[4].

התפתחות המושג

מקור השם הוא ברומן הספרותי פוליאנה משנת 1913 מאת אלינור הודג'מן פורטר. פוליאנה גיבורת הספר נתונה בסיטואציית חיים לא פשוטה: אביה ואמה מתו והיא עוברת לחיות בבית דודתה (שאותה לא ראתה מעולם) שהסכימה לקבל אותה. פוליאנה צריכה לנסוע מרחק גדול, להתרגל למקום חדש ולהסתגל לכללים נוקשים של פולי, דודתה הרצינית וחמורת הסבר.

למרות הכל, אופייה החיובי והשמח לא משתנה, והיא אף מצליחה לכבוש את לב כולם בעיירה החדשה, גם הקודרים והפסימיים. פוליאנה מתוארת כמי שמוצאת את הצד החיובי בכל דבר שקורה בחייה ומשחקת את "משחק השמחה": למצוא בכל סיטואציה משהו לשמוח בו[4].

הספר זכה לעיבוד קולנועי מספר פעמים, הגרסאות שהתפרסמו ביותר היו בשנים 1920 והסרט פוליאנה משנת 1960.

במחקר

שימוש מוקדם בשם "פוליאנה" בספרות פסיכולוגית היה בשנת 1969 על ידי בוצ'ר ואוסגוד שתיארו את השערת פוליאנה כנטייה אנושית אוניברסלית להשתמש במילים חיוביות בתדירות גבוהה יותר ומגוונת מאשר מילים שליליות בתקשורת.[5] הוכחות אמפיריות לנטייה זו סופקו על ידי ניתוחים חישוביים של תאגידים גדולים. [6] [7]

עקרון פוליאנה תואר על ידי מרגרט מטלין ודייוויד סטאנג בשנת 1978 תוך שימוש באבטיפוס של פוליאנה באופן ספציפי יותר כעיקרון פסיכולוגי המתאר נוסטלגיה (ההטיה החיובית שיש לאנשים כשהם חושבים על העבר).

על פי עקרון פוליאנה, המוח האנושי נוטה לעבד מידע נעים ומענג בצורה מדויקת וחדה יותר בהשוואה למידע שאינו נעים. אנו למעשה נוטים לזכור חוויות שחווינו בעבר כטובות יותר ממה שהן היו כאשר הן התרחשו בפועל. החוקרים גילו שכאנשים חושפים את עצמם לגירויים חיוביים שונים ונמנעים מגירויים שליליים, לוקח להם יותר זמן להכיר במה שלא נעים או מאיים מאשר ממה שנעים ובטוח, והם מדווחים שהם נתקלים בגירויים חיוביים בתדירות גבוהה יותר מהתדירות בפועל.

מטלין וסטאנג גם קבעו כי ככל שהזיכרון היה רחוק יותר מבחינת הזמן שבו קרתה החוויה, כך היה סיכוי גדול יותר שהזיכרון של האנשים לגבי אותה חוויה יהיה סלקטיבי: ככל שחלף זמן רב יותר בין החוויה עצמה לבין ההיזכרות בה, כך הזיכרון היה סלקטיבי יותר[8].

דוקטור סטיבן נובלה, נוירופיזיולוג מאוניברסיטת ייל, חקר את תחום ה"זיכרון המזויף" או "שגיאות אחסון שכיחות" אצל אנשים. ממחקרים עולה כי לאנשים המגדירים את עצמם אופטימיים יש נטייה לזכור פחות בפירוט אירועים שליליים בחייהם, ואילו איכות הזיכרון שלהם עולה והם יכולים לזכור יותר בפרטים אירועים חיוביים שהם חוו.

כמו כן, נמצא כי גם אנשים המודעים לכך שיש בחיים היבטים שליליים וחיוביים, לעיתים קרובות אנשים יבחרו להתמקד בהיבט החיובי של כל אירוע בחיים. לדוגמה, אנשים המעורבים באירוע שלילי, ישתדלו לראות את ההיבט החיובי בו ולשנות את המצב על מנת לדבוק באופטימיות.

בשנת 2014 נערך מחקר באוניברסיטת קורנל האם יש השפעה לעקרון פוליאנה בשפה בה אנחנו משתמשים. פרופסור פיטר דודס ניתח עם צוות המחקר למעלה מ 100,000 מילים בעשר שפות שונות, וביצע גם ניתוח לאינטראקציות ברשתות חברתיות. נמצא כי למילים בהם אנשים בוחרים להשתמש יש אוריינטציה רגשית חיובית מובהקת[9].

עקרון פוליאנה נצפה גם במחקרים אחרים שנערכו ברשתות החברתיות המקוונות. לדוגמה, משתמשי טוויטר מעדיפים לשתף יותר מידע ומושפעים יותר רגשית ממידע חיובי. [10] [11]

עם זאת, עקרון פוליאנה אינו חל תמיד על אנשים הסובלים מדיכאון או חרדה, הנוטים להיות בעלי ריאליזם דיכאוני יותר או הטיות שליליות.[12]

ראו גם

לקריאה נוספת

פוליאנה, אלינור פורטר, מאנגלית: יואב לביא

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0