פבלו אסקובר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף פאבלו אסקובר)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פבלו אסקובר
Pablo Emilio Escobar Gaviria
Pablo Escobar Mug.jpg
תמונת מעצר של אסקובר משנת 1976. פרסום התמונה ב-1982 שם קץ לשאיפותיו הפוליטיות של אסקובר
מקום מגורים אחוזת נאפולי

פבלו אמיליו אסקובר גוויריהספרדית: Pablo Emilio Escobar Gaviria‏; 1 בדצמבר 19492 בדצמבר 1993) היה עבריין, סוחר סמים ונרקו-טרוריסט קולומביאני. בהיותו הבוס של קרטל מדיין, נחשב לאחד מסוחרי הסמים האכזריים, השאפתניים ובעלי העוצמה הרבה ביותר בהיסטוריה.

בשיא כוחו דורג על ידי המגזין האמריקאי "פורבס" במקום השביעי מבין עשירי העולם, עם הון שהוערך בכ-30 מיליארד דולר אמריקני. לפי מספר הערכות, שלט אסקובר ב-80% מסך הקוקאין שהוברח לארצות הברית.

אסקובר חוסל בשנת 1993.[1]

נעוריו

אסקובר החל את חיי הפשע שלו עוד בהיותו נער, כגנב מכוניות ברחובות מדיין.

בשנת 1970, בגיל 21, עבר לעסקי סחר בקוקאין.

בשנת 1975 עלה שמו לכותרות, לאחר שרצח סוחר סמים מקומי בשם פביו רסטרפו שממנו רכש 14 ק"ג קוקאין.

במאי 1976 נאסרו אסקובר וכמה מאנשיו כאשר חזרו מעסקת סמים באקוודור, והוגש נגדם כתב אישום בגין סחר ויבוא של סמים. לאחר מעצרו, צולמה תמונת המעצר המפורסמת, בה אסקובר לבוש בחולצה פרחונית ומחייך למצלמה.

אסקובר ניסה לשחד את השופט, אך ללא הצלחה. לאחר דיון משפטי ארוך, ארגן אסקובר את הרצח של שני הקצינים שאסרו אותו, והמשפט בוטל.

פרסום

בשנת 1982, נבחר אסקובר כציר מייצג לאספת הנציגים של הקונגרס של קולומביה, כחלק מהמפלגה הליברלית הקולומביאנית.

בשנות ה-80, שלט אסקובר על נתח משמעותי מהסמים שהוכנסו לארצות הברית, מקסיקו, פוארטו ריקו ולרפובליקה הדומיניקנית, באמצעות קוקאין שיובא בעיקר מפרו ומבוליביה, מאחר שהקוקאין של קולומביה היה באיכות ירודה.

אסקובר שיחד פקידי ממשל רבים, שופטים, פוליטיקאים ואחרים. הוא הוציא להורג לעיתים קרובות עובדים שלא שיתפו פעולה, וחיסל את כל מי שהיווה איום מבחינתו. כתוצאה ממדיניות זו נהרגו ונרצחו אלפי אנשים. שחיתות והפחדה אפיינו את המערכת הקולומביאנית בתקופת שלטון הכוח של אסקובר. הייתה לו אסטרטגיה יעילה שנקראה "plata o plomo", שפירושה בספרדית "כסף או עופרת" ושכוונתה - קבל שוחד (כסף) או שתוצא להורג (עופרת – הכדורים). בין השאר, היה אסקובר אחראי לרצח שלושה קולומביאנים מועמדים לנשיאות, פיצוץ טיסה 203 של אוויאנקה, על מאה ושבעה איש אשר היו באותה הטיסה (מטרתו של אסקובר הייתה לחסל את המועמד לראש הממשלה, ססאר גוויריה, אשר תמך בהליך ההסגרה של סוחרי סמים לארצות הברית והיה אמור להיות על טיסה זו) ופיצוץ בניין ביטחוני בבוגוטה ב-1989.

קיימת טענה כי אסקובר עמד מאחורי ההשתלטות על בית המשפט העליון של קולומביה(אנ') ב-1985, שבוצעה על ידי ארגון הגרילה המרקסיסטי תנועת ה-19 באפריל (M-19). במהלך ההשתלטות נרצחו מחצית משופטי בית המשפט. חלק מטענות אלה נכללו בדוח מאוחר יותר שהוגש ב-2006 על ידי ועדה שכללה שלושה שופטים מבית המשפט העכשווי. אחת העדויות בדוח הייתה של "פופאי", מתנקש לשעבר של אסקובר. בזמן המצור, בחן בית המשפט את חוקיותו של הסכם ההסגרה של קולומביה עם ארצות הברית. מנהיגים לשעבר של M-19 שלא השתתפו במאורעות, הכחישו שמנהלם עמד מאחורי ההתקפה על בית המשפט.

