פולוניה (ספינה)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פולוניה
האניה פולוניה עוגנת בנמל קונסטנצה
האניה פולוניה עוגנת בנמל קונסטנצה
תיאור כללי
סוג אונייה אוניית נוסעים
חברת ספנות "הקו גדנסק-אמריקה"
ציוני דרך עיקריים
מספנה Barclay, Curl & Co, Glasgow
הושקה 7 ביולי 1910
אחריתה פורקה ב-1939
נתונים כלליים
תפוסה 7,500 טון
מעמס 7,200 טון
אורך 137.5 מטר
רוחב 17.2 מטר
שוקע 7.6 מטר
מהירות 14 קשר
גודל הצוות 290
מספר נוסעים 800
טווח שיוט 6,000 קילומטר
הנעה שתי טורבינות קיטור, ארבעה צילינדרים, 6,000 כוח סוס
מודעת פרסום להפלגה בפולוניה
זימון משנת 1937 מאת "המשרד הארצישראלי המרכזי בוורשה" לחלוץ העולה לארץ ישראל להפליג בפולוניה לארץ

פולוניה (Polonia) הייתה אוניית נוסעים פולנית שבה הגיעו לארץ ישראל רבים מעולי העלייה החמישית מפולין, בין השנים 1933 ל-1938.

רקע

העלייה החמישית ידועה כעלייתם לארץ ישראל של יהודי גרמניה, שנמלטו מאימת המשטר הנאצי, אולם במהלכה נמשך ביתר שאת גל העלייה של יהודי פולין שהחל בעלייה הרביעית. בעלייה החמישית עלו לארץ כמאתיים אלף יהודים מפולין, שהצילו בעלייתם את עצמם מן הגורל שנגזר על יהודי פולין בשואה. עליית יהודי פולין לארץ, בימי העלייה החמישית, הייתה בדרך הים. המסלול עבר מפולין ברכבת לנמל קונסטנצה שברומניה, לחוף הים השחור, וממנו בספינות לארץ ישראל. הספינה שבה הגיע חלק ניכר מעולים אלה הייתה הספינה "פולוניה". בזאת קנתה לה "פולוניה" מקום בהיסטוריה של היישוב.

חברת "קו גדנסק-אמריקה"

חברת הספנות הפולנית "קוו גדיניה-אמריקה" Gdynia-America Line נוסדה בשנת 1930 על ידי ממשלת פולין לשם הפעלת קו ימי להובלת נוסעים ומטען בין גדיניה לקופנהגן ומשם לצפון אמריקה: להליפקס וניו יורק. בשנת 1933 החלה החברה להפעיל קו נוסעים לנמל חיפה בארץ ישראל ומשנת 1936 הפעילה קו נוסף לדרום אמריקה: למונטווידאו, בואנוס איירס וריו דה ז'ניירו.

הקורסק

בשנת 1930 רכשה החברה שלוש ספינות נוסעים גדולות שנבנו במספנות בריטיות בגלזגו בין השנים 1910 ל-1915 שניתן להן הכינוי "אבני החן של הנסיכה דגמרה", מאחר שדאגמאר, אלמנתו של הצאר אלכסנדר השלישי, מכרה את תכשיטיה כדי לממן את בניית שלוש הספינות. בניית הספינות נסתיימה 16 שנים לאחר מותו של הצאר. אחת מהן הייתה הספינה "קורסק" שהושקה ב-7 ביולי 1910 והייתה בשרות צי הסוחר הרוסי והפליגה לנמלי אירופה וצפון אמריקה.

הפולוניה

בשנת 1921 נמכרה הקורסק לחברת "הקו הבלטי-אמריקאי" ושמה הוסב ל"פולוניה" (שמה של פולין בלטינית ובשפות הרומאניות). בשנת 1930 נמכרה הפולוניה לחברת "הקו גדנסק-אמריקה" שזה אך נוסדה. ספינות החברה הפליגו לצפון ולדרום אמריקה והובילו אליהן נוסעים, ובהם מהגרים רבים מפולין ומשאר מדינות אירופה, וכן הובילו נוסעים לצפון ומערב אירופה ולבריטניה. בשנת 1933 החלה הפולוניה להוביל נוסעים מנמל קונסטנצה ברומניה, דרך איסטנבול ופיראוס לנמל חיפה בארץ ישראל. הסוכנת של הספינה בארץ הייתה חברת הספנות דיזנגוף. הקו לארץ ישראל פעל באופן סדיר והוביל רבבות נוסעים עד להפסקת פעילותו בשנת 1938. הפלגת הספינה לחיפה בחודש פברואר 1938 הייתה ההפלגה האחרונה שלה לארץ ישראל. בשנת 1939 נמכרה הספינה בת 29 השנים לפירוק.

הברחת נשק לארץ ישראל

הספינה פולוניה נוצלה גם להובלה חשאית של נשק לארץ ישראל עבור ארגון ההגנה. יהודה ארזי ממפקדי הארגון הצליח ליצור קשר עם שלטונות פולין ואלה, מתוך רצון שארץ ישראל תהווה יעד להגירת היהודים מארצם, הסכימו למכור נשק ליישוב העברי. ארזי נסע עם משפחתו לפולין ורכש נשק, רובים, מקלעים, כדורים ומכונות לייצור כדורים. את הרכש הטמין בתוך הגלגלים הכבדים של שני מכבשי דרכים, אותם העמיס על הספינה פולוניה, שהביאה אותם לאץ ישראל מבלי שצוות הספינה ידע כי הוא מוביל נשק ומבלי שהדבר התגלה לשלטונות המנדט הבריטי.

זכרונות

בספרי ההיסטוריה המתארים את העלייה החמישית לא מוקדש מקום לספינה "פולוניה", אולם היא הייתה שמורה בזכרונם של העולים מפולין, שהגיעו לארץ ישראל על סיפונה, שבדיעבד התברר להם שמילטו נפשם בעוד מועד מגיא ההריגה. גם רבים מצאצאיהם ששמעו עליה מהוריהם, מבקשים פרטים על הספינה בפורטלים ובאתרי שיחה באינטרנט.

באתרי זכרונות משפחתיים באינטרנט מוזכר שמה של הספינה ככלי השיט שהוביל את העולים בים, במשך חמישה ימים, לאחר מסע של שלושה ימים ברכבת מערי פולין כוורשה וכלבוב לנמל קונסטנצה.

הפולוניה נזכרת בזכרונותיהם של המעפילים שניסו להגיע לארץ בשנת 1934 במסע תלאות בספינה ולוס, עד שנאלצו לנטוש אותה ולחזור לגבול פולין, בתנאי שהעמידו שלטונות פולין שייצאו ממנה במהרה ובסרטיפיקטים שהסוכנות היהודית תעמיד לרשותם. עלייתם הוסדרה לבסוף וכשעלו על סיפון הפולוניה היא נראתה בעיניהם כספינת פאר.

קישורים חיצוניים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0