פוליפוניה
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: פסקת פתיח ארוכה מדי, כבדה ולא ברורה שלא נותנת הגדרה תמציתית למונח ומרחיבה בפסקאות עוקבות; פסקאות באורכים לא עקביים (במקום מהקצר לארוך - מגוון אורכים).
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: פסקת פתיח ארוכה מדי, כבדה ולא ברורה שלא נותנת הגדרה תמציתית למונח ומרחיבה בפסקאות עוקבות; פסקאות באורכים לא עקביים (במקום מהקצר לארוך - מגוון אורכים). |
פוליפוניה (פולי- הרבה פוניה-צליל/ קול) פוליפוניה הוא מושג מוזיקלי, המתאר מרקם מוזיקלי שבו מספר קולות עצמאיים נעים במקביל זה לזה. הפוליפוניה איננה כמו מרקמים מוזיקליים אחרים בכך שאין בה היררכיה מובהקת בין הקולות. על אף שלעיתים ניתן לזהות בפוליפוניה קו ראשי וקו משני, אין הדבר דומה למצב במרקם ההומופוני, שבו קו מלודי אחד מוגדר באופן מובהק כמנגינה ראשית, והוא מלווה על ידי אקורדים או קווים מלודיים משניים. כוחה של הפוליפוניה נובע מעצמאותו של כל קול, כלומר ייחודו הריתמי או המלודי, כך שגם אם ישנו קו בולט מעל לשאר, נוצר טשטוש במידה מסוימת של ההיררכיה בין הקולות, ונדרשת האזנה ערה לכל קול בפני עצמו.
שימוש בטכניקה זו נפוץ ביותר במוזיקת רנסאנס ובארוק. בסגנונות אלו הפוליפוניה היא צורת הכתיבה השלטת, והיא שמגדירה את עקרונות הסגנון. עם זאת, גם בסגנונות מאוחרים יותר במוזיקה הקלאסית ישנן דוגמאות רבות לשימוש בפוליפוניה, זאת על אף שמקובל לזהות את הסגנון הקלאסי והרומנטי עם מרקם הומפוני והרמוני. ככלל שימוש במידה כזו או אחרת במרקם פוליפוני קיים כמעט בכל סגנון מוזיקלי, לרבות מוזיקה קלאסית מודרנית ועכשווית, ג'אז, רוק מתקדם ועוד.
כאמור, יצירה פוליפונית דורשת ריכוז רב מאוד בזמן ההאזנה, שכן על המאזין לשים לב לתנועתן של מנגינות אחדות בעת ובעונה אחת, ולא תמיד ניתן לזהות מנגינה ראשית שמובילה את היצירה, אך דווקא מאמץ זה מביא הנאה מוזיקלית רבה למאזין המצליח להבין את דרך ארגונה של היצירה ואת היופי שבשילוב המנגינות השונות זו בזו.
ישנו דמיון מסוים בין הפוליפוניה לבין המונח 'הטרופוניה', אלא שהאחרון למעשה מציין קו מלודי אחד שמבוצע על ידי כמה קולות במקביל, כאשר כל קול עושה בו שינויים ווריאציות מינימליות, חלקם בגדר קישוט בלבד. אם כן ההטרופוניה אינה הקטנה אלא הרחבה של קו אחד על ידי וריאציות עליו, בעוד שהפוליפוניה נוצרת מקיומם בו זמנית של מספר קולות שונים ועצמאיים.
בסגנונות הרנסאנס והבארוק, הדרך המסורתית להתמודד עם האתגר שבהאזנה למרקם פוליפוני, הייתה ליצור "חיקוי" מוזיקלי, לרוב בפתיחת יצירה או בפתיחת חטיבה חדשה ביצירה. למוזיקה המבוססת על חיקויים גרסאות רבות, והמפורסמת שבהן היא ה'קאנון'- צורה שבה המנגינה שמופיעה בקול הראשון שנכנס, מחוקה באופן חמור ומדויק על ידי הקולות הבאים שנכנסים אחריו. אחת הצורות המפותחות ביותר שמבוססת על מרקם פוליפוני ועושה שימוש נרחב בחיקויים, הא צורת הפוגה. החיקויים עשויים לעזור למאזין לעקוב אחרי הקולות השונים המופיעים בו זמנית במרקם פוליפוני, אך מטרתם אינה רק לעזור למאזין, אלא להציג נושא מוזיקלי ראשי אחד, אשר עובר בין הקולות ומופיע בכל פעם במקום אחר, ובווריאציה אחרת.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- פוליפוניה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