בשיא כוחו

כתב העת "פורבס" דירג את אסקובר במקום השביעי מבין עשירי העולם, כאשר קרטל מדיין שבהנהגתו שולט ב-80 אחוז משוק הקוקאין. ישנה הערכה שבשיאה החברה שלו הייתה בעלת הכנסה שנתית של יותר מ-75 מיליארד דולר. אסקובר נחשב אויבה של ארצות הברית ושל ממשלת קולומביה בזמן שעבור אנשי מדיין, במיוחד לאלה משכונות העוני, הוא נחשב לגיבור כל חייו. אסקובר היה אוהד ספורט, פורסם שהוא בנה מגרשי כדורגל ומימן קבוצות כדורגל קטנות בעיר.[2] הוא גם היה אחראי לבניית כנסיות רבות, והוא הרוויח את האהדה בקרב הכנסייה הקתולית המקומית. הוא עבד קשה על מנת לטפח את התדמית שלו, ופיזר כסף רב לעניים, עבורם בנה גם בניינים, ועל כך רכש לו אוהדים רבים. אוכלוסיית מדיין עזרה לאסקובר לעיתים קרובות בשמירה, והסתרת מידע מהרשויות.[2]

בבית הסוהר

בשנת 1991 הסגיר עצמו אסקובר לממשל הקולומביאני לאחר ששם סוף למעשים אלימים של טרור, אשר נועדו להפעיל לחץ על הרשויות ועל דעת הקהל. הוא עשה זאת כדי למנוע את הסגרתו לארצות הברית, וכדי למנוע התנקשות בו על ידי קרטל מתחרה. אסקובר הועבר לכלא פרטי ומפואר משלו, אשר הרשו לו לבנות לנוחיותו בתמורה להסגרתו. בעסקה שהגיע אליה עם הממשל הקולומביאני קיבל אסקובר חמש שנות מאסר והבטחה שלא יסגירוהו לארצות הברית, בתנאי שיפסיק כל פעילות בסחר סמים. לפני הסגרתו, נאסרה הסגרת תושבי קולומביה על ידי החוקה הקולומביאנית שאושרה מחדש בשנת 1991. הכלא, "La Catedral", היה למעשה קאנטרי קלאב שמור על ידי אנשיו של אסקובר והוא לא התייחס לשהייתו שם כעונש. היו טענות רבות, חלק מהן ללא אישור, שהוא נראה הרבה מחוץ לכלא: בקניות בעיר מדיין, במסיבות, במשחקי כדורגל ובמקומות ציבוריים אחרים. לאחר שהתפרסם בכלי התקשורת פרטים אודות הכלא המפואר ויחד עם טענות על כך שאסקובר הרג כמה מעמיתיו העסקיים כאשר באו לבקרו בכלא, דעת הקהל הכריחה את הממשל לפעול. הוא ברח כאשר הממשל ניסה להעבירו לבית כלא אחר, מכיוון שידע שיסגירו אותו לארצות הברית.

לאחר הבריחה

ב-1992, הצטרפו אנשי פיקוד המבצעים המיוחדים המשולבים ובהם לוחמי יחידת כוח דלתא של צבא ארצות הברית, למרדף הכללי אחרי אסקובר. הם אימנו וייעצו לצוות קולומביאני מיוחד של המשטרה בשם Search Bloc (גוש החיפוש), שהוקם על מנת לאתר את אסקובר. מאוחר יותר החריף המשבר בין אסקובר לארצות הברית והממשל הקולומביאני ובנוסף מספר האויבים שלו הלך וגדל. קבוצה בשם Los Pepes (אנשים שנרדפו על ידי אסקובר), שמומנה על ידי קרטל הסמים של קאלי וקרלוס קסטאניו, ביצעה מערכה עקובה מדם של נקמה אשר בה נרצחו יותר מ-300 מבין שותפיו של אסקובר.

כמה משקיפים טוענים שאנשי גוש החיפוש, וגם אנשי הביון של ארגונים מקולומביה ומארצות הברית, במאמץ שלהם למצוא ולהעניש את אסקובר, התנגשו עם Los Pepes או פעלו בשני הארגונים במקביל. שיתוף פעולה זה התבטא בהחלפת מידע על מנת לאפשר ללוס פפס להרוס את הארגון שהגן על אסקובר, ואת השותפים המעטים שנשארו לו. ישנם גם דיווחים[דרוש מקור] שמספר אנשי "בלוק החיפוש" השתתפו, ושירתו במשימות הרג של "לוס פפס". כאן מתעוררת השאלה לגבי התפקיד של ארצות הברית באיסוף המידע אודות אסקובר וארגונו, מאחר שבמידע זה השתמשו מאוחר יותר "לוס פפס" בהוצאות להורג שלהם. אחד המנהיגים של Los Pepes היה דייגו מורילו בחראנו (הידוע בכינויו "דון ברנה"), איש קרטל מדיין לשעבר, שהפך לסוחר סמים ונהיה למנהיג של אחת הקבוצות הכוחניות ביותר בתוך ארגון ה-AUC (כוחות ההגנה העצמית המאוחדים של קולומביה).

