פוקהפוקה
ערך זה עוסק בקבוצת איים בין  | |
| תצלום אוויר של אטול פוקהפוקה | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| מיקום | האוקיינוס השקט |
| קואורדינטות | 10°53′0″S 165°51′0″W / 10.88333°S 165.85000°W |
| ארכיפלג | איי קוק |
| סוג | אטול |
| שטח | 3 קמ"ר |
| נתונים מדיניים | |
| מדינה |
 איי קוק |
| אוכלוסייה | 664 (שגיאת לואה ביחידה יחידה:עיר בשורה 504: attempt to index field 'wikibase' (a nil value).) |
| מגלה | אלברו דה מנדניה |
| תאריך גילוי | 1595 |
פוקהפוקה הוא שמה של קבוצת אטולים באיי קוק שבאוקיינוס השקט.
פוקהפוקה מורכב משלושה איים קטנים המקיפים לגונה. איים אלו הם המרוחקים ביותר מבין קבוצת איי קוק. צורת הקבוצה כצורת משולש ושטח שלושת האיים המרכיבים אותה אינו עולה על 3 קמ"ר. שם הקבוצה פוקהפוקה נגזר משם העץ פוקה ששכיח בתחומו. למרות בידודם ושטחם המועט, על פי ממצאים ארכאולוגיים היו האיים מקום מיושב עוד מראשית ימי הספירה הנוצרית.
כיום פוקהפוקה הוא בעל תושבים מועטים ומוכר בכינויו "אי הסכנה". מקורו של שם זה בתצפיות על האיים שנערכו על ידי כלי שיט בריטים בשנת 1765 והסכנה שהעמידו בניסיון לעגון בהם. הקבוצה התגלתה לראשונה על ידי מגלה הארצות האירופאי אלברו דה מנדניה בשנת 1595 ונקראה בשם "סן ברנרדו". בביקור שערך כומר באייה בשנת 1862 התגלה שתושבי המקום המירו דתם לנצרות קודם לכן על ידי מבקרים קודמים. האי תועד פעמים נוספות בהיסטוריה כמקום ממנו נחטפו כ-100 תושבים על ידי פורעים פרואנים (1863) וכמקום בו נטרפה אנייתו של מיסיונר בשם ג'ון ויליאמס (1864), כמו גם מקום יירוטם של שלושה מטוסים מצי ארצות הברית במלחמת העולם השנייה (1942). האי נפגע פעמיים מסופות טייפון וציקלון בשנים 1942 ו-2005. בשנת 1980 משכה ארצות הברית את דרישתה לבעלות על האיים.
שלושת האיים מהם מורכב פוקהפוקה הם מוטו קו בדרום מזרח המשולש, מוטו קוטאווה בדרום מערב המשולש ווייל בצפון המשולש. באי מוטו קו נמצא שדה התעופה המקומי, אך האי אינו מיושב ומשמש לגידול חקלאות, כמו גם מוטו קוטאווה. באי וייל ישנן שלוש נקודות יישוב (לוטו, יאטו, נגאקה) ובמפקד שנערך בשנת 2001 תועדו בו 664 תושבים. תושבים אלו דוברי שפה מקומית, פוקהפוקנית.
הסופר האמריקני רוברט דין פריזבי התיישב בפוקהפוקה בשנת 1924 וחיי המקום מתועדים בספריו.
קישורים חיצוניים
