פוליטיקה של זהויות
 |
יש לפשט ערך זה: הערך מנוסח באופן טכני מדי, וקשה להבנה לקהל הרחב.
| |
| יש לפשט ערך זה: הערך מנוסח באופן טכני מדי, וקשה להבנה לקהל הרחב. |
פוליטיקה של זהויות הוא מונח המתאר הדגשה של הייחודיות של קבוצות הזהות השונות בחברה, ובקשה לקדם את האינטרסים של קבוצות אלו או של חלקן, אשר התקבל כמסגרת שיח, אסטרטגיית פעולה, ופרקטיקה פוליטית. השימוש בו החל בארצות הברית בשנות השבעים של המאה ה-20, אך הוא משמש לתיאור תנועות שקדמו את המונח.
הפוליטיקה של הזהויות מבקשת להצביע על כך, שפעולות פוליטיות וחברתיות המתחזות להיות אוניברסליות, כגון: פעולות הקשורות ללאומיות, או לאזרחות, משרתות, או כפופות להגיון של הקבוצות הדומיננטיות בחברה, הגיון אשר לא תמיד עולה בקנה אחד עם האינטרסים של הקבוצות הלא דומיננטיות ועלול לדכאן. הדיכוי עצמו יוצר קטגוריות חברתיות חדשות (לדוגמה, בישראל: מזרחיות) ותגובת נגד במסגרת הפוליטיקה של הזהויות (למשל, ש״ס).
מבקרים מתארים את הפוליטיקה של הזהויות כ'אסטרטגיה של פירוק חברתי': "הכינוי הזה, 'פוליטיקה של זהויות', מטעה ומבלבל. משתמע ממנו כאילו האקלים הפוליטי הנוכחי מעודד זהויות בריאות וחזקות. למעשה, הכוונה היא לשימוש בזהויות של מיעוטים מדוכאים ככלי נשק לפירוק 'זהויות הגמוניות' של הרוב הלאומי המדכא. פוליטיקת הזהויות היא למעשה הפוליטיקה של פירוק הזהויות".[1]
היסטוריה
שיח הזהות בעידן המודרני התפתח על רקע המסורת הליברלית וכן על רקע הקולוניאליזם האירופאי ותיוגו של האחר, ואגב כך גם העצמי. בעקבות כך התפתח שיח הזהויות בשלוש דרכים: ליברלית, לאומית, ומעמדית. לצד הממד המשחרר שבשיח האינדיבידואלי, ישנם הוגים, כגון פוקו, אלתוסר, באטלר ואחרים, שהדגישו דווקא את הצד הדכאני בכינונו של הסובייקט. לטענתם, הסובייקט בעידן המודרני נוצר בתוך מבנים ממיינים, מתייגים, מנרמלים, ממשמעים וכוחניים. במילים אחרות, לטענתם הגישה האינדיבידואלית כפי שהיא קיימת בעולם המודרני, לא באה אלא כדי להגדיל את כוחם של אלה שהם בעלי הכוח ממילא.
ישנם חוקרים המאחרים את הופעתה של פוליטיקת הזהויות לעידן הפוסט-הגמוני וקושרים את הופעתה לפילוסופיה הפוסט-מודרנית. אחרים טוענים כי העיסוק בזהויות וההשלכות הפוליטיות של עיסוק זה, מלווה את האנושות לפחות מאז תחילת המודרניות, מרגע כינונו של הסובייקט המודע לעצמו ולכוחו. אלא שהמימד הדכאני בכינונו של הסובייקט, העלים את ההקשר הפוליטי והחברתי של זהות הסובייקט והפכו ל"טבע שני". טענתם של המקדימים את השיח על אודות פוליטיקת הזהויות היא, שמה שהשתנה בתפר שבין המודרניות לפוסט מודרניות (או מודרניות מאוחרת, בניסוחים אחרים) הוא דחיקתו של ההיגיון הלאומי-ליברלי כהיגיון מארגן ומעצב זהות. דחיקה זו היא תוצאה של היווצרותן של תצורות שיח חדשות, פוסט לאומיות ופוסט קולוניאליסטיות, המתמקדות במגדר, גזע ואתניות.
בין התהליכים שהובילו לפוליטיקת הזהויות ניתן למנות את המאבקים החברתיים בשנות השישים, תהליכי הדה-קולוניזציה לאחר מלחמת העולם השנייה והגלובליזציה. תהליכים אלו, יחד עם מסגרות שיח כגון, פוסט קולוניאליזם, פוסט סטרוקטורליזם, פמיניזם ורב תרבותיות, הובילו ליצירת גורמים המנוגדים למדינת הלאום.
ראו גם
- פריווילגיה חברתית
- מבנה חברתי
- מעמד חברתי
- סטטוס חברתי
- ריבוד חברתי
- היררכיה
- אליטה
- פריפריה מול מרכז
- המפנה התרבותי
לקריאה נוספת
- יהודה שנהב, פתח דבר: זהות בחברה פוסט־לאומית, תיאוריה וביקורת 19, סתיו 2001, עמ' 5–15
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה
|
|---|
- מפלגת זהות // כך יצרה "פוליטיקת הזהויות" עיוות של ממש במרחב הליברלי // מאת תומר פרסיקו, באתר מגזין ליברל, 2020-08-11
הערות שוליים
- ^ חיים נבון, כך הפכה פוליטיקת הזהויות לנשק לפירוק חברתי, באתר מידה, 2018-10-18