מותו והתפתחויות שלאחר מותו

המלחמה נגד אסקובר הסתיימה ב-2 בדצמבר 1993, כאשר ניסה להימלט מפני גוש החיפוש פעם נוספת. הוא התגלה מסתתר בבר במדיין בעזרת טכנולוגיית רדיו שסופקה על ידי ארצות הברית כחלק ממאמציה ללכידתו, ובעזרת צוות מעקב אלקטרוני קולומביאני. היו חילופי יריות בין אנשי אסקובר וגוש החיפוש. קיימת מחלוקת לגבי האופן שבו נורה אסקובר בהמשך העימות, אבל ידוע שנלכד על גגות העיר מדיין, ולאחר קרב יריות ממושך נורה ברגלו, בגבו מאחורי אוזנו ובבטנו. לא הוכח מי ירה אחרון בראשו של אסקובר, והאם הריגתו הייתה הוצאה אפשרית להורג. יש ספקולציות רבות אודות כך. לאחר מותו של אסקובר, התפרק קרטל מדיין ושוק הקוקאין עבר לשליטת קרטל קאלי המתחרה, עד אמצע שנות ה-90, אז טופלו גם ראשי קרטל זה על ידי הממשל.

תדמית ה"רובין הוד" של אסקובר המשיכה להשפיע במדיין, במיוחד בין העניים שאסקובר עזר להם, והם קוננו על מותו.

ב-28 באוקטובר 2006, הוצאה גופת אסקובר מקברה לפי בקשת אחיינו ניקולס אסקובר, יומיים לאחר מות אמו, שהתנגדה להוצאה, על מנת לוודא שאכן הגופה הייתה של אסקובר, וגם כדי ליטול דגימת DNA לגבי תביעת אבהות.

ב-2006 הציגה חברתו של אסקובר, וירג'יניה וייאחו, קלטת וידאו שבה נראים כמה מהמאורעות ההיסטוריים הנוראיים בקולומביה, שהיא הייתה עדה להם בשנות ה-80, ואשר תוכננו על ידי אסקובר והפוליטיקאי הקולומביאני לברטו סנטופימיו. היא קושרת את שני הפושעים לדמויות ציבוריות ידועות כמו הנשיא לשעבר של קולומביה, ארנסטו סמפר. היא טענה שאסקובר היה המוח מאחורי הרצח של לואיס קרלוס גאלאן, מועמד לנשיאות ב-1990.

בסוף 2006 הציגה ועדת אמת, המורכבת משלושה שופטים של בית המשפט העליון, מסמך שטען שאנשי M-19 נפגשו עם אסקובר, קיבלו כסף מהקרטל וביצעו את המצור על בית המשפט העליון אשר בחן את חוקיות הסכם ההסגרה של קולומביה עם ארצות הברית.

חיים אישיים

במרץ 1976 התחתן אסקובר עם מריה ויקטוריה. היו להם שני ילדים, חואן פבלו ומנואלה. פאבלו אסקובר בנה חווה מפוארת בשם "Hacienda Napoles" (אחוזת נאפולי) ובה חי. הוא תכנן לבנות לידה מבצר בסגנון יווני. החווה, גן החיות והיער הולאמו על ידי הממשלה, וניתנו למשפחות עם הכנסה נמוכה בשנת 1990, לפי חוק שנקרא הלאמת קרקע.

אחד מקרובי המשפחה של אסקובר שניצלו הוא בן דודו חואן אובדוליו גאווירייה, עורך-דין ומרצה באוניברסיטה, השייך לקבוצה פוליטית בשם "Firmes", אשר תמכה בנציג השמאל לנשיאות.

שניים מאחיו של גאווירייה נאסרו בארצות הברית בשנת 1983 בהאשמות של קשר לסמים. לאחר בחירתו של אלווארו אוריבה לנשיאות קולומביה ב-2002, הפך גאווירייה לאחד היועצים הנשיאותיים ונחשב ל"אידאולוג", למוח שלו, כאשר הגן על ממשל אוריבה בפני התקשורת.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים

  1. שי לוי, 9 עובדות מדהימות על חייו של פבלו אסקובר, באתר מאקו, 8 באוקטובר 2015
  2. 2.0 2.1 רובין הוד או רשע: הפעילות החברתית של אסקובר, חנה ל' בולי, עבודה לתואר בוגר בהצטיינות, מאי 2013, מדעי המדינה אוניברסיטת מיין (באנגלית, מאמר שמור בספריית אוניברסיטת מיין)
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0